העץ הנדיב
לקראת טו-בשבט חשבתי לעצמי כי אין סיפור עמוק ומדהים כמו הסיפור הזה, שאצלי במשפחה, הוא ציון דרך ודוגמא לאהבה ללא תנאי, ליחסי הגומלין הכל כך חשובים שבין אדם לאדם ובין האדם והטבע. העץ הנדיב / של סילברסטיין פעם אחת היה עץ והוא אהב ילד קטן אחד. כל יום הילד היה בא ואוסף את העלים של העץ ועושה מהם כתרים ומשחק במלך היער, הוא היה מטפס על הגזע ומתנדנד לו על הענפים ואוכל תפוחי עץ והם היו משחקים במחבואים. וכשהילד היה מתעייף הוא היה נרדם בצילו של העץ. והילד אהב את העץ מאד מאד והעץ היה מאושר. אך הזמן חלף לו והילד הלך וגדל ולעיתים קרובות העץ נשאר לבדו. ואז הילד בא יום אחד אל העץ, והעץ אמר: `` בוא ילד, בוא תטפס על הגזע שלי, תתנדנד על הענפים ותאכל תפוחים ותשחק בצילי ותהיה מאושר`` ``אני יותר מידי גדול בשביל לטפס ולשחק`` אמר הילד, ``אני רוצה לקנות דברים ולעשות חיים. אני רוצה קצת כסף, אתה יכול לתת לי קצת כסף?`` ``אני מצטער`` אמר העץ ``אבל אין לי כסף יש לי רק עלים ותפוחים. קח את התפוחים שלי ילד, תמכור אותם בעיר , כך יהיה לך כסף ותהיה מאושר`` ואז הילד טיפס על העץ וקטף ממנו את התפוחים ולקח אותם איתו. והעץ היה מאושר, אבל הילד הלך ולא חזר הרבה זמן...והעץ היה עצוב. ואז יום אחד הילד חזר והעץ רעד מרוב שמחה ומאר: `` בוא ילד, תטפםס על הגזע שלי ותתנדנד על הענים ותהיה מאושר`` ``אני יותר מידי עסוק בשביל לטפס על עצים`` אמר הילד `` אני רוצה בית שיהיה לי חם`` הוא אמר `` אני רוצה אישה ואני רוצה ילדים ובשביל זה אני צריך בית. אתה יכול לתת לי בית?`` ``אין לי בית`` אמר העץ `` היער הוא ביתי. אתה יכול לקצץ את הענפים שלי ולבנות בית. אז תהיה מאושר`` והילד קצץ לעץ את ענפיו ולקח אותם איתו לבנות את ביתו. והעץ היה מאושר אבל הילד הלך ולא חזר הרבה זמן. וכשהוא חזר העץ היה כל כך מאושר שבקושי הצליח לדבר. ``בוא ילד`` הוא לחש `` בוא תשחק`` ``אני יותר מידי זקן ועצוב בשביל לשחק`` אמר הילד ``אני רוצה סירה שתקח אותי הרחק הרחק מכאן, אתה יכול לתת לי סירה?`` ``כרות את הגזע שלי ותעשה לך סירה`` אמר העץ ``כך תוכל להפליג למרחקים ותהיה מאושר`` הילד כרת לעץ את הגזע ובנה לו סירה והפליג למרחקים...והעץ היה מאושר...אבל לא מאושר ממש... ואחרי הרבה זמן הילד חזר שוב. ``אני מצטער ילד`` אמר העץ `` אבל לא נשאר לי שום דבר לתת לך - התפוחים שלי כבר אינם`` ``השינים שלי יותר מיד חלשות בשביל תפוחים `` אמר הילד ``הענפים שלי כבר אינם`` אמר העץ `` יותר לא תוכל להתנדנד עליהם`` ``אני יותר מידי זקן בשביל להתנדנד על ענפים`` אמר הילד ``הגזע שלי כבר איננו`` אמר העץ `` לא תוכל לטפס`` ``אני יותר מידי עיף בשביל לטפס`` אמר הילד ``אני מצטער`` אמר העץ ``הלוואי שיכולתי לתת לך משהו.... אבל לא נשאר לי כלום. אני סתם גזע כרות זקן. אני מצטער`` `` אני לא צריך הרבה עכשיו`` אמר הילד `` רק מקום שקט לשבת ולנוח. אני עייף מאד`` ``אם כך`` אמר העץ וזקף את עצמו כמה שרק הצליח `` אם כך, גזע כרות זקן הוא כן טוב בשביל לשבת ולנוח, בוא ילד שב לך ותנוח`` והילד ישב והעץ היה מאושר שיהיה לנו חג שמח!
לקראת טו-בשבט חשבתי לעצמי כי אין סיפור עמוק ומדהים כמו הסיפור הזה, שאצלי במשפחה, הוא ציון דרך ודוגמא לאהבה ללא תנאי, ליחסי הגומלין הכל כך חשובים שבין אדם לאדם ובין האדם והטבע. העץ הנדיב / של סילברסטיין פעם אחת היה עץ והוא אהב ילד קטן אחד. כל יום הילד היה בא ואוסף את העלים של העץ ועושה מהם כתרים ומשחק במלך היער, הוא היה מטפס על הגזע ומתנדנד לו על הענפים ואוכל תפוחי עץ והם היו משחקים במחבואים. וכשהילד היה מתעייף הוא היה נרדם בצילו של העץ. והילד אהב את העץ מאד מאד והעץ היה מאושר. אך הזמן חלף לו והילד הלך וגדל ולעיתים קרובות העץ נשאר לבדו. ואז הילד בא יום אחד אל העץ, והעץ אמר: `` בוא ילד, בוא תטפס על הגזע שלי, תתנדנד על הענפים ותאכל תפוחים ותשחק בצילי ותהיה מאושר`` ``אני יותר מידי גדול בשביל לטפס ולשחק`` אמר הילד, ``אני רוצה לקנות דברים ולעשות חיים. אני רוצה קצת כסף, אתה יכול לתת לי קצת כסף?`` ``אני מצטער`` אמר העץ ``אבל אין לי כסף יש לי רק עלים ותפוחים. קח את התפוחים שלי ילד, תמכור אותם בעיר , כך יהיה לך כסף ותהיה מאושר`` ואז הילד טיפס על העץ וקטף ממנו את התפוחים ולקח אותם איתו. והעץ היה מאושר, אבל הילד הלך ולא חזר הרבה זמן...והעץ היה עצוב. ואז יום אחד הילד חזר והעץ רעד מרוב שמחה ומאר: `` בוא ילד, תטפםס על הגזע שלי ותתנדנד על הענים ותהיה מאושר`` ``אני יותר מידי עסוק בשביל לטפס על עצים`` אמר הילד `` אני רוצה בית שיהיה לי חם`` הוא אמר `` אני רוצה אישה ואני רוצה ילדים ובשביל זה אני צריך בית. אתה יכול לתת לי בית?`` ``אין לי בית`` אמר העץ `` היער הוא ביתי. אתה יכול לקצץ את הענפים שלי ולבנות בית. אז תהיה מאושר`` והילד קצץ לעץ את ענפיו ולקח אותם איתו לבנות את ביתו. והעץ היה מאושר אבל הילד הלך ולא חזר הרבה זמן. וכשהוא חזר העץ היה כל כך מאושר שבקושי הצליח לדבר. ``בוא ילד`` הוא לחש `` בוא תשחק`` ``אני יותר מידי זקן ועצוב בשביל לשחק`` אמר הילד ``אני רוצה סירה שתקח אותי הרחק הרחק מכאן, אתה יכול לתת לי סירה?`` ``כרות את הגזע שלי ותעשה לך סירה`` אמר העץ ``כך תוכל להפליג למרחקים ותהיה מאושר`` הילד כרת לעץ את הגזע ובנה לו סירה והפליג למרחקים...והעץ היה מאושר...אבל לא מאושר ממש... ואחרי הרבה זמן הילד חזר שוב. ``אני מצטער ילד`` אמר העץ `` אבל לא נשאר לי שום דבר לתת לך - התפוחים שלי כבר אינם`` ``השינים שלי יותר מיד חלשות בשביל תפוחים `` אמר הילד ``הענפים שלי כבר אינם`` אמר העץ `` יותר לא תוכל להתנדנד עליהם`` ``אני יותר מידי זקן בשביל להתנדנד על ענפים`` אמר הילד ``הגזע שלי כבר איננו`` אמר העץ `` לא תוכל לטפס`` ``אני יותר מידי עיף בשביל לטפס`` אמר הילד ``אני מצטער`` אמר העץ ``הלוואי שיכולתי לתת לך משהו.... אבל לא נשאר לי כלום. אני סתם גזע כרות זקן. אני מצטער`` `` אני לא צריך הרבה עכשיו`` אמר הילד `` רק מקום שקט לשבת ולנוח. אני עייף מאד`` ``אם כך`` אמר העץ וזקף את עצמו כמה שרק הצליח `` אם כך, גזע כרות זקן הוא כן טוב בשביל לשבת ולנוח, בוא ילד שב לך ותנוח`` והילד ישב והעץ היה מאושר שיהיה לנו חג שמח!
