על פורים והלוחות
ואומר שהם קבלו את התורה דרכו ויכולים לקיימה עמו, וממילא כאשר נשארו לבד חטאו שלא באשמתם. ולעתיד לבא יגדלו ויתרגלו בתורה עד שיוכלו לקיימה בעצמם, ועל מצב זה אמר להם בלשון רבים "אני ה' אלקיכם". ונראה שזה הטעם לשבירת הלוחות, כפי שאמרו חז"ל (שמות רבה מו): "ראה משה שחטאו ושבר את הלוחות, משל לשר שנטל אשה וכתב לה כתובה ונתנה ביד השושבין, לאחר ימים יצא עליה שם רע, מה עשה השושבין קרע את הכתובה אמר מוטב שתהא נדונית כפנויה ולא כאשת איש, כך עשה משה אמר אם אין אני משבר את הלוחות אין לישראל עמידה שנאמר (שמות כב) "זובח לאלהים יחרם", מה עשה שברם אמר לו להקב"ה לא היו יודעין מה היו כתוב בהם", ולכאורה אינו מובן, הרי משה כבר קבל את הלוחות עבור ישראל, ואיך יהיו נדונים כפנויה? אלא שמבחינה פנימית רק משה קבל תורה, והם עדין לא בשלים לקבל תורה מצד עצמם, ולכן כאילו לא קבלוה עדין. ולפי זה מובן מדוע קיים במשה קללת צדיק שאפילו על תנאי היא באה, הרי כל כוונתו היתה לטובה, והקב"ה אף שיבח אותו על כך, ולמה הגיע לו דבר זה? אלא שזאת היתה משאלת משה שישראל יוכלו להתמודד עם התורה בעצמם, וזה התקיים בפרשה זו שבה נתמנה אהרן לכהן, והוא מסמל את מעלת ישראל מצד עצמם, כפי שמובא בזהר הק' שהוא שושבינא דמטרוניתא, היינו כנסת ישראל, ובמדרש נאמר שהוא פדגוגם של ישראל, מה שאין כן משה הוא שושבינא דמלכא. ואם נעיין בפרשה נראה שאמנם ששמו של משה אינו מופיע, אבל אין לך פרשה שרוחו של משה מופיע בה יותר ממנה, "ואתה תצוה" "הקרב אליך...". בירח שמת בו משה מובא בגמרא (מגילה דף יג עמוד ב): "תנא: כיון שנפל פור בחדש אדר שמח שמחה גדולה, אמר: נפל לי פור בירח שמת בו משה. ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד". ולכאורה אינו מובן, מה לי שבאותו חודש נולד, סוף כל סוף באותו חודש מת, וזה היה לאחר מכן, ונשארנו חסרים בחודש זה את משה? נראה להסביר זאת כך: משה רבינו מסמל את המצב של גלוי שכינה, במעמד הר סיני, ובניסי מצרים, ומציאותו מסלקת כל ספק באמונת האלוקים. לעומתו מופיע עמלק שהוא שורש הכפירה, ורוצה להטיל ספק האמונת אלוקים, (עמלק בגימטריא ספק), וזהו כוונת הכתוב "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק", היינו כאשר משה מושך את תשומת לב עיני ישראל גוברת האמונה בהם והם מתגברים על הספק שמעורר בהם עמלק, ואם חלילה נופלות ידיו, ואינם רואים אותם, אין לישראל קיום מול הכפירה של עמלק. ולכן שמח המן שהגורל יצא בחודש שמשה רבינו נסתלק, אבל לא יצא שגם באותו חודש נולד, היינו שבחינה זו של לידת משה גם קיימת, שמשה חי וקיים בתוך לבותיהם של ישראל, וכמו שאמרו בגמרא (סוטה דף יג עמוד ב) "ויש אומרים: לא מת משה, כתיב הכא: וימת שם, וכתיב התם: (שמות לד) ויהי שם עם ה', מה להלן עומד ומשמש, אף כאן עומד ומשמש". הרעיון כאן הוא, שמשה אולי מת שם אבל הוא קיים במקום אחר פנימי יותר "עומד ומשמש", וישראל קדושים חשים בזאת. והנה החידוש של חודש אדר הוא, שאע"פ שמשה מת בו, היינו שאין בחודש זה גלוי השכינה המתאים למשה רבינו, אדרבא, שולטת בו מציאות של הסתר פנים
