הערבים שמסתובבים בפורום
בטוקבק של וואלה, מוחמד הוא משה מאת שחר סמוחה מי טורח לכתוב את מאות הטוקבקים - התגובות המתלוות לידיעות באתרי אינטרנט? חוץ מאין-ספור אזרחים שדחוף להם להגיב על ההתרחשויות, יש גם מי שמנסים לקדם את ענייניהם. הגוף היחיד בישראל המודה בכך בפה מלא הוא מרכז מוסאווא, ש-20 מתנדבים מטעמו מנסים לשכנע את גולשי וואלה ו-ynet שלזרוק את הערבים לים זה לא הפתרון בראשית היו קבוצות דיון נהל אבו מנהל ועיסאם אגבריה רוכנים אל מסך המחשב שבמשרד עורכי הדין שהם עובדים בו במרכז אום אל-פחם ומציצים מעבר לכתפו של מוחמד מחאמיד שמקליד במהירות, כשעל פניהם נסוך חצי חיוך. שלא כמוהם, מחאמיד אינו מנסה להעביר מסר ממוקד ולא-מתלהם כשהוא מגיב באתר "וואלה" על ידיעות שמעוררות את חמתו. הוא לא מחויב לאף אחד. שניות לאחר שהוא סורק בעיניו את כותרת הידיעה הממוקמת בחלק העליון של עמוד הבית של וואלה - "ליברמן הציג לרוסים התוכנית 'להפרדת עמים'" - הוא כבר מגולל את עמוד האינטרנט כלפי מטה ומקליק על הכפתור "הוסף תגובה". "אולי תקרא מה בכלל כתוב בידיעה לפני שאתה כותב", מציע לו אבו מנהל. "עזוב, לא צריך. הבנתי טוב מאוד מה כתוב שם", עונה מחאמיד ומתחיל להקליד לתוך תיבת הטקסט שנפתחת מבלי להשתהות לשנייה: "אותו ליברמן שרק לפני 10 שנים ברח מהק.ג.ב רוצה לקבוע למי שהסבא רבא של הסבא רבא שלו פלח וזרע את האדמה הזו שעליה הוא יושב היום בשיא השחצנות והאופוריה". בשורת הנושא של ההודעה, שאמורה לשכנע את הגולשים האחרים להקליק עליה כדי לראות מה מופיע בה, הוא כותב "חשוב!!" מזדהה בשמו הפרטי האמיתי ומשגר את ההודעה לאתר. כמה שעות לאחר מכן, כשמתברר שההודעה של מחאמיד מוקמה במקום ה-55 מתוך יותר מ-400 תגובות לידיעה שעליה הגיב, ונבלעה בלי התייחסות בתוך ים המלל המתלהם והזועם שניסחו הגולשים, מתברר שאבו מנהל למד משהו בעל ערך בקורס התקשורת שאירגן לפני כחצי שנה מרכז מוסאווא למען זכויות הערבים בישראל: אם אתה לא מצליח למקם את התגובה שלך בין 30 התגובות הראשונות לידיעה, אתה לא מצליח להשפיע על השיח, והמאמץ שהשקעת יורד לטמיון. לדברי אביר קופטי, רכזת התקשורת של מוסאווא, הסיבה ליוזמה הייחודית של המרכז - הגוף היחיד בישראל המודה בפה מלא בכך שפעילים מטעמו מנסים להשפיע על השיח הציבורי דרך שתילת תגובות באתרי התוכן הישראליים - היא הפאסיוויות של ערביי ישראל כלפי התקשורת העברית. "הציבור הערבי מרגיש חסר אונים וכבר אין לו אמון במה שאומרים בתקשורת הישראלית - אם זה רדיו, טלוויזיה או עיתונים", אומרת קופטי. "כתוצאה מכך ידיעות גזעניות או תגובות גזעניות לידיעות נותרות ללא תגובה כלשהי ושולחות בכך מסר לאנשים אחרים שגזענות זה משהו שעובר בלי בעיה. כשמישהו שכותב תגובה גזענית לידיעה רואה שהתגובה שלו לא נמחקת מהאתר ושגולשים אחרים מביעים בו תמיכה, הוא שואב מכך עידוד וזה עשוי להוביל אותו להרגיש שאם הוא ילך צעד נוסף הלאה ויתקוף ערבי ברחוב, גם זה יתקבל בסלחנות והבנה". לפיכך פירסם בספטמבר האחרון מרכז מוסאווא מודעה בעיתון "כול אל-ערב" ובה הפציר בצרכני תקשורת ערבים להתנדב לצוות תגובות חדש, שתפקידו יהיה לנסות לאזן את אופי השיח בתקשורת הישראלית בשפה העברית ולנסות להחדיר לתוכה את מסרי המרכז. מתוך כ-40 בני אדם שנענו לקריאה, סיימו 20 מתנדבים את הקורס שקיים המרכז במשך חודשיים. במשך 12 פגישות, שכללו הרצאות של עיתונאים ואנשי אקדמיה, הם הוכשרו בניסוח מכתבים למערכות העיתונים ובשיטות ההתנסחות הנכונות בעת מתן תגובות לרדיו או לטלוויזיה. מתוך הבנה שזירת ההתגוששות המילולית באינטרנט נהפכה בשנים האחרונות לגורם מרכזי בעיצוב דעת הקהל בישראל, ושהתגובות המצטברות בה נתפשות כייצוג אותנטי של הלכי הרוח של הציבור - הוחלט להקדיש בקורס מקום נכבד להיכרות עם אתרי האינטרנט בעברית ועם הדרכים היעילות ביותר להחדיר אליהם מסרים קצרים, ברורים ומשפיעים. 20 המתנדבים שהכשיר המרכז אינם מופעלים ישירות, חוץ מבמקרים מיוחדים, וגם אינם מקבלים הנחיות מדויקות בנוגע לאופי המסרים שמצפים מהם לשתול בין עשרות או מאות התגובות שמשתרכות מתחת לידיעות האקטואליה המתפרסמות באתרי התוכן הגדולים. "אם יש אירוע שדורש התייחסות, כמו אמירה גזענית כלפי הציבור הערבי או משהו כזה, אני ארים לאנשים טלפונים ואבקש מהם שיתיישבו על האינטרנט ויעקבו אחר ההתרחשות", אומרת קופטי. "אבל מדובר באנשים שגם ככה נכנסים לאתרים כל יום ומגיבים מיוזמתם, גם אם אנחנו לא מבקשים מהם. הם גם יודעים בעצמם איזה סוג של מסרים להעביר: 'אנחנו אזרחים בדיוק כמו כל אחד אחד', 'האינטרס שלנו הוא האינטרס של כולם', 'גזענות זו בעיה של כולם ולא רק של הערבים'". אבו מנהל ואגבריה מעידים על עצמם שהם נכנסים ל-ynet, וואלה ונענע כמעט כל בוקר ומנסים לשלוח לאתרים לפחות שתיים-שלוש תגובות ביום בשמות שונים ("שעות הבוקר הכי טובות כי אז אפשר להיות בין הראשונים שמכניסים תגובות לידיעות", אומר אבו מנהל). לדבריהם, החדרת המסרים של מוסאווא - מתונים ככל שיהיו - היא לעתים משימה מסובכת יותר מכפי שאפשר לחשוב. "הכי קשה להכניס תגובות ל-ynet", אומר אבו מנהל, "אני יכול לכתוב בדיוק אותה תגובה - אותן מלים בדיוק - ואם אחתום בשמי לא יכניסו אותה, אבל אם אחתום בשם כמו משה או חיים זה ייכנס בלי שום בעיה. אם אני רואה שתגובות שאני כותב בשמות ערביים לא נכנסות, אני מנסה להתחכם ולא רק שאני חותם על התגובה שלי בשם של יהודי אלא שאני גם מוסיף ב'מקום המגורים' משהו כמו רעננה או משהו כזה, כדי שהבן-אדם שיושב ב-ynet יהיה משוכנע שהתגובה נכתבה על ידי יהודי". אבו מנהל, אגבריה ומחאמיד, שלושתם עורכי דין, מזועזעים מהקלות שבה אותם אתרי תוכן שדוחים את התגובות שהם כותבים - מפרסמים מניפסטים גזעניים שנכתבים על ידי יהודים וחומקים מבעד למערכת הסינון שהאתרים מפעילים. "כשאני רואה תגובות כמו 'לכו לייצג את פלשתין' שהופיעו בידיעה של ynet על הזכייה של בני סכנין בגביע המדינה, זה מבחינתי מצמרר", אומר אבו מנהל, "עם כל הכבוד לחופש הביטוי, גם כל תגובה שקוראת לטרנספר של ערבים היא לא לגיטימית. זה בדיוק כמו לפרסם תגובות שבהן ערבים קוראים לזרוק את היהודים לים, ועובדה שלא רואים תגובות כאלו באתרים בעוד שאת הטרנספר רואים בלי סוף. כשאני רואה בתגובה לידיעה על הילדים שנהרגו ברפיח תגובות כמו 'כל הכבוד לצה"ל', או 'יישר כוח', אני לא יכול שלא להיפגע. כואב לי על ההידרדרות המוסרית שהחברה הישראלית עוברת". מערכת אנטי-נאצית אחד משומרי החומות של ynet, המופקדים על כך שהאתר לא יפרסם "תגובות הכוללות דברי הסתה, נאצות, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב", כלשון האזהרה המופיעה בחלון שנפתח כשמשתמש רוצה להוסיף תגובה לידיעה, הוא עורך חדשות החוץ של האתר, רונן בודוני. כמו לשאר העורכים באתר, לבודוני, בן 32, אחריות כפולה - עריכת כתבות, ואישור או פסילת תגובות הגולשים בעת שהוא אינו מטפל בטקסטים המערכתיים. Ynet, שאפשרות הטוקבק - התגובות המתלוות לידיעות שבאתר - היא חלק מרכזי מקסמו בעיני הגולשים בארץ, ושנהפכה בקרב רבים לאובססיה כמעט, מנקז אליו בין 5,000 ל-10,000 תגובות ליממה. התגובות מחולקות באופן אוטומטי לערוצי התוכן השונים, כך שכל צוות עורכים מטפל בתגובות המגיעות לערוץ שבתחום אחריותו, ומועלות לאתר, לאחר אישורן, מהר ככל האפשר. במשמרת רגילה, נטולת אירועים מיוחדים, ביום חמישי שעבר, כשקיבל עליו בודוני את מלאכת אישור התגובות, חיכו 17 תגובות לאישורו. חמש דקות לאחר מכן כבר המתינו שם 79 תגובות.
בטוקבק של וואלה, מוחמד הוא משה מאת שחר סמוחה מי טורח לכתוב את מאות הטוקבקים - התגובות המתלוות לידיעות באתרי אינטרנט? חוץ מאין-ספור אזרחים שדחוף להם להגיב על ההתרחשויות, יש גם מי שמנסים לקדם את ענייניהם. הגוף היחיד בישראל המודה בכך בפה מלא הוא מרכז מוסאווא, ש-20 מתנדבים מטעמו מנסים לשכנע את גולשי וואלה ו-ynet שלזרוק את הערבים לים זה לא הפתרון בראשית היו קבוצות דיון נהל אבו מנהל ועיסאם אגבריה רוכנים אל מסך המחשב שבמשרד עורכי הדין שהם עובדים בו במרכז אום אל-פחם ומציצים מעבר לכתפו של מוחמד מחאמיד שמקליד במהירות, כשעל פניהם נסוך חצי חיוך. שלא כמוהם, מחאמיד אינו מנסה להעביר מסר ממוקד ולא-מתלהם כשהוא מגיב באתר "וואלה" על ידיעות שמעוררות את חמתו. הוא לא מחויב לאף אחד. שניות לאחר שהוא סורק בעיניו את כותרת הידיעה הממוקמת בחלק העליון של עמוד הבית של וואלה - "ליברמן הציג לרוסים התוכנית 'להפרדת עמים'" - הוא כבר מגולל את עמוד האינטרנט כלפי מטה ומקליק על הכפתור "הוסף תגובה". "אולי תקרא מה בכלל כתוב בידיעה לפני שאתה כותב", מציע לו אבו מנהל. "עזוב, לא צריך. הבנתי טוב מאוד מה כתוב שם", עונה מחאמיד ומתחיל להקליד לתוך תיבת הטקסט שנפתחת מבלי להשתהות לשנייה: "אותו ליברמן שרק לפני 10 שנים ברח מהק.ג.ב רוצה לקבוע למי שהסבא רבא של הסבא רבא שלו פלח וזרע את האדמה הזו שעליה הוא יושב היום בשיא השחצנות והאופוריה". בשורת הנושא של ההודעה, שאמורה לשכנע את הגולשים האחרים להקליק עליה כדי לראות מה מופיע בה, הוא כותב "חשוב!!" מזדהה בשמו הפרטי האמיתי ומשגר את ההודעה לאתר. כמה שעות לאחר מכן, כשמתברר שההודעה של מחאמיד מוקמה במקום ה-55 מתוך יותר מ-400 תגובות לידיעה שעליה הגיב, ונבלעה בלי התייחסות בתוך ים המלל המתלהם והזועם שניסחו הגולשים, מתברר שאבו מנהל למד משהו בעל ערך בקורס התקשורת שאירגן לפני כחצי שנה מרכז מוסאווא למען זכויות הערבים בישראל: אם אתה לא מצליח למקם את התגובה שלך בין 30 התגובות הראשונות לידיעה, אתה לא מצליח להשפיע על השיח, והמאמץ שהשקעת יורד לטמיון. לדברי אביר קופטי, רכזת התקשורת של מוסאווא, הסיבה ליוזמה הייחודית של המרכז - הגוף היחיד בישראל המודה בפה מלא בכך שפעילים מטעמו מנסים להשפיע על השיח הציבורי דרך שתילת תגובות באתרי התוכן הישראליים - היא הפאסיוויות של ערביי ישראל כלפי התקשורת העברית. "הציבור הערבי מרגיש חסר אונים וכבר אין לו אמון במה שאומרים בתקשורת הישראלית - אם זה רדיו, טלוויזיה או עיתונים", אומרת קופטי. "כתוצאה מכך ידיעות גזעניות או תגובות גזעניות לידיעות נותרות ללא תגובה כלשהי ושולחות בכך מסר לאנשים אחרים שגזענות זה משהו שעובר בלי בעיה. כשמישהו שכותב תגובה גזענית לידיעה רואה שהתגובה שלו לא נמחקת מהאתר ושגולשים אחרים מביעים בו תמיכה, הוא שואב מכך עידוד וזה עשוי להוביל אותו להרגיש שאם הוא ילך צעד נוסף הלאה ויתקוף ערבי ברחוב, גם זה יתקבל בסלחנות והבנה". לפיכך פירסם בספטמבר האחרון מרכז מוסאווא מודעה בעיתון "כול אל-ערב" ובה הפציר בצרכני תקשורת ערבים להתנדב לצוות תגובות חדש, שתפקידו יהיה לנסות לאזן את אופי השיח בתקשורת הישראלית בשפה העברית ולנסות להחדיר לתוכה את מסרי המרכז. מתוך כ-40 בני אדם שנענו לקריאה, סיימו 20 מתנדבים את הקורס שקיים המרכז במשך חודשיים. במשך 12 פגישות, שכללו הרצאות של עיתונאים ואנשי אקדמיה, הם הוכשרו בניסוח מכתבים למערכות העיתונים ובשיטות ההתנסחות הנכונות בעת מתן תגובות לרדיו או לטלוויזיה. מתוך הבנה שזירת ההתגוששות המילולית באינטרנט נהפכה בשנים האחרונות לגורם מרכזי בעיצוב דעת הקהל בישראל, ושהתגובות המצטברות בה נתפשות כייצוג אותנטי של הלכי הרוח של הציבור - הוחלט להקדיש בקורס מקום נכבד להיכרות עם אתרי האינטרנט בעברית ועם הדרכים היעילות ביותר להחדיר אליהם מסרים קצרים, ברורים ומשפיעים. 20 המתנדבים שהכשיר המרכז אינם מופעלים ישירות, חוץ מבמקרים מיוחדים, וגם אינם מקבלים הנחיות מדויקות בנוגע לאופי המסרים שמצפים מהם לשתול בין עשרות או מאות התגובות שמשתרכות מתחת לידיעות האקטואליה המתפרסמות באתרי התוכן הגדולים. "אם יש אירוע שדורש התייחסות, כמו אמירה גזענית כלפי הציבור הערבי או משהו כזה, אני ארים לאנשים טלפונים ואבקש מהם שיתיישבו על האינטרנט ויעקבו אחר ההתרחשות", אומרת קופטי. "אבל מדובר באנשים שגם ככה נכנסים לאתרים כל יום ומגיבים מיוזמתם, גם אם אנחנו לא מבקשים מהם. הם גם יודעים בעצמם איזה סוג של מסרים להעביר: 'אנחנו אזרחים בדיוק כמו כל אחד אחד', 'האינטרס שלנו הוא האינטרס של כולם', 'גזענות זו בעיה של כולם ולא רק של הערבים'". אבו מנהל ואגבריה מעידים על עצמם שהם נכנסים ל-ynet, וואלה ונענע כמעט כל בוקר ומנסים לשלוח לאתרים לפחות שתיים-שלוש תגובות ביום בשמות שונים ("שעות הבוקר הכי טובות כי אז אפשר להיות בין הראשונים שמכניסים תגובות לידיעות", אומר אבו מנהל). לדבריהם, החדרת המסרים של מוסאווא - מתונים ככל שיהיו - היא לעתים משימה מסובכת יותר מכפי שאפשר לחשוב. "הכי קשה להכניס תגובות ל-ynet", אומר אבו מנהל, "אני יכול לכתוב בדיוק אותה תגובה - אותן מלים בדיוק - ואם אחתום בשמי לא יכניסו אותה, אבל אם אחתום בשם כמו משה או חיים זה ייכנס בלי שום בעיה. אם אני רואה שתגובות שאני כותב בשמות ערביים לא נכנסות, אני מנסה להתחכם ולא רק שאני חותם על התגובה שלי בשם של יהודי אלא שאני גם מוסיף ב'מקום המגורים' משהו כמו רעננה או משהו כזה, כדי שהבן-אדם שיושב ב-ynet יהיה משוכנע שהתגובה נכתבה על ידי יהודי". אבו מנהל, אגבריה ומחאמיד, שלושתם עורכי דין, מזועזעים מהקלות שבה אותם אתרי תוכן שדוחים את התגובות שהם כותבים - מפרסמים מניפסטים גזעניים שנכתבים על ידי יהודים וחומקים מבעד למערכת הסינון שהאתרים מפעילים. "כשאני רואה תגובות כמו 'לכו לייצג את פלשתין' שהופיעו בידיעה של ynet על הזכייה של בני סכנין בגביע המדינה, זה מבחינתי מצמרר", אומר אבו מנהל, "עם כל הכבוד לחופש הביטוי, גם כל תגובה שקוראת לטרנספר של ערבים היא לא לגיטימית. זה בדיוק כמו לפרסם תגובות שבהן ערבים קוראים לזרוק את היהודים לים, ועובדה שלא רואים תגובות כאלו באתרים בעוד שאת הטרנספר רואים בלי סוף. כשאני רואה בתגובה לידיעה על הילדים שנהרגו ברפיח תגובות כמו 'כל הכבוד לצה"ל', או 'יישר כוח', אני לא יכול שלא להיפגע. כואב לי על ההידרדרות המוסרית שהחברה הישראלית עוברת". מערכת אנטי-נאצית אחד משומרי החומות של ynet, המופקדים על כך שהאתר לא יפרסם "תגובות הכוללות דברי הסתה, נאצות, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב", כלשון האזהרה המופיעה בחלון שנפתח כשמשתמש רוצה להוסיף תגובה לידיעה, הוא עורך חדשות החוץ של האתר, רונן בודוני. כמו לשאר העורכים באתר, לבודוני, בן 32, אחריות כפולה - עריכת כתבות, ואישור או פסילת תגובות הגולשים בעת שהוא אינו מטפל בטקסטים המערכתיים. Ynet, שאפשרות הטוקבק - התגובות המתלוות לידיעות שבאתר - היא חלק מרכזי מקסמו בעיני הגולשים בארץ, ושנהפכה בקרב רבים לאובססיה כמעט, מנקז אליו בין 5,000 ל-10,000 תגובות ליממה. התגובות מחולקות באופן אוטומטי לערוצי התוכן השונים, כך שכל צוות עורכים מטפל בתגובות המגיעות לערוץ שבתחום אחריותו, ומועלות לאתר, לאחר אישורן, מהר ככל האפשר. במשמרת רגילה, נטולת אירועים מיוחדים, ביום חמישי שעבר, כשקיבל עליו בודוני את מלאכת אישור התגובות, חיכו 17 תגובות לאישורו. חמש דקות לאחר מכן כבר המתינו שם 79 תגובות.