הערב, אדליק נר זיכרון אמיתי, ובינתיים, מדליקה זיכרון

[מיכי 10]

הערב, אדליק נר זיכרון אמיתי, ובינתיים, מדליקה

זיכרון

וירטואלי, לנשמות כל הנופלים במערכות ישראל.
ת.נ.צ.ב.ה.

 

[DoronModan]

אוסיף דיון פילוסופי

אתמול הוקרא בטקס בת"א השיר של וולך שתרגמתי לאספרנטו. השיר היה Ĉiujare dum somer'
הוא כמובן הוקרא בעברית, לא באספרנטו. לא אחזור על השיר, געגועים לאביה מיכאל שנפל במלחמת השחרור והוא לנצח בן 36, משום שכבר הבאתיו לפחות פעם-פעמיים בפורום ביום הזיכרון. וכאן נשאלת שאלה - מה הקשר בין אספרנטו ויום הזיכרון. האם עלינו ליצור בפורום קשר כזה - כמו למשל השיר דלהלן שהבאתיו בפורום, ואיזכור נופלים אספרנטיסטים, שקישור לגביהם הבאתי בעבר. האם מלבד זאת, אספרנטו כשפה בין לאומית, יכולה להיות קשורה בקשר זה או אחר עם נושא יום הזיכרון?
כדי לחדד, ואולי לעמעם (?) את השאלה, הנה נושא מעט שנוי במחלוקת: אתמול התקיים טקס זיכרון אלטרנטיבי עם משפחות נופלים יהודים יחד עם משפחות שכולות של מחבלים הרוגים. הטקס הזה היה מאוד שנוי במחלוקת, ואפשר להבין זאת. מה שהיה בכל זאת מיוחד, זה שהמשפחות השכולות מצד המחבלים מצאו לנכון לחבור למשפחות יהודיות. המחבל עשה את מה שעשה מתוך שנאה יוקדת. המשפחה שלו- בדיוק הפוך, מחפשת את הקרבה, את החבירה ל'אויב' מבחינתן. מה שאומר - שכול הוא דבר אוניברסלי. בכל אופן זה נושא מאוד טעון ומורכב.
כאשר יש צד אחד צודק וגיבור וצד אחד טועה, שונא והרסני, אז יותר קל להבין את השכול, כי יש לפחות הצדקה לשכול. הצורך להגן מפני השנאה ומפני הרצון לכלותנו, לתרום לתקומת המדינה. אבל כאשר חושבים על שכול במונחים אוניברסליים, בדומה לאספרנטו, זה הופך למורכב.

 

[אזרח כדור הארץ]

שאלות טובות

אכן, לאף צד אין בלעדיות על הכאב. או על השנאה. או על האהבה.
כמו שכתב דוד שחר בשירו 'יחד שווים באור הגדול':

יחד, שווים באור הגדול / דוד שחר

ולי נגלה אלוהים באור האהבה,
כן, כן, אחרי חושך גדול
גיליתי
שפחדתי קודם כל מעצמי, מהבדידות
ובכל איש אור זה קיים
בפרסים ההורגים עירקים
ובילדה קטנה בודדה להורים גרושים,
בחולה בלי תקווה
ובאדם זקן.
היכולת לאהוב, לדאוג למין האנושי
כי לכולנו לב לאהוב, לבכות, להתרפק
על הדברים האמיתיים
כי הקשוחים באנשים נשברים ומחייכים
כי הגרועים בלוחמים לוחמים בעצם
למען האהבה, למען היפה, למען השיגעון הזה
של החברות בין אדם לאדם
ובזה כוחנו.
* * *