מיכי 10
Member
הערב אשמח להעביר את "שרביט הדיווח" לאחד מהחברים שהיה
במועדון.
אני יצאתי מבדיקות העיניים הרבות והשונות, עם אישונים מורחבים, והרגשתי שלא יהיה טעם שאבוא לראות מצגת, בלי שאוכל להבחין בתמונות...
אז כיוון שבדרך לתחנת האוטובוס הביתה, לא הייתי רחוקה מביכורי העתים, החלטתי שזו ההזדמנות (כשאני גם לא צריכה חניה) לקפוץ לכמה דקות אל חברינו שם, שבזמנו הבטחתי להם שאבקרם.
"גיששתי" דרכי לשם, ולא פגשתי את ציפי, כיוון שיום שני אינו יום עבודה שלה. לעומת זאת, כן פגשתי את אריאלה, שלהפתעתי זכרה אותי, למרות שלא נפגשנו הרבה, אלא בעיקר התכתבנו.
והעיקר, פגשתי את יוסי ואת לירן, ששמחו באמת, ואני שמחתי מאד לפגוש אותם.
הם כנראה יסגרו שם בקרוב, ואז יעברו לאיזה מרתף בָּאיזור. כנראה בְּבניין של אדריכלים. לא יודעים פרטים מדוייקים עדיין.
שאלו אותי איפה אנחנו עכשיו, ואם המקום יפה, ועניתי. כששאלו כמה אנחנו משלמים שם, אמרתי שאני לא יודעת, שאני לא עוסקת בענייני הכספים בכלל.
מה שהיה בהחלט נכון, כי אני באמת לא זוכרת ולא רוצה לזכור כמה, רק יודעת שזה הרבה מדי בעיני. אבל את זה כמובן לא הייתי מספרת.
שוחחתי קצת עם יוסי ולירן, ונפרדנו לשלום.
התפנקתי לי ב"קופיקס" הסמוך, בגביע קטן של עוגת גבינה ופירורים, שאוכלים בכפית. והעיקר - בכוס גדולה של שוקו קר. ואז נסעתי בעייפות רבה הביתה באוטובוס.
Bonan nokton kaj orajn sonĝojn.
במועדון.
אני יצאתי מבדיקות העיניים הרבות והשונות, עם אישונים מורחבים, והרגשתי שלא יהיה טעם שאבוא לראות מצגת, בלי שאוכל להבחין בתמונות...
אז כיוון שבדרך לתחנת האוטובוס הביתה, לא הייתי רחוקה מביכורי העתים, החלטתי שזו ההזדמנות (כשאני גם לא צריכה חניה) לקפוץ לכמה דקות אל חברינו שם, שבזמנו הבטחתי להם שאבקרם.
"גיששתי" דרכי לשם, ולא פגשתי את ציפי, כיוון שיום שני אינו יום עבודה שלה. לעומת זאת, כן פגשתי את אריאלה, שלהפתעתי זכרה אותי, למרות שלא נפגשנו הרבה, אלא בעיקר התכתבנו.
והעיקר, פגשתי את יוסי ואת לירן, ששמחו באמת, ואני שמחתי מאד לפגוש אותם.
הם כנראה יסגרו שם בקרוב, ואז יעברו לאיזה מרתף בָּאיזור. כנראה בְּבניין של אדריכלים. לא יודעים פרטים מדוייקים עדיין.
שאלו אותי איפה אנחנו עכשיו, ואם המקום יפה, ועניתי. כששאלו כמה אנחנו משלמים שם, אמרתי שאני לא יודעת, שאני לא עוסקת בענייני הכספים בכלל.
מה שהיה בהחלט נכון, כי אני באמת לא זוכרת ולא רוצה לזכור כמה, רק יודעת שזה הרבה מדי בעיני. אבל את זה כמובן לא הייתי מספרת.
שוחחתי קצת עם יוסי ולירן, ונפרדנו לשלום.
התפנקתי לי ב"קופיקס" הסמוך, בגביע קטן של עוגת גבינה ופירורים, שאוכלים בכפית. והעיקר - בכוס גדולה של שוקו קר. ואז נסעתי בעייפות רבה הביתה באוטובוס.