מיכי 10
Member
הערב במועדון יוסי שמר.
כיוון שלאה ואני הגענו היום לפני כולם, ואלדד הודיע לי שיאחר, לא בזבזנו זמן, אלא התחלנו מיד בדברים שרצינו שתינו לעשות כבר מזמן:
לאה רצתה למצוא חומרים באספרנטו שהשאירה בארון המועדון מזמן, ולא רצתה לאבד אותם. הבעיה היתה, שנהיה שם בלגן בלתי אפשרי, כך שבחיפושים הקודמים שלה, היא לא הצליחה למצוא את מבוקשה.
ואני רציתי כבר מזמן לסדר את הארון שלנו, כיוון שהתפשטנו במשך השנים לשטחים שאינם שלנו, וידעתי שיש שם גם הרבה דברים מיותרים, והבלגן פשוט שיגע אותי.
אז הוצאנו את הכל, מיינּוּ לפי נושאים: כל הכוסות החד פעמיות בקרטון יפה, כל מפיות הנייר בשקית אחת, צלחות, קעריות ומעט סכו"ם בשקית אחרת, וגם מפות השולחן קיבלו שקית משלהן.
יש שקית עם חומר של לאה, יש ערימה של שיעורים מודפסים באספרנטו, ועוד ערימה של חוברות Israela Esperantisto וערימה של חוברות אחרות באספרנטו.
והכל מסודר בצורה קומפקטית, שאינה מבזבזת מקום.
את כל הניירת של ויצ"ו (כמו האחריות למזגן והוראות שימוש למכשירים שנמצאים שם), שהשתרבבה לתוך הבלגן שלנו, סידרתי יפה, ושמתי להם במקום אחר וזמין.
בשמחה רבה זרקנו ניירת מיותרת, שני בקבוקי מים מינרליים פגי תוקף, וכמה חטיפים וקרקרים - פגי תוקף אף הם - הכל היה טוב עד לפני סוף 2017
ברוך שפטרנו! ולחשוב שכל זה עבר שם פעמיים את חג הפסח... אני מדחיקה את הרעיון, וטוב שבפסח לפחות אנחנו לא מגיעים למועדון בכלל.
ובדיוק כשסיימנו בשמחה רבה את הכל הכל וכבר רחצנו ידיים, הגיע אלדד, שממש לא הלך לו היום עם האוטובוסים, אבל זה יָצָא הפעם לטובה.
מרוב שמחה, נתתי חיבוק ללאה, ומיד התחלנו בַּמשחק בהנחיית אלדד.
את המשחק "סמאופיניאולוי" אני אישית ממש לא אוהבת, בעיקרון. גם יהודית כנראה לא משתגעת עליו. אבל האווירה היתה כל כך נעימה, ולמדנו מילים חדשות, והיה לנו ממש כיף. אגב, שני המזגנים היו דלוקים כבר שהגענו, שניהם על 30 מעלות(!), ולא ראינו כל צורך לשנות את הטמפ'. כיבינו אותם רק לפני שיצאנו.
כדי לא לכתוב כאן אף מילה באספרנטו (למען תיעוד המסמך לעתיד), אספר שהספקנו לעבוד על שתי מילים שאלדד הציע:
שולחן
אנציקלופדיה
וכל אחד היה צריך לכתוב 8 מילים שקשורות לכל מילה בתורהּ, ולהתכוון לקלוע לדעת הרוב.
כולנו נהנינו מאד מהערב!
ופרט משעשע: כשיצאנו, ולאה ראתה איפה זרקתי את כל הזבל שלנו, היא אמרה לי שזה לא פח אשפה, אלא מיכל למיחזור. קצת נבהלתי מהרעיון שלא שמתי לב לכך, הוצאתי אחר כבוד את שקיות הזבל משם, והשארתי רק את הניירת. ואילו את הזבל, זרקתי מחוץ לחצר של ויצ"ו, בפח של עיריית תל-אביב - יפו.
כיוון שלאה ואני הגענו היום לפני כולם, ואלדד הודיע לי שיאחר, לא בזבזנו זמן, אלא התחלנו מיד בדברים שרצינו שתינו לעשות כבר מזמן:
לאה רצתה למצוא חומרים באספרנטו שהשאירה בארון המועדון מזמן, ולא רצתה לאבד אותם. הבעיה היתה, שנהיה שם בלגן בלתי אפשרי, כך שבחיפושים הקודמים שלה, היא לא הצליחה למצוא את מבוקשה.
ואני רציתי כבר מזמן לסדר את הארון שלנו, כיוון שהתפשטנו במשך השנים לשטחים שאינם שלנו, וידעתי שיש שם גם הרבה דברים מיותרים, והבלגן פשוט שיגע אותי.
אז הוצאנו את הכל, מיינּוּ לפי נושאים: כל הכוסות החד פעמיות בקרטון יפה, כל מפיות הנייר בשקית אחת, צלחות, קעריות ומעט סכו"ם בשקית אחרת, וגם מפות השולחן קיבלו שקית משלהן.
יש שקית עם חומר של לאה, יש ערימה של שיעורים מודפסים באספרנטו, ועוד ערימה של חוברות Israela Esperantisto וערימה של חוברות אחרות באספרנטו.
והכל מסודר בצורה קומפקטית, שאינה מבזבזת מקום.
את כל הניירת של ויצ"ו (כמו האחריות למזגן והוראות שימוש למכשירים שנמצאים שם), שהשתרבבה לתוך הבלגן שלנו, סידרתי יפה, ושמתי להם במקום אחר וזמין.
בשמחה רבה זרקנו ניירת מיותרת, שני בקבוקי מים מינרליים פגי תוקף, וכמה חטיפים וקרקרים - פגי תוקף אף הם - הכל היה טוב עד לפני סוף 2017
ברוך שפטרנו! ולחשוב שכל זה עבר שם פעמיים את חג הפסח... אני מדחיקה את הרעיון, וטוב שבפסח לפחות אנחנו לא מגיעים למועדון בכלל.
ובדיוק כשסיימנו בשמחה רבה את הכל הכל וכבר רחצנו ידיים, הגיע אלדד, שממש לא הלך לו היום עם האוטובוסים, אבל זה יָצָא הפעם לטובה.
מרוב שמחה, נתתי חיבוק ללאה, ומיד התחלנו בַּמשחק בהנחיית אלדד.
את המשחק "סמאופיניאולוי" אני אישית ממש לא אוהבת, בעיקרון. גם יהודית כנראה לא משתגעת עליו. אבל האווירה היתה כל כך נעימה, ולמדנו מילים חדשות, והיה לנו ממש כיף. אגב, שני המזגנים היו דלוקים כבר שהגענו, שניהם על 30 מעלות(!), ולא ראינו כל צורך לשנות את הטמפ'. כיבינו אותם רק לפני שיצאנו.
כדי לא לכתוב כאן אף מילה באספרנטו (למען תיעוד המסמך לעתיד), אספר שהספקנו לעבוד על שתי מילים שאלדד הציע:
שולחן
אנציקלופדיה
וכל אחד היה צריך לכתוב 8 מילים שקשורות לכל מילה בתורהּ, ולהתכוון לקלוע לדעת הרוב.
כולנו נהנינו מאד מהערב!
ופרט משעשע: כשיצאנו, ולאה ראתה איפה זרקתי את כל הזבל שלנו, היא אמרה לי שזה לא פח אשפה, אלא מיכל למיחזור. קצת נבהלתי מהרעיון שלא שמתי לב לכך, הוצאתי אחר כבוד את שקיות הזבל משם, והשארתי רק את הניירת. ואילו את הזבל, זרקתי מחוץ לחצר של ויצ"ו, בפח של עיריית תל-אביב - יפו.