פרויז ג'אן
לפני שנה וחצי אמא שלי הביאה לארץ את הזמר ג'אהן, לא אנקוב בסכום שהוא דרש להופעה אחת. אציין מספר עובדות. המחיר להופעה בארץ היה בערך פי כמעט 4 מהופעה בארה"ב. כמובן שלקחנו בחשבון את כל העלויות הנוספות של מגורים פה (מלון או דירה), עלויות אוכל, זמן מבוזבז לחזרות ועוד ועוד. לאמא שלי היה אולם ארועים על הראש ולא היה לה זמן לארגן מספר ארועים או לפחות אחד גדול. למרות שטמון פה רווח של 20,000-25,000 ש"ח פלוס מינוס לערב (אחרי כל ההוצאות) היא פנתה לאחד הקולגות בקומונה והוא מצא הזדמנות. הרים מופע בגאלרי פאלאס ולקח את רוב ההוצאות על עצמו, היה נחמד מאד ל-2 הצדדים ואמא שלי הסתפקה מבחינתה במופע אחד באולם שלה עם הזמר. שזה היה האינטרס. כמובן שבאותו ערב היה מלא עד אפס מקום ומאד שמח. כבר ציינת פה ושמענו את זה לא מעטעל פועלה של אמי אמא שלי קיבלה המון הצעות של להביא לארץ זמרים מחו"ל. עד לא מזמן בשבילי שזמר היה מגיע זה היה וואוו..... ולא משנה באיזו שפה הוא שר. מאז שהשתחררתי מהשרות הצבאי טיילתי המון, לפני התואר (5 שנים אינטנסיביות) , תוך כדי ואפילו היום... והייתי בהמון הופעות של כל מיני זמרים ולהקות כי בעיני זה שווה הרבה יותר מעוד ערב של בירות עם חברים. השיא היה בלוס אנג'לס. ושם הבנתי מה זה התעשייה של הזמרים האיראנים ובשבועיים של שהות ראיתי כ"כ הרבה שמופיעים (ביג'ן מורטזבי, אנדי, מורטזא, לילה פורוהר, נוש אפרין, גוגוש ששרה עם אנריקה איגלסיאס, להקת סנדי וג'אהן) , אח של אמא עוסק שם בהפעלת מכונות שתיה בכל המועדונים אז הייתה לי גישה לכל קברט והבנתי מייד שהמחירים שהם גובים שם לערב זה בערך רבע ממה שהם ייקחו להופעה פה כי ההבדל זה רק כרטיס טיסה של 1,300 דולר הלוך חזור ישיר עם אל על ועוד קצת למגורים ומחיה של יום יומיים. המגמה של המארגנים בארץ זה לשלם כמה שפחות ולהרוויח כמה שיותר. היה עד לפני 10 שנים בארץ את אדון ביביאן (רח' בן יהודה בתל אביב), שהיה די מוביל בתחום ארגון הופעות בארץ ואמרגנות זמרים, הוא היה המקור לחשיפת מוסיקה פרסית חדשנית והייתה לו גישה דרך אחיו שהוא הבעלים של אולפני ג'אם-א-ג'ם, להביא לארץ זמרים הנחשבים למובילים במוסיקה הפרסית. והכל היה נעשה דרך ג'משיד יעקבי שהיה גם בין האמרגנים . עידן האינטרנט נכנס (בדיוק 10 שנים אחורה) והחשיפה הלכה ונעשתה גדולה למוסיקה.תוך כדי קמו כל מיני בעלי מסעדות ובעלי רדיו פרסי פירטי שהרימו מופעים והבינו שבארץ כל זמר פרסי שיבוא , הוא יתקבל בברכה ללא כל קשר למידת הצלחתו בארה"ב. ולכן החלה מגמה של הבאת זמרים שגובים מחיר יחסית זול, ובהתאם גם ניתן לארגן מופע פרסי עם מינימום השקעה בקהל אלא הופעה בלבד באולם ארועים שזה כולל כיבוד, מ עין קברט ממוצע (ואני לא מדבר על קונצרט של נטו מוסיקה). והעלות לאורח היא לא כל כך יקרה. ואם תנסה ללכת אחורה בזכרון, ב-10 שנים אחרונות מתי הגיע לפה זמר מהשורה ? אפילו לא אחד,,,טוב נו אולי בפעמים בודדות, שהרם סולטי או אומיד (שפה הוא התחיל להופיע..) אין פה מישהו שיודע לעשות את זה כמו שצריך, זה לא פשוט ודורש לקיחת סיכון, כי עם פרסום טוב אפשר להרוויח יפה. אה ושכחתי משהו חשוב.... אצל היהודים הפרסים, אדם לאדם זאב.... איך זה יצא שאין פה הופעות של זמרים מחו"ל כבר תקופה ארוכה ופתאום באותו ערב , שני מופעים שונים ? תמיד יש פה מתחרים בגלל צרות עין, ועובדה שבכל תקופת פעילותנו, במסעדת שירז האגדית ברח' לוינסקי או באולמי עדן שיראז קמו ונפלו כל כמה חודשים מסעדה פה או מועדון שם שניסו לחקות את מה שאמא שלי עושה ולא הצליח לאף אחד, בעיקר כי יש להם צרות עין. למי שזוכר, כמה פעמים פתאום היו מגיעים שוטרים או פקחים בלילה ? כשהם ראו שיש רשיון לעסק ואנחנו עובדים בצורה מסודרת הם עזבו ולא עשו שום דבר, ומי שלח אותם ? המתחרים , , למה ? כי כאב להם שאצלנו האולם מלא ושמח ואצלם הרבה פחות או לא כפי שציפו.. בינינו, מי שמארגן ארוע כל שהוא, אם הוא חושב רק על הכסף, הוא לא יחזיק מעמד כי אין לו את הנשמה והלב שהוא צריך, כי המהות היא לגרום לאנשים להיות שמחים. אם במוצ"ש האורחים בגאלרי פאלאס היו שמחים וזהעשה להם טוב אז אח'לה, ובמקביל מי שהיה באולמי ארגמן והיו שם רק 40 איש לא נהנה אז לא אח'לה.... אתה יודע כמה פעמים נשים היו מתקשרות לאמא שלי ומבקשות שתדאג שיהו עוד בחורות באולם ולא רק גברים ? כי כשהבעלים שלהן היו מגיעים איתן, הם היו רואים עוד בחורות, היו שותים קצת, שמחים, שוטפים את העיניים וא"כ מי שהיה נהנה זאת האשה שבעלה היה מאושר ובעל שמחה בלב..... (לרוב נשים היו מזמינות מקום ולא גברים - חוץ מדוד שלך אליאס) פה נמצא הסיפוק, בהכרת תודה ובפידבק מהקהל