מילקיוניל1
New member
הערב יצאתי קצת לשבת על הספסל כמו זקן
* אם הייתי רוצה הייתי יכולה למצוא עבודה , אבל פשוט אני באה מרקע כזה
שיש עבודות שפשוט לא מקובלות, כמו לדוגמא : לעבוד בדואר , קופאית בסופר - ההורים שלי חושבים שזאת עבודה בזויה
וגם אני הייתי מתה מבושה אם מישהו שאני מכירה היה רואה אותי.
** כאשר עבדתי מידי יום מה שהיה עד לא מזמן אז זה תרם למצב הנפשי ועכשיו אני מרגישה חרדה גדולה
שבוע לאחר שעזבתי את העבודה בשירות לקוחות מצאתי עבודה בדואר ליד הבית בתור ממיינת דואר וחשבתי שזה יהיה פיתרון עד שאתחיל ללמוד ( הלימודים מתחילים בנוב ').
ואז ההורים שלי גילו שאני רוצה לעבוד בדואר , ואמרו לי שזאת עבודה בזויה ושאני מסוגלת ליותר ( אני לא התכוונתי לפתח קריירה שם אלא רק עד הלימודים )
זה לא שאני עושה כל מה שההורים שלי אומרים אבל יש להם ציפיות שלא הצלחתי לעמוד בהם מעולם וזה רק מגביר את הדיכאון .
* יש לציין שאני בת יחידה ותמיד היו לי בעיות עם אנשים , בעיות חברתיות , כלומר אף פעם לא היה לי קל : לכל החברים של ההורים שלי שגם הם אנשים משכילים : שזה כולל : רופאים , ארכיטקטים ....
יש ילדים ממש מוצלחים , אף אחד מהם לא חי כמוני ומעולם לא היה כמוני .
** אבל יש לציין שיש סיבה לזה שאני כך , זה לא שההורים אשמים בהכל , אבל אמא שלי הייתה יורדת לי לחיים במשך 24 שעות ביממה בגלל הנושא של המשקל ..
אני גם לא בקשר איתה , איזה שנתיים וחצי ... ( עם אבא שלי כן - הם נשואים אגב ).
*** ואגב נרשמתי ללימודים האלה בעיקר בישביל לסתום להם את הפה , אני בכלל לא בטוחה שזה מה שאני רוצה ללמוד , אבל הם מלחיצים אותי " את צריכה מקצוע .... מה יהיה איתך ...
הזמן עובר ... החיים עוברים ..... " ובגלל זה אני כל הזמן בלחץ וגם מרגישה כמו כלום כי יש הרבה אנשים שהם יותר מוצלחים ממני , שלא לאמר הרבה יותר מוצלחים ואני כלום ...
**** אני מסתכלת על אנשים כאשר אני יוצאת החוצה ואני אומרת " איך הייתי רוצה את החיים של הבן הזה " אפילו של הקופאית בסופר שיש לה חיים רגילים והיא עובדת למחייתה
היא לא יודעת מה זה לבוא מרקע שכל הזמן יש דרישות מאד גבוהות .
**** אין לי תקווה גם שדברים ישתפרו , כלומר נכון שאני בעצמי החלטתי ועשיתי ניתוח לפני ארבעה חודשים ובגללו ירדתי ממש הרבה במשקל ואני ממשיכה , אבל בלימודים האלה
בטח היחסים עם אנשים יהיו אותו דבר ... למרות שאני בן אדם חברותי , ובעבודות שעבדתי הצלחתי לקשור קשרים אבל לא מעבר לעבודה ( חוץ משתי בנות שאנחנו מדברות בטלפון לפעמים )
**** איזה סבל ואיזו בדידות איומה כל הזמן יש ציפייה כזאת - שמישהו ימשוך אותך ויציל אותך ויגרום לך להרגיש יותר טוב אבל זה לא קורה ... ייאוש
* אם הייתי רוצה הייתי יכולה למצוא עבודה , אבל פשוט אני באה מרקע כזה
שיש עבודות שפשוט לא מקובלות, כמו לדוגמא : לעבוד בדואר , קופאית בסופר - ההורים שלי חושבים שזאת עבודה בזויה
וגם אני הייתי מתה מבושה אם מישהו שאני מכירה היה רואה אותי.
** כאשר עבדתי מידי יום מה שהיה עד לא מזמן אז זה תרם למצב הנפשי ועכשיו אני מרגישה חרדה גדולה
שבוע לאחר שעזבתי את העבודה בשירות לקוחות מצאתי עבודה בדואר ליד הבית בתור ממיינת דואר וחשבתי שזה יהיה פיתרון עד שאתחיל ללמוד ( הלימודים מתחילים בנוב ').
ואז ההורים שלי גילו שאני רוצה לעבוד בדואר , ואמרו לי שזאת עבודה בזויה ושאני מסוגלת ליותר ( אני לא התכוונתי לפתח קריירה שם אלא רק עד הלימודים )
זה לא שאני עושה כל מה שההורים שלי אומרים אבל יש להם ציפיות שלא הצלחתי לעמוד בהם מעולם וזה רק מגביר את הדיכאון .
* יש לציין שאני בת יחידה ותמיד היו לי בעיות עם אנשים , בעיות חברתיות , כלומר אף פעם לא היה לי קל : לכל החברים של ההורים שלי שגם הם אנשים משכילים : שזה כולל : רופאים , ארכיטקטים ....
יש ילדים ממש מוצלחים , אף אחד מהם לא חי כמוני ומעולם לא היה כמוני .
** אבל יש לציין שיש סיבה לזה שאני כך , זה לא שההורים אשמים בהכל , אבל אמא שלי הייתה יורדת לי לחיים במשך 24 שעות ביממה בגלל הנושא של המשקל ..
אני גם לא בקשר איתה , איזה שנתיים וחצי ... ( עם אבא שלי כן - הם נשואים אגב ).
*** ואגב נרשמתי ללימודים האלה בעיקר בישביל לסתום להם את הפה , אני בכלל לא בטוחה שזה מה שאני רוצה ללמוד , אבל הם מלחיצים אותי " את צריכה מקצוע .... מה יהיה איתך ...
הזמן עובר ... החיים עוברים ..... " ובגלל זה אני כל הזמן בלחץ וגם מרגישה כמו כלום כי יש הרבה אנשים שהם יותר מוצלחים ממני , שלא לאמר הרבה יותר מוצלחים ואני כלום ...
**** אני מסתכלת על אנשים כאשר אני יוצאת החוצה ואני אומרת " איך הייתי רוצה את החיים של הבן הזה " אפילו של הקופאית בסופר שיש לה חיים רגילים והיא עובדת למחייתה
היא לא יודעת מה זה לבוא מרקע שכל הזמן יש דרישות מאד גבוהות .
**** אין לי תקווה גם שדברים ישתפרו , כלומר נכון שאני בעצמי החלטתי ועשיתי ניתוח לפני ארבעה חודשים ובגללו ירדתי ממש הרבה במשקל ואני ממשיכה , אבל בלימודים האלה
בטח היחסים עם אנשים יהיו אותו דבר ... למרות שאני בן אדם חברותי , ובעבודות שעבדתי הצלחתי לקשור קשרים אבל לא מעבר לעבודה ( חוץ משתי בנות שאנחנו מדברות בטלפון לפעמים )
**** איזה סבל ואיזו בדידות איומה כל הזמן יש ציפייה כזאת - שמישהו ימשוך אותך ויציל אותך ויגרום לך להרגיש יותר טוב אבל זה לא קורה ... ייאוש