הערב תם

[שירה כמים 1959]

ואחרי המילים שנאמרו
והדמעות שהבריקו בעיניים
והשקט הנוח שהשתרר
זוכרת גם את
ההטפה
והקושי
הקשיח
הנוקשה
הקבוע

 

[שירה כמים 1959]

כל בנות הדודות ידעו את האמת
כל בנות הדודות לא אמרו את האמת
זכרונות על זכרונות של שנים על שנים
ומראות על מראות
זחלו כמו צבים קטנים ועקשנים
במדרון הזמן הנוזל

גם הדם נזל כהה, כמעט שחור
והתפלאתי
לא הבנתי

 

[שירה כמים 1959]

אין לי עם מי לדבר
כי אין אפאחד שמבין
כי אני מבינה את מה ש
אפאחד לא מבין ו
אם זאת יוהרה
אנא
שיסלחו לי האלים
והאלות
עמוק בלבבות

 

[שירה כמים 1959]

צריך
למיין
לסדר
לסנן
להפריד

בין חמץ לכשר

בתוך הראש

 

[שירה כמים 1959]

הבוקר בא
או בעצם כבר צהריים
וכף הרגל הימנית שלי כואבת
ואני זוכרת
איך הדודים שלי מעולם לא הזמינו אותי
באף חג
אחרי שאימא מתה
וכמה אומללה ובודדה הייתי
שלא ידעתי אפילו להגיד
כמה אומללה ובודדה אני
ואיזה מזל שאני כבר לא ילדה
וכבר לא נערה
רק אישה מטומטמת
מנסה לפלס דרך
בין סבכי זכרונותיה
אישה מטומטמת ויפה

 

[שירה כמים 1959]

החוכמה מצטברת לי בין קמטי הטמטום
היופי בין קפלי השומן
והרכות - בכל מקום וזמן

קולי - חתלתול מתרפק ונושק

 

[שירה כמים 1959]

אישה - טרמינל קשוח
עם דיוטי פרי בין הגלגלים
הקשת נושקת לעשן
העשן נושק לתחתונים

טרמינל קשוח - הגשם יורד
השמיים בוערים
הכלבים שקטים
כל כך שקטים
כאילו הרעילו אותם
ולא כאילו סתם הם בוחרים

 

[שירה כמים 1959]

אז אין לי כלים
אז אני שרה
אין לי כלים
אז אני לא יכולה לתקן
רק בידיים בעצם
באמצעות האצבעות
מילימטר ועוד חלקיק