הערות ומחשבות על העבדות במצרים
רציתי להעיר משהו שהוא על הגבול שבין הסטוריה ותיאולוגיה. כאשר אנו מדברים על העבדות במצרים, האינטואיציה שלנו היא ש"עבד" = slave. כלומר: אדם שהינו מבחינה משפטית רכוש של אדם אחר (או של המדינה). לכן, מי שמנסה לחפש הוכחות ארכיאולוגיות ליציאת מצרים מחפש תיעוד ל"מרד עבדים" בנוסח של המרד של ספרטקוס. אנשים שוכחים שהמילה "עבד" בתנ"ך משמשת בערבוביה לעבד במובן הרגיל, ולנתין של המלך (האיש הפשוט פונה למלך ומגדיר את עצמו כ"עבדך" גם אם הוא אזרח חופשי) ולעוד שימושים. כדי לבדוק מה בדיוק היה מעמדם של בני ישראל במצרים, הבה ונקרא מה בדיוק נאמר לנו בספר שמות: מצד אחד, מסופר לנו בהרחבה שבני ישראל עבדו "בחומר ובלבנים ובכל עבודה קשה בשדה" ובנו את פיתום ואת רעמסס. וכן מתוארת גזירת הריגת הזכרים. אבל מצד שני הבה נשים לב לכמה עובדות מעניינות: א. בני ישראל גרים בנפרד מהמצרים. דבר זה לא מתאים למציאות של עבדים שהם רכוש האדון (וגרים איתו) ב. כל תיאורי העבדות מתייחסים רק לבנים, ולא מצאנו תיאור של העבדת נשים. נהפוך הוא, הנשים מועסקות כ"עקרות בית" או מיילדות. תמוה מאוד שהמצרים יחזיקו רק עבדים ולא ינצלו את כוח העבודה של השפחות. ג. נשות העברים והמצרים מקיימות ביניהן יחסי שכנות "בגובה העיניים" ולא יחסי גברת-שפחה. את זה רואים בפרק ג´ בהוראה מה לעשות כשייצאו למדבר: "ושאלה אישה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלות". וגם בפועל המעשה הזה מתואר בפרק י"ב: "ובני ישראל עשו כדבר משה, וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות". משונה מאוד שאנשים חופשיים (המצרים) יתייחסו לעבדים כאל שכנים וישאילו להם כלים (ועוד בתקופת מתיחות ביניהם), ובפרט חפצי ערך העשויים זהב וכסף. ד. לבני ישראל היו עדרי בקר. "והפלה ה´ בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים" (שמות ט´,ד´). משונה מאוד שלעבדים יהיה רכוש, ובפרט פרות - שהיו סממן עושר בעולם העתיק. לסיכום: התיאור המובא בשמות אינו מתאים לעבדים במובן שאנו רגילים אליו (כמו הכושים בארה"ב עד אמצע המאה ה-19). אבל, התיאור הולם ככפפה מצב של עבודות כפיה. (forced labor) הבה ונסתכל לשם השוואה במצבם של יהודי הונגריה בתקופת השלטון הפרו-נאצי. היהודים כמובן הורחקו ממשרות ציבוריות והוטלו עליהם הגבלות, אך הם נשארו לגור בבתיהם עם המשפחות. מידי פעם קיבלו הגברים צו להתייצב לעבודות כפייה (לעתים במחנות מיוחדים, ולעתים נתפסו ברחוב ושוחררו בתום יום העבודה חזרה לביתם). אין ויכוח שמצב היהודים אז היה קשה מאוד והם עברו סבל רב, אבל אנו לא נגדיר אותם כ"עבדים" במובן של העבדות בארה"ב. המצב הזה דומה מאוד למצב של בני ישראל במצרים. --- ולמה כל הדיון הדקדקני הזה? משום שידוע שבמצרים היתה בניית הפירמידות "פרויקט לאומי" ובני המקום גויסו לעבודה לתקופות קצובות. מנקודת מבט מצרית, בני ישראל היו אחת הקבוצות באוכלוסיה (ולא מהגרים או עבדים) והוטלה עליהם חובת הבנייה. לכן, אם אנו מחפשים רמזים לבני ישראל במצרים - אולי עדיף לחפש במקורות המצריים מידע על קבוצת אזרחים נחותת-זכויות (שלכן חויבה בעבודה יותר מהשאר) ולא מידע על המוני עבדים זרים. כנ"ל לגבי יציאת מצרים... מנקודת מבט מצרית מדובר בבני מעמד נמוך שקצו בעבודה והסתלקו ללא רשות, ולא בעבדים שברחו מאדוניהם.
רציתי להעיר משהו שהוא על הגבול שבין הסטוריה ותיאולוגיה. כאשר אנו מדברים על העבדות במצרים, האינטואיציה שלנו היא ש"עבד" = slave. כלומר: אדם שהינו מבחינה משפטית רכוש של אדם אחר (או של המדינה). לכן, מי שמנסה לחפש הוכחות ארכיאולוגיות ליציאת מצרים מחפש תיעוד ל"מרד עבדים" בנוסח של המרד של ספרטקוס. אנשים שוכחים שהמילה "עבד" בתנ"ך משמשת בערבוביה לעבד במובן הרגיל, ולנתין של המלך (האיש הפשוט פונה למלך ומגדיר את עצמו כ"עבדך" גם אם הוא אזרח חופשי) ולעוד שימושים. כדי לבדוק מה בדיוק היה מעמדם של בני ישראל במצרים, הבה ונקרא מה בדיוק נאמר לנו בספר שמות: מצד אחד, מסופר לנו בהרחבה שבני ישראל עבדו "בחומר ובלבנים ובכל עבודה קשה בשדה" ובנו את פיתום ואת רעמסס. וכן מתוארת גזירת הריגת הזכרים. אבל מצד שני הבה נשים לב לכמה עובדות מעניינות: א. בני ישראל גרים בנפרד מהמצרים. דבר זה לא מתאים למציאות של עבדים שהם רכוש האדון (וגרים איתו) ב. כל תיאורי העבדות מתייחסים רק לבנים, ולא מצאנו תיאור של העבדת נשים. נהפוך הוא, הנשים מועסקות כ"עקרות בית" או מיילדות. תמוה מאוד שהמצרים יחזיקו רק עבדים ולא ינצלו את כוח העבודה של השפחות. ג. נשות העברים והמצרים מקיימות ביניהן יחסי שכנות "בגובה העיניים" ולא יחסי גברת-שפחה. את זה רואים בפרק ג´ בהוראה מה לעשות כשייצאו למדבר: "ושאלה אישה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלות". וגם בפועל המעשה הזה מתואר בפרק י"ב: "ובני ישראל עשו כדבר משה, וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות". משונה מאוד שאנשים חופשיים (המצרים) יתייחסו לעבדים כאל שכנים וישאילו להם כלים (ועוד בתקופת מתיחות ביניהם), ובפרט חפצי ערך העשויים זהב וכסף. ד. לבני ישראל היו עדרי בקר. "והפלה ה´ בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים" (שמות ט´,ד´). משונה מאוד שלעבדים יהיה רכוש, ובפרט פרות - שהיו סממן עושר בעולם העתיק. לסיכום: התיאור המובא בשמות אינו מתאים לעבדים במובן שאנו רגילים אליו (כמו הכושים בארה"ב עד אמצע המאה ה-19). אבל, התיאור הולם ככפפה מצב של עבודות כפיה. (forced labor) הבה ונסתכל לשם השוואה במצבם של יהודי הונגריה בתקופת השלטון הפרו-נאצי. היהודים כמובן הורחקו ממשרות ציבוריות והוטלו עליהם הגבלות, אך הם נשארו לגור בבתיהם עם המשפחות. מידי פעם קיבלו הגברים צו להתייצב לעבודות כפייה (לעתים במחנות מיוחדים, ולעתים נתפסו ברחוב ושוחררו בתום יום העבודה חזרה לביתם). אין ויכוח שמצב היהודים אז היה קשה מאוד והם עברו סבל רב, אבל אנו לא נגדיר אותם כ"עבדים" במובן של העבדות בארה"ב. המצב הזה דומה מאוד למצב של בני ישראל במצרים. --- ולמה כל הדיון הדקדקני הזה? משום שידוע שבמצרים היתה בניית הפירמידות "פרויקט לאומי" ובני המקום גויסו לעבודה לתקופות קצובות. מנקודת מבט מצרית, בני ישראל היו אחת הקבוצות באוכלוסיה (ולא מהגרים או עבדים) והוטלה עליהם חובת הבנייה. לכן, אם אנו מחפשים רמזים לבני ישראל במצרים - אולי עדיף לחפש במקורות המצריים מידע על קבוצת אזרחים נחותת-זכויות (שלכן חויבה בעבודה יותר מהשאר) ולא מידע על המוני עבדים זרים. כנ"ל לגבי יציאת מצרים... מנקודת מבט מצרית מדובר בבני מעמד נמוך שקצו בעבודה והסתלקו ללא רשות, ולא בעבדים שברחו מאדוניהם.
