הערכה עצמית נמוכה.
משהו שאני חושב עליו בזמן האחרון, גם בעקבות שרשורים שהשתתפתי בהם והתכתבויות בפרטי: המצב המתמשך והארוך של חיי חברה לוקים בחסר והיעדר ניסיון זוגי תורם מאוד להחרפת בעיה של הערכה עצמית נמוכה ו"עוזר" לשכוח את כל הדברים הטובים שישנם בי ואת הדימוי החיובי שהיה לי בעיני עצמי ובעיני אחרים ולזנוח חלומות שהיו לי ולוותר לעצמי. יצא לי לפגוש במקרה כמה פעמים אנשים שהכירו אותי בגיל תיכון והמפגשים הללו יכולים להיות נורא מבאסים בשבילי, בגלל שאנשים נורא מופתעים (או מאוכזבים) לגלות שאני לא נמצא כבר בשלבים מתקדמים של מסלול קריירה מוצלח. לפני כמה ימים היה לי מפגש כזה שכמעט הביא אותי לדמעות. שנים ארוכות של חיים עם כל כך מעט פידבקים חיוביים הן כמו הליכה במדבר צחיח, סליחה על המטאפורה השחוקה, והם פשוט יכולים לייבש ולהשכיח מעצמי את מי שאני.
אני לא כותב מתוך פסימיות לגבי העתיד כי אני מצוי בתהליכים של בנייה מחדש של העתיד שלי ויש לי תכניות שאני מקווה לממש בטווח של השנה הקרובה ובין השאר לצאת מהבית. סתם הרגשתי צורך לפרוק ולספר קצת על תהליך ההתעוררות שאני עובר לאט לאט.
משהו שאני חושב עליו בזמן האחרון, גם בעקבות שרשורים שהשתתפתי בהם והתכתבויות בפרטי: המצב המתמשך והארוך של חיי חברה לוקים בחסר והיעדר ניסיון זוגי תורם מאוד להחרפת בעיה של הערכה עצמית נמוכה ו"עוזר" לשכוח את כל הדברים הטובים שישנם בי ואת הדימוי החיובי שהיה לי בעיני עצמי ובעיני אחרים ולזנוח חלומות שהיו לי ולוותר לעצמי. יצא לי לפגוש במקרה כמה פעמים אנשים שהכירו אותי בגיל תיכון והמפגשים הללו יכולים להיות נורא מבאסים בשבילי, בגלל שאנשים נורא מופתעים (או מאוכזבים) לגלות שאני לא נמצא כבר בשלבים מתקדמים של מסלול קריירה מוצלח. לפני כמה ימים היה לי מפגש כזה שכמעט הביא אותי לדמעות. שנים ארוכות של חיים עם כל כך מעט פידבקים חיוביים הן כמו הליכה במדבר צחיח, סליחה על המטאפורה השחוקה, והם פשוט יכולים לייבש ולהשכיח מעצמי את מי שאני.
אני לא כותב מתוך פסימיות לגבי העתיד כי אני מצוי בתהליכים של בנייה מחדש של העתיד שלי ויש לי תכניות שאני מקווה לממש בטווח של השנה הקרובה ובין השאר לצאת מהבית. סתם הרגשתי צורך לפרוק ולספר קצת על תהליך ההתעוררות שאני עובר לאט לאט.
