הערצת הטבע במוזיקה הקלאסית.

[רובין עוטה המגבת]

הערצת הטבע במוזיקה הקלאסית.

דיברנו בעבר על מוזיקה פאגאנית, ואני רוצה לציין פה מוטיב ששמתי לב אליו במוזיקה הקלאסית: הערצת הטבע. בהקשר זה ניתן לציין את "מוזיקת לילה זעירה" של מוצרט, את ארבעת העונות של ויואלדי ואת "פולחן האביב" של סטראבינסקי. מישהו חושב על יצירות נוספות? ולמה בעצם זה קורה? איך והאם בכלל מתבטאת הערצת-הטבע ביצירות אלה (או אחרות)? מה כוחה של המוזיקה הקלאסית? בעבורי לפחות, יש משהו מאוד עוצמתי בלשמוע תזמורת שלמה מנגנת יצירה כתובה היטב. ועוד מוזיקה קלאסית פאגאנית-משהו, "מחול הטרולים" מתוך In The Hall Of The Mountain King של מלחין ששמו פרח מזיכרוני (עזרה, מישהו?). מה דעתכם?

 

[רובין עוטה המגבת]

מוזיקה אחת דחקה את רעותה...

הודעה זו דחקה את מאמרו הנפלא של לסטט "לילות החורף" לעמוד השני, ובו תגובתי על המאמר ומספר קישורים בנושא פולק נורדי. למעוניינים (וללסטט), המאמר והתגובה נמצאים עכשיו בעמוד השני.

 

[מוסורסקי]

גריג

ולא מתוך in the hall of the mountain king, אלא מתוך היצירה "פיר גינט" (שה- Hall הוא חלק ממנה). מוזיקה קלאסית-פגנית (אם כי גם לאומנית) ניתן למצוא כמובן אצל ואגנר - "הטבעת של הניברלנגן" (אני מקווה שאייתתי נכון בעברית).

 

[רובין עוטה המגבת]

חן חן לך!

 

[L e s t a t]

טבעת הניבלנג או הניבלונג

 

[פ ר י א ו ר]

נמממ..

אישית, אני יודעת ששמו את מריכבי הטבע כיה יה נימאס לאנשים לשמוע מוזיקה באותו זמן, הם היו רעבים למשהו מקורי... ולכן באו יצירות הטבע שהיו דומות ליצירות הקודמות של אותה תקופה, ולפתע הגיח הברק או הרעם(מה שמעלה ונותן מן הלם ביצירה) ואנשים היו מתעוררים משנתם.. (התברר שאנשים היו נירמים מהמוסיקב..) וחוץ מזה, מה רע במוזיקה אירית?! אה?! (יש לי ידיד שמנגן לי מוזיקה אירית.. אני מאושרת..)

 

[רובין עוטה המגבת]

אין שום דבר רע! היא נפלאה!

גם אני מנגן מוסיקה אירית. מה רע במוסיקה קלאסית?

 

[פ ר י א ו ר]

אני אוהבת מוזיקה קלאסית..

שזה בפלאפון.. סתם סתם, אני באמת אוהבת..

 

[DoronModan]

מוזיקה קלאסית וטבע

יצירה מופלאה היא סימפוניה מס' 6 של בטהובן ("הסימפוניה הפסטוראלית"). זו היצירה ה'תכניתית' הראשונה בספרות המוזיקה, בטהובן נתן לכל אחד מ-5 הפרקים שם, למשל: ההגעה אל הכפר, הסערה, וכו', בסוף, לאחר שוך הסערה אפשר ממש לשמוע את הקוקייה באמצעות החליל. בטהובן חרג ממנהגו, וטרח לכתוב את המילה 'קוקייה' בתווים... בכלל בתקופה ההיא העריכו מאוד את הטבע, כחלק מהתקופה הקלאסית שערגה לטוהר של יוון העתיקה. כך גם גתה, בן זמנו וארצו של בטהובן, ב'ייסורי ורתר הצעיר', מתאר את גיבורו כמי שמתרגש עד כדי חווייה עמוקה מאוד מהטבע.

 

[רובין עוטה המגבת]

תודה דורון!

וברוך הבא לפורומנו הקט!

 

[Holtz]

הממ...

אתה מתכוון לומר התקופה הרומנטית.... באותה תקופה, בעת צמיחתה של המוסיקה התוכניתית לא היה דגש דווקא על הערצת הטבע, אך דווקא על ה"תיאור" עצמו. אבל זה כבר עסק לפרשנים ומומחים בעלי יותר ידע מאשר לי יש. אור.

 

[Holtz]

אל תהיה בטוח....

הערצת טבע זה לא אחד הדברים שמעסיקים מלחינים במידה רבה. אומנם דווקא את גריג כן (הבחור שכתב את הקטע שהזכרת, כמו שנאמר כבר), אבל לא את כולם. אתה צריך לזכור שבניגוד למה שנראה, אף אחד מהם לא באמת חי בהרמוניה עם הטבע, הם חיו ב"חצר" של בעלי ממון. או בערים ומרכזים כלכליים, וכתבו בשביל הפרנס שלהם, מי שלא כתב לפרנס (בתקופות יותר מאוחרות) כתב דברים שמושכים קהל. אז למה בכל זאת יש יצירות שמהללות את הטבע? אם היום זה מוכר... גם אז זה מכר. אני לא בטוח לגבי דברים יותר עמוקים מזה. תשמע, תזמורת סימפונית שלמה שמנגנת בכל הכוח זה באמת דבר עוצמתי. יותר מידי עוצמתי אם תשאל אותי.

אור.