הערת ביניים

[מאי19]

הערת ביניים

אני מתחילה חיים חדשים. רק אני והיא. פחד אלוהים. לפעמים אני מאושרת מאוד. לפעמים אני עצובה. לפעמים מרגישה כמו ילדה בת ששעשרה שנשארה לבד בעולם עם ילדה. לפעמים אני כועסת על עצמי שאני חסרת אחריות. לפעמים אני קצת מרחמת עלי. בבוקר אני חזקה מאוד. בלילה אני נחלשת. המטרה: להיות מבוגרת אחראית עצמאית בעולם. זה אפשר בכלל ? בטח שכן. מאי 19 עם הפנים לעתיד, מלאת חששות ובכל זאת מביטה קדימה. זה גם משו לא?

 

[רק אביגיל]

הכרה

במה שהיה , הווה ויהיה (בתקווה

) והיכולת לקבל אותך עם כל מה שיש בך .

 

[ophra]

בהצלחה מאי....

אבל למה "ביניים"? התחלה של חיים חדשים זה לא ביניים, זה מרכזי מאד! זה תמיד כרוך בפחדים וחששות אבל גם בהרבה התרגשות ושמחה מקווה שיהיה יותר טוב מקשה יותר מאושר ממפחיד

 

[חדהורי 34]

זו בדיוק הדרך ../images/Emo45.gif

יפה מאי!!! אכן לא קלה היא דרכנו... אך העיקר שמחליטים על דרך וברצון ממשיכים בה.... האחזי באהבתך לילדה ומשם יבוא כוחך ויגבר על כל כאב

ואל תשכחי שאנחנו פה לשמוע ולעזור....

 

[העקשנית]

מאי../images/Emo50.gif

מותר לשאול בת כמה את? בכל אופן-מה שאת מתארת נשמע מוכר. כל אחת עוברת את זה. בכלל כולנו ילדים מתבגרים באיזהשהו שלב. כולנו תקועים באילו שלבים של התבגרות. מי שכבר עבר את זה יודע שהוא היה שם פעם. יש שלבים בחיים שמוכרחים לעבור. אלו שלבי גדילה וצמיחה. לא צריך לפחד. הילדים תמיד נותנים לנו כוח,ואנחנו להם. יהיה קשה-זה בטוח, אז תשתדלי להתחבר לחברים וחברות. תנסי לחדש קשרים עם חברות, משפחה כדי שלא תרגישי בודדה. להיות לבד יכול להיות גם כייף אם יודעים איך לנצל נכון את הזמן. אני מאחלת לך שתדעי להנות מהלבד בלי להרגיש בודדה. אם ייצא לך אז תנסי גם באופן לא וירטואלי ליצור קשר עם חברות. זה מאד יעזור לך. בהצלחה.

 

[מאי19]

עקשנית יקרה

נכון מה שאמרת בהודעה אחרת שלך אלי שאולי יבוא הנסיך אבל הוא אף פעם לא יהיה האבא של הבת שלי. אולי אני במצברוח מדוכדך ורואה שחורות כרגע אבל אני מודה שאני קצת בהתמוטטות. בעצם כבר לא. נגמרו הדמעות. וזה לא בגלל שאני לא בטוחה או חוששת שלא יבוא הנסיך. בכלל לא. האמת היא שיש לי כשרון גדול בזיהוי נסיכים. זה בכלל לא מטריד אותי. אני מניחה שמה שקשה לי זה לגדול. אז בסך הכל מדובר בכאבי גדילה וצמיחה. ופחד מלהיות מבוגרת ואחראית. אבל ללא ספק הגיע הזמן. אני כבר בת שלושים. אוי.

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

כל האחריות עליך - פעם ראשונה?

אני מבינה שנישאת בגיל צעיר, נקטפת ישר מבית אימא (או הצבא)? תמיד מוגנת איכשהו, עם מישהו אחר שלוקח אחריות - לפחות על חלק מהדברים... נראה לי שאת רואה את עניין הבוגרת והאחראית מגובה עיניה של ילדה קטנה: "אימא יודעת הכל" אולי עכשיו זה זמן טוב לסלוח לעצמך, לאהוב את עצמך מספיק בשביל להרשות לעצמך מעט אנושיות פשוטה

את יכולה לעשות רק מה שאת יכולה... את ממש לא אמורה להיות קדושה את לא אמורה אפילו לנסות מותר לפעמים לוותר לעצמך מותר לפעמים לעשות טעויות מותר להיות עייפה ולזרוק את האחריות לעזאזל... מותר... אז צעדי באומץ (כפי שאת צועדת) ותהני מהחיים ואם בדרך תהיי קצת בוגרת - אחלה!! ואם אחראית - כל הכבוד!!! ואם גם לעצמאית תגיעי (לפעמים) - נגעת בשמיים

 

[מאי19]

תודה נאווה יקרה

אל זה קצת יותר מורכב מזה. לא נראה לי שאפשר להכנס לפרטים. תמיד כל האחריות היתה עלי רק שלא חייתי בעולם האמיתי. חייתי באיזה עולם אחר מהעולם הזה. קשה לי להסביר. פעם ראשונה שאני לבד בעולם האמיתי ואני לומדת את החוקים שלו. הבת שלי אילצה אותי לצאת מהבועה ולהיות בעולם האמיתי. אני מניחה שזה מה שמפחיד אותי. להיות בעולם האמיתי. אבל אני גם מחכה לזה בקוצר רוח. אני רוצה את זה יותר מכל. אני מנפנפת מעלי את כל הסחות הדעת (ויש כאלה) ואני מתכוננת למרתון הזה בציפייה גדולה ונדמה לי שגם במוכנות מקסימלית. רק שבלילה עולים החששות.....

 

[מ ו צ א ת א ו ת ך]

נחמד שלא רק אני ערה../images/Emo42.gif

השמש הזאת העירה אותי, כל כך מצחיק כשהילדים שלי אצלי אני לא מסוגלת לקום מוקדם ועכשו כשהם אצלו ואני יכולה לישון ולישון אין לי שינה, ולענינך מאי, גיל 30 בכלל אומרים שהוא גיל שעוברים בו משברון (אני לא עברתי) ובגיל 40 מגיע המשבר (לדעתי שטויות), אני התגרתי בגיל 28 וחצי אחריי 5 שנות נישואים ועוד חצי שנה לפני הגט, יש לי 2 בנים מקסימים אחד אחד (ושובבים אחד אחד), כמובן שלא קל לצאת אל העולם האמיתי, לא שלא נמצאים בו כשנשואים ולפעמים לדעתי הרבה יותר גרוע לעבור את המסלול משם (כשיש לך עוד ילד מגודל אחד גדול), אין מה לעשות זה המצב ואנו נמצאים בו וכמובן שאנו חלק מההחלטה להיות בו ותאמיני לי שזה לא נורא כל כך, עברו כבר 5 שנים מאז ומיום ליום אני מרגישה שאני מצליחה להתמודד יותר ויותר טוב, אין לך מה לחשוש כמו שאומרים : השד לא נורא כל כך, כמו כל דבר בחיים יש חששות בהתחלה ואז מגלים שזה באמת שטויות וכשמסתכלים אחורה אפילו צוחקים על עצמנו ועל החששות שהיו לנו על כלום.

תהיי את ורק את, אל תנסי ללמוד יותר מידי מבעלות ניסיון לאחר גירושין, גדלי את ילדך/ילדתך בסבלנות שלוה ונחת, העניקי לה את כל מה שאפשר ואל תשכחי לעולם שגם את קיימת בעולם, תעשי גם למענן עצמך מאוד חשוב, כי אם לא יהיה לך טוב לא תוכלי לעשות לה טוב.

 

[העקשנית]

השמש העירה אותך?-הבת שלי מעירה../images/Emo10.gif

אותי השבוע כל בוקר ב....0400, 0430, 0500, 0530...(יש לה קקי.....תוצאה של איזה וירוס!!אוףףףףף )

הצילוווווווו. אני מרגישה כל היום כמו זומבי מהלך, בקושי מחזיקה מעמד. לא ישנה בצהריים, גם לא אתמול-מן הרגל מגונה .... מה עושים? אמבטיית קצף אולי???

 

[מ ו צ א ת א ו ת ך]

תני לה לשתות תה חזק

ואפשר גם להרתיח אורז ולתת לה לשתות את המים (מאוד מומלץ) ולך תעשי אמבטית קצף ( אני בדרך לשם)

 

[רק אביגיל]

איפה נאוה כשצריך אותה? ../images/Emo13.gif

 

[כלנית 2]

מאי מתוקה.....

הרגשות שאת מתארת בהחלט נורמליות ..... מי אמר שתמיד מאושרים? אף אחד לא מאושר תמיד.. מותר לך להיות עצובה, להרגיש כמו ילדה, לכעוס, ולרחם להיות חלשה וכו´ כן מותר לך הכל, וזה הזמן ובכיףף בא לך לבכות תבכי לא לכנס להיסטריה בגלל רגשות כאלו נורמלים, הבכי משחרר וכל ירידה היא לצורך עלייה זכרי, עשית צעד נבון מתחילה חיים חדשים קחי הכל בכיף... בהצלחה חמודה יש לך ראש טוב מביטה קדימה......

 

[העקשנית]

מאי-מסכימה עם כלנית../images/Emo45.gif

ועם קודמותיה, קחי הכל בקלות-עד כמה שניתן. את בסדר.

ולמ.א.-תודה.