סיפורה של פאה
"אז ריקי תשים את הפאה למשך הסדרה. ואז יבוא פרק המהפך וריקי תוריד את הפאה...". זה המשפט הראשון ששמעתי בחיי. שמי שרית ואני פאה ממעלה ראשונה. ייצרו אותי ב"במבוק פאות בע"מ" ונקנתי ע"י אחראית תלבושות של סדרת טלוויזיה. אפילו לא שאלו אותי אם אני מעוניינת בכך, פשוט לקחו אותי בתמורה למספר שטרות ירוקים. כעבור מספר שעות, נעשה בי השימוש הראשון. בחורה ששמה כנראה הוא ריקי, חבשה אותי לראשונה ומאוד התפעלה מהנוחות הנהדרת הזאת. הרגשתי שאני הולכת להסמיק
כעבור כמה חודשים, שמעתי אנשים מדברים על הרייטינג הגבוה של הסדרה. בהתחלה לא הבנתי מה זה רייטינג, אך כעבור זמן מה הבנתי שזה צילצול לפלאפון. לא הבנתי מה ההקשר בין הדברים, אבל חייתי עם זה. כעבור כמעט שנה, ריק הפסיקה לחבוש אותי. וחבל שכך. נזרקתי אל מחסן התלבושות של שידורי קשת. אינכם יכולים לתאר לעצמכם מהו העלבון בכך, שכבר לא צריכים אותך יותר. תמיד כשדלת המחסן הייתה נפתחת, הייתי מתפללת שסוף סוף יוציאו אותי מכאן. אבל תמיד זאת הייתה פאה אדומה עם קוצים או ליפה בלונדינית. חיכיתי ובכיתי במשך חודשים, עד שנפתחה דלת המחסן. "אז דן יחבוש את הפאה עד ש...". להפתעתי, אותו אדם שאמר את המשפט, הושיט את ידו לכיווני ולקח אותי מהמדף שבמחסן. "רק נצטרך לעשות לה פן ולקצץ טיפה!". אוי לא