הפגנה: לפנות את ההתנחלות מחברון

[NorthernStar]

הפגנה: לפנות את ההתנחלות מחברון

אנא העבירו את ההודעה לחברים ותומכים! הפגנה: לפנות את ההתנחלות החדשה מחברון! - 4.4.07 לפני כשבועיים (19.3.07) מאות מתנחלים החליטו להקים התנחלות חדשה בחברון, על ידי השתלטות על `בית המריבה` (המכונה בפיהם `בית השלום`), השוכן על ציר אסטרטגי שמחבר בין קריית ארבע לישוב היהודי בחברון. המתנחלים טוענים שהבית נקנה מבעליו הפלסטינים, אך הבעלים מכחישים. בכל מקרה, החוק קובע כי קניית מקרקעין בשטח מאוכלס בגדה המערבית מחייבת את אישור שר הביטחון. אישור זה לא ניתן, והממשלה לא ביצעה כל מהלך לפנותם. הקמת התנחלות היא עניין פוליטי, לא משפטי! לא יתכן שהמתנחלים גוררים את צה`ל, את הממשלה ואותך, לתוך ההרפתקאות ההזויות והמסוכנות שלהם. הזמן פועל לרעתנו, ומחיר השתיקה כבד. בכל רגע שעובר, הליך הפינוי הופך למסובך וקשה יותר. המשטרה סירבה לאשר לשלום עכשיו להפגין בתוך חברון, בעוד שאלפי מתנחלים ותומכיהם יגיעו בימים רביעי וחמישי לחגוג בה את הפסח בתיאום ובאבטחת כוחות הביטחון. לא נשתוק, כי אנחנו משלמים את המחיר! הפגנה: לפנות את ההתנחלות החדשה לאלתר! יום רביעי הקרוב, 4/4/07, בשעה 11:00, בכניסה לכביש המנהרות. הסעות: ירושלים - גן הפעמון: 10:30 תל אביב - רכבת צפון: 09:30 להרשמה ולפרטים : ירושלים – 2151128 054 ת`א – 8080498 054 אם יש לך רעיון כיצד להשאיר את בית המריבה על סדר היום וללחוץ לפינויו– נא ליצור קשר בהקדם - 2151128 054.

 

[הילדגרד]

1929 - הטבח ביהודי חברון

אחר שבוע של הסתה פתחו הערבים ביום שישי, 23 באוגוסט 1929, בפרעות מאורגנות בירושלים. המוני הערבים שבאו להתפלל בהר הבית התפרצו לכיוון ירושלים היהודית, פגעו בסכינים ובאלות בכל יהודי שנקרה בדרכם והרסו את בתי-המסחר. הכפרים הסמוכים לירושלים לקחו חלק פעיל בפרעות; תפקיד מרכזי מילא הכפר דיר-יאסין, שחלש על השכונות המערביות של העיר והיה סמוך לשכונת גבעת-שאול. גם השכונות בדרום העיר הותקפו בידי ערביי הסביבה - קיבוץ רמת-רחל נהרס כליל לאחר שתושביו נטשוהו וכן נהרס חלק משכונת תלפיות, ובין היתר נהרס גם ביתו של הסופר ש"י עגנון. השתוללות האספסוף המוסת נמשכה בירושלים מספר ימים והותירה אחריה 23 יהודים הרוגים ועשרות פצועים. מוצא במוצא הסמוכה לירושלים התנפלו כ-30 ערבים מן הכפר הערבי הסמוך (קולוניה) על הבית הקיצוני בשכונה, בית משפחת מקלף, ממייסדי השכונה. תוך רגעים מעטים שחטו בסכינים את בני משפחת מקלף וכן שני אורחים שהיו בבית, ביחד שבע נפשות. בנשים התעללו לפני הרצח, הן נאנסו ואחר-כך נרצחו. אחרי הרצח והביזה העלו את הבית באש. בן אחד, מרדכי, ניצל (לימים היה רמטכ"ל צה"ל). בין הרוצחים היה הרועה של משפחת מקלף וכן השוטר הערבי שהיה היחידי שהשתמש בנשק חם. לאחר שסיימו את הטבח בבית מקלף, עברו הרוצחים לביתו של ברוזה, אף הוא ממייסדי השכונה. משפחת ברוזה התבצרה בביתה והתוקפים הערבים לא הצליחו לחדור פנימה, על-כן פנו לבתים סמוכים. שעתיים לאחר הרצח הגיעו למקום שלוש מכוניות משטרה שהעבירו את רוב תושבי המקום לירושלים, ובתי המושבה נשדדו בידי השכנים הערבים. הטבח בחברון אולם הנורא מכל קרה בחברון; היהודים ישבו בחברון מאות בשנים וחיו בשלום עם שכניהם הערבים. אלא שכל זה לא מנע מן הערבים מלהסתער בשבת בבוקר, ה-24 באוגוסט 1929, על בתי היהודים ולהרוג כל מי שנקרה בדרכם. הרצח היה אכזרי וההתעללות בנשים היתה נוראה. מתוך יישוב שמנה 600 יהודים, נרצחו אותו בוקר בדם קר 67 גברים, נשים וטף ועשרות רבות נפצעו. סיפר עד ראיה: את האופה היהודי תקפו הפורעים ושרפו את ראשו באש של פרימוס שהדליקוהו, וכאשר ראו שעודנו חי - ביתקו את מעיו בפגיונות... ומעשה בצעירה אחרת שהפשיטוה והיא ניצלה מאונס על-ידי המוות. היא התחננה בפני המרצחים שיהרגוה וכאשר "נכמרו רחמיהם" עליה הם ריטשו את בטנה ושרפו את מעיה. (ספר חברון, עמוד 418) בתזכיר ששלח "ועד פליטי חברון" לנציב העליון, נאמר, בין השאר: הישוב בחברון [...] מאות שנים ישבנו בין ישוב מוסלמי, הרב מאתנו עשרות מונים, בשקט ובשלוה...אנו לא הרגזנו מעולם את שכנינו המוסלמים והתאמצנו תמיד לחיות אתם בשלום ובידידות, למרות הפגיעות והעלבונות שמצאונו פעם בפעם. רופא קהילתנו ובית המרקחת שלנו הושיטו להם עזרה. עניי המוסלמים מצאו אצלנו סעד ועזרה ביד נדיבה... בימים האחרונים הרגשנו שינוי לרעה ביחס החברונים אלינו... מבלי כל סיבה ותואנה מצדנו התחילו פרחחים מוסלמים עוד ביום ו', י' באב תרפ"ט [16 באוגוסט 1929], להרגיז אותנו ולאיים עלינו בטבח כללי... ההרג לקול פקודת המנהיגים התפלגו ההמונים הערבים לקבוצות קבוצות ופשטו על בתי היהודים... לתאר את אשר עשו זאבי ערבות פראים אלה בנשים, בילדים, בזקנים מחוסרי הגנה, לא יספיקו עשרות גיליונות. כל פצוע, כל הרוג, כל טבוח וכל אנוסה ומעונה יספרו בשפת הדממה והכאב את אשר עוללו להם... המושל והשוטרים כל התועבות הללו נעשו לעיני המושל והמשטרה, שטיילו בחוצות. המושל פירק מבעוד יום את הנשק מהשוטרים, למרות ידיעתו את המצב החמור. לפי הכרתנו, די היה באיום כל שהוא מצד הממשלה, או יריות בודדות, וההמון היה מתפזר. ורק לאחר ששחטו די, שדדו ואנסו, ובאו הפורעים להתנפל על קצין אנגלי - ירו יריות אחדות וההמון התפזר מיד. ולולא משפחות ערביות אחדות, אשר הגנו על היהודים, לא היתה נשארת נפש יהודי חיה בחברון. אחר מעשי הרצח והעינויים האלו אספו אותנו בבית הממשלה, מתים וחיים, פצועים וחולים יחד והיינו נתונים במצב סניטרי נורא, בסירחון, בלי מזון ובלי מים די. יחס הפקידים בבית הממשלה, חוץ מהפקיד פאטריטש, היה למטה מכול ביקורת. כך סבלנו ארבעה ימים עד אשר הובילו את שארית הפליטה לירושלים, בעירום ובחוסר כל. אנו מאשימים בשם 65 ההרוגים והטבוחים, 58 הפצועים וכמה יתומים ואלמנות שנשארו, ובשם שארית הפליטה השדודה והמעונה, אנו מאשימים: את הממשלה על שלא מלאה את חובתה ולא הגנה על תושבים שקטים מחוסרי הגנה. את המושל עבד-אללה קרדוס ואת המפקד קאפוראטו אשר שללו מאתנו כל דרך לבקש עזרה והגנה. רימו אותנו בהבטחות שווא ונתנו אפשרות לרוצחים לרצוח ולשודדים לשדוד. את המשטרה על שלא מלאה את חובתה והתייחסה אלינו בגסות ובבוז. את שליחי המופתי והמועצה המוסלמית... שהכריזו על הטבח והתירו את השוד והאונס. וגם את תושבי חברון (חוץ ממשפחות אחדות) על שלא קמו לעזרת אחים שכנים כמצוות הקוראן ולא הצילו את היושבים איתם לבטח זה מאות בשנים... בכבוד רב ועד פליטי חברון אותו יום גורשו כל היהודים מחברון, וחזרו אל העיר רק כעבור 40 שנה, לאחר מלחמת ששת הימים. (מקצת היהודים חזרו אמנם לאחר הפרעות של 1929, אולם גורש משם בשנת 1936). ג

 

[אנטוליו]

לדעתי, מה שאתה מתאר אינה תמונה מלאה

אתה מתחיל בזה ש"אחר שבוע של הסתה פתחו הערבים ביום שישי, 23 באוגוסט 1929, בפרעות מאורגנות בירושלים". הייתה חייבת להיות איזושהי סיבה לכך. לא היו לפני כן איזה פרובוקציות או התגרויות גם מצד היהודים בכותל או בירושלים בכלל? סתם כך הערבים פתאום קיבלו קריזה בירושלים ובחברון? קראתי בעתון שהיה משהו בכותל לפני כן, אך לצערי, איני זוכר בדיוק מה.

 

[הילדגרד]

אצל מוסלמים קודם רוצחים

אחר כך יושבים לעשות סולחה ושותים קפה

 

[אנטוליו]

יש משהו בדבריך, אך איך אתה מסביר

שמשך ההיסטוריה לא רק המוסלמים פרעו ביהודים, אלא בעיקר הנוצרים?

 

[אנטוליו]

למעשה, ראשוני המתיישבים ברחו לכאן

מהפוגרומים ברוסיה ואחר כך הצטרפה אליהם שארית הפליטה. דווקא אצל המוסלמים, במיוחד באימפריה העותומנית, היהודים חיו בשלום יחסי.

 

[Arikk16]

האנטישמיות שמשמה ככלי פולוטי

בידי השלטונות.

 

[Arikk16]

*שמשה *פוליטי

 

[יובלאישמרכז]

לא חייבת להיות סיבה לכלום!, סיבות

ניתן להמציא, קוראים לז תירוצים ואם הם מנוסחים ברטוריקה לוגית הם מתחפשים לסיבה. יש מי שמבדיל בין השניים, אתה כנראה לא. בכל מקרה, עדיין צריך לפנות את מנחלי חברון, עיר אבות ככל שתהיה (אין לי וויכוח על זה), כרגע הם נטל כבד מידי, חברון היא נטל גדול מידי מכדי לחזיק בה, זה אחד המקרים שבהם ארץ ישראל פוגעת במדינת ישראל, ומדינת ישראל היא רלוונטית וחשובה יותר מארץ ישראל.

 

[אנטוליו]

חייבת להיות סיבה כבדת משקל לכל

אירוע היסטורי, אך כמובן בעלי גישה חד צדדית מעלימים עין מהעובדות כשזה לא נוח להם. הרי הטבח במערת המכפלה, למשל, שבוצע ע"י מתנחל דתי חבר איזה כת דתית-קנאית מחברון, גרם לתחילת האינתיפדה וגל של פיגועי התאבדויות ולא בגלל שהערבים קיבלו סתם כך איזו קריזה. אני משער שכך היה גם ב-29. אנו חיים בעולם בו לכל דבר יש סיבה, אך לפעמים היא נסתרת מעיניי ההדיוט המצוי.

 

[יובלאישמרכז]

שום דבר לא חייב שום דבר

סיבות ניתן להמציא, קוראים לזה תירוצים, תירוצים יכולים להיות מוצגים כתירוצים, אך לעיתים קרובות הם מתחפשים לסיבות, בדרך כלל על ידי אימוץ רטוריקה וטרמינולגיה רציונלית, שעומדים בסתרה למהות ולעובדות אבל כאשר טיעון מנוסח כל כך יפה ונראה כל כך רציני, למי אכפת ממהות ועובדות?... גולדשטיין לא גרם לפיגועים, המפגעים פשוט השתמשו בטבח שלו כדי לתת חזות רציונלית ו"לגיטימית" לטבח שלהם, לפיגועים יש סיבות, לא תרוצים, סיבות לאומיות, לא יותר מזה, הפיגועים הם אכן לא קריזה. ממש כמו שעליית שרון להר הבית היוותה תירוץ ולא הסיבה לפריצת האינטיפאדה, האינטיפאדה תוכננה מאז כשלון קמפ דיוויד, הפלשתינים הבינו שלא הצעה טובה יותר וחיכו לאירוע בו יוכלו להתלות כ"סיבה" לטרור, אם זה לא היה שרון והר הבית זה היה משהו אחר. צא מזה, אין סיבה לכל דבר, אלא אם כן אתה מחשיב גם תירוצים כסיבות, שתי דברים שונים לחלוטין.

 

[יובלאישמרכז]

תיקון: שלא יקבלו הצעה טובה יותר

 

[לאה מרום]

לגבי התגובה בפורום

הרי לא הגיוני שהערבים "סתם" יהרגו בנו כיון שנפלה לידהם הזדמנות של חוסר אירגון של ההגנה והאצ"ל להלחם עקב ריבוי מוקדים אבל שהיהודים יתחילו "סתם" כך לתקוף ערבים תמימים זה כבר הגיוני לגמרי, והאירוע שאתה מתכוון הוא שיהודים הניחו כסאות בכותל כצעד מחאתי על כך שהשטח ליהודים מצומצם ללא שום פגיעה בגוף אדם

 

[אנטוליו]

תוכלי לפרט יותר מה זה

"היהודים הניחו כסאות בכותל כצעד מחאתי על כך שהשטח ליהודים מצומצם ללא שום פגיעה בגוף אדם" ולהביא קישור או סימוכין אחר?