עוד יוסף פנדריך
Member
הפדיחה של לשכת עורכי הדין
ללשכת עורכי הדין בחיפה יש עיתון שנקרא "בדלתיים פתוחות". בעיתון מתפרסמים מאמרים שונים פרי עטם של עורכי דין. למרבה הצער נראה שהדלתיים של העיתון הזה יותר מדי פתוחות.
במה דברים אמורים- בעיתון יוני-יולי 2016 בעמ' 40 מתפרסם מאמר של עו"ד יהודית הוכהויזר, שכותרתו "נכד שלי איכה?". המאמר עוסק בשאלת הסדרי הראיה בין סבים לנכדים.
מדובר בסוגיה שלא זכתה לפתרון חקיקתי מלא והעסיקה רבות את בתי המשפט. השאלה שנדונה היתה אם יש לסבים זכות לראות את נכדיהם.
לפני כ-4 שנים תוקן חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות והוסף ס' 28 ב' שזאת לשונו-
"בקשה בעניין קשר בין קטין ובין הורי הוריו
(תיקון מס' 17) תשע"ב-2012
28ב. (א) בית המשפט רשאי, אם ראה שהדבר הוא לטובת הקטין, להחליט בבקשת הורי הוריו בעניין הקשר בינם ובין הקטין.
(ב) בקשה לפי סעיף זה ולפי סעיף 28א תוגש לבית המשפט בדרך של בקשה ליישוב סכסוך ותופנה ליחידת הסיוע שבבית המשפט; שר המשפטים יקבע הוראות בעניין דרך הגשת הבקשה והדיון בה."
דומה שבכך באה הבעיה על פתרונה. נקבע בחקיקה ראשית שיש לסבים זכות לראות את הנכד, אם הדבר הוא לטובת הקטין.
ניתן היה לצפות שמאמר שמתיימר לנתח את המצב המשפטי, יתייחס לסעיף זה- ולא היא. אין במאמר איזכור כלשהו לסעיף והוא אפילו מטעה משום שהוא מתייחס למצב המשפטי לפני תיקון החוק. כותבת המאמר מציינת שמקור הסמכות לסדרי ראיה של נכדים הוא סעיף 28א' לחוק, "אלא שלשון החוק מעניקה זכות זו לסבים מקום בו הצאצא שלהם-בנם/בתם-אינו בין החיים".
הכותבת המלומדת מתעלמת לחלוטין מסעיף 28ב' שהוסף כאמור לפני מספר שנים.
וכאן נכנסת לתמונה האחריות של הלשכה. מצופה מעורכי עיתון מקצועי שיבדקו אם המאמר עומד בדרישת מקצועיות מינימליות, ובמקרה דנן- הכרת החוק. מצופה שעורכי עיתון ידעו אם יש חוק בנושא שעליו נכתב המאמר, ויבדקו אותו.
נראה בעליל שהדבר לא נעשה. המאמר לא נבדק, והתוצאה היא מאמר שגוי ומופרך.
ללשכת עורכי הדין בחיפה יש עיתון שנקרא "בדלתיים פתוחות". בעיתון מתפרסמים מאמרים שונים פרי עטם של עורכי דין. למרבה הצער נראה שהדלתיים של העיתון הזה יותר מדי פתוחות.
במה דברים אמורים- בעיתון יוני-יולי 2016 בעמ' 40 מתפרסם מאמר של עו"ד יהודית הוכהויזר, שכותרתו "נכד שלי איכה?". המאמר עוסק בשאלת הסדרי הראיה בין סבים לנכדים.
מדובר בסוגיה שלא זכתה לפתרון חקיקתי מלא והעסיקה רבות את בתי המשפט. השאלה שנדונה היתה אם יש לסבים זכות לראות את נכדיהם.
לפני כ-4 שנים תוקן חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות והוסף ס' 28 ב' שזאת לשונו-
"בקשה בעניין קשר בין קטין ובין הורי הוריו
(תיקון מס' 17) תשע"ב-2012
28ב. (א) בית המשפט רשאי, אם ראה שהדבר הוא לטובת הקטין, להחליט בבקשת הורי הוריו בעניין הקשר בינם ובין הקטין.
(ב) בקשה לפי סעיף זה ולפי סעיף 28א תוגש לבית המשפט בדרך של בקשה ליישוב סכסוך ותופנה ליחידת הסיוע שבבית המשפט; שר המשפטים יקבע הוראות בעניין דרך הגשת הבקשה והדיון בה."
דומה שבכך באה הבעיה על פתרונה. נקבע בחקיקה ראשית שיש לסבים זכות לראות את הנכד, אם הדבר הוא לטובת הקטין.
ניתן היה לצפות שמאמר שמתיימר לנתח את המצב המשפטי, יתייחס לסעיף זה- ולא היא. אין במאמר איזכור כלשהו לסעיף והוא אפילו מטעה משום שהוא מתייחס למצב המשפטי לפני תיקון החוק. כותבת המאמר מציינת שמקור הסמכות לסדרי ראיה של נכדים הוא סעיף 28א' לחוק, "אלא שלשון החוק מעניקה זכות זו לסבים מקום בו הצאצא שלהם-בנם/בתם-אינו בין החיים".
הכותבת המלומדת מתעלמת לחלוטין מסעיף 28ב' שהוסף כאמור לפני מספר שנים.
וכאן נכנסת לתמונה האחריות של הלשכה. מצופה מעורכי עיתון מקצועי שיבדקו אם המאמר עומד בדרישת מקצועיות מינימליות, ובמקרה דנן- הכרת החוק. מצופה שעורכי עיתון ידעו אם יש חוק בנושא שעליו נכתב המאמר, ויבדקו אותו.
נראה בעליל שהדבר לא נעשה. המאמר לא נבדק, והתוצאה היא מאמר שגוי ומופרך.