הפובליציסט יואל מרקוס במאמר קשה
ב"הארץ", שעם רובו אני לא מסכים. אמנם הפסקה האחרונה מעניינת: היתה זו שנה של אכזבות: ההתנתקות מתה, תהליך השלום נעצר, מהמפץ הפוליטי נשאר קפצון. מאז נרצח רבין לא קם מר ביטחון בישראל והתרעתו נגד ה"סמוך" וה"יהיה בסדר" לא חילחלה לחיינו. ביום שתגיע הידיעה הסודית שאיראן עומדת לתקוף את ישראל בנשק גרעיני, אני כבר בוחר באיש השנה שלי: את הג'ינג'י עם המפתחות למחסני נשק יום הדין, שיביט כה וכה בתמיהה וישאל: איזה מפתחות? http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/766012.html
ב"הארץ", שעם רובו אני לא מסכים. אמנם הפסקה האחרונה מעניינת: היתה זו שנה של אכזבות: ההתנתקות מתה, תהליך השלום נעצר, מהמפץ הפוליטי נשאר קפצון. מאז נרצח רבין לא קם מר ביטחון בישראל והתרעתו נגד ה"סמוך" וה"יהיה בסדר" לא חילחלה לחיינו. ביום שתגיע הידיעה הסודית שאיראן עומדת לתקוף את ישראל בנשק גרעיני, אני כבר בוחר באיש השנה שלי: את הג'ינג'י עם המפתחות למחסני נשק יום הדין, שיביט כה וכה בתמיהה וישאל: איזה מפתחות? http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/766012.html