לא חושבת שאפשר
לומר בברור...אי אפשר לדעת בדיוק מתי הפך הלילה לשחר, או הבוקר לצהריים. סימון נקודה ספציפית עלול להקפיא והוא גם לא טיבעי.זה משמעו של הגולם וגם הגולם נראה גולם רק כלפי חוץ. בפנים מתרחשים חיים אינטנסיביים. ביקורת לא הורסת. ביקורת היא ביקורת. אני יכולה להתיחס אליה כהורסת וכבונה או...כביקורת. זכותו של כל אדם לאהוב את מה שאני אומרת/עושה, לא לאהוב וגם לא זה ולא זה... אני תמיד זוכרת שזו דעתו ודרכו של אדם מסוים להביא את עצמו לידי ביטוי ולעיתים קרובות הביטוי הזה הוא שיפוט טהור. נו, אז מה אני יעשה? יסביר לו למה דרכו "אינה נכונה"? (ובראש תמיד יש לי שאלה מצטלצלת שמצלצלת, האם אומר למישהו שהוא מזיין חרא? לא! גם כאן זו רק דעתי, ויתכן שמישהי אחרת חושבת שהוא אלוף...וכבר היו דברים מעולם יותר מפעם אחת. ממילא אדם עושה משהו רק רק רק כשהוא באמת רוצה. והמרחק מלהגיד "אני רוצה" ללעשות הוא רב ביותר. עד כדי כך הוא רב, שלעיתים יש אנשים שאומרים לי בפירוש שהם "רוצים לעשות" משהו....וברור ומובן לי שזה לא יקרה, ולצערי הרבה ביותר, אני לא טועה הרבה. רק אתמול, בשיחה נוקבת ביותר אמרתי לאדם אחד כך, בסוף השיחה: "והלוואי, הלוואי, שתבוא עוד כמה זמן ותראה לי שכל מה שאמרתי לך זה שטויות במיץ, בולשיט וקישקוש אחד גדול". גם עכשיו אני אומרת את אותו הדבר. אני חושבת שאדם שרוצה לשדרג את עצמו חייב להסיר כמה שכבות של ידע ודווקא מהמקום הכי ברור, מנוסה, ומוכח.לעיתים המשמעות של זה היא להפוך לגולם מבחינת האי ידיעה הקונבנציונאלית. הציורים והבישולים יוצאים לי נהדר, מיוחדים, ואף פעם אין אחד דומה לשני... מעניין ששאלת, תודה על ההתעניינות. נפגשנו?
