הפוסל במומו פוסל
קראתי בענין רב את כל המסרים שנכתבו אתמול בנושא מודעות הציבור למחלה "שלנו". אני מתכוונת לכתוב מסר חריף, ואני תקווה שלא אפגע באף אחד. הבורות, חוסר הסובלנות לחריג, החלוקה ל"בסדר" ו – "לא בסדר" מצויה אצל כולנו, כן – גם אצלנו, אלה שנחשפו לאלצהיימר בצורה כל כך חריפה. אם אחד מאיתנו יכול לרשום: "כשילד אוטיסט הופיע ברבים חשבו שהוא מפגר ,כיום השתנו פני הדברים ,היום כולם יודעים שלא", כלומר – אוטיסט זה בסדר, אבל סתם מפגר??!!.... או כשמתבוננים ביקירנו יותר מידי, עלינו (שוב ציטוט) "לספר על המחלה שהיא לא מחלת נפש אלא מחלה אורגנית ככל מחלה אחרת " – כאילו מחלה אורגנית זה בסדר, אבל אם זו אכן מחלת נפש, אפשר להבין את המתבוננים.... אז גם אנחנו נגועים בסטיגמות !!! כל חריגה - בגוף, בנפש, בגיל – צריכה התייחסות מכובדת והבנה. כל אדם באשר הוא אדם, גם אם חריג, שוטה, מפגר, נכה, חולה נפש – ראוי לכבוד, ראוי ליחס הוגן, ראוי להגנה של החברה. אם מישהו מאיתנו דורש יחס טוב לחולה אלצהיימר "כי הוא לא סתם חולה נפש" – אז המישהו הזה טועה נורא. גם לחולה נפש מגיע אותו יחס !!! ואני חוזרת לענין שכבר העליתי במסר קודם: מבחינת מודעות, מצבנו (בני משפחת חולי אלצהיימר) טוב מזה של אחרים, כי אנחנו רבים, אנחנו המונים. יש עשרות אלפים חולים ולכן מאות אלפי בני משפחה קרובים ורחוקים. בטוחה - סטטיסטית – שיש לפחות 10 חברי כנסת ושלושה שרי ממשלה שיש במשפחתם חולה. אז למה עניין המודעות כל כך לקוי? לדעתי – בגלל ההסתרה. אנחנו "מסתירים" את המחלה, שומרים על ארשת של "הכל כרגיל". טובה ("ליאורלילי") התיחסה בעקיפין לענין כשהיזכירה את ענין הפיגור. אם נחשוף ונחשף – המודעות תעלה.
קראתי בענין רב את כל המסרים שנכתבו אתמול בנושא מודעות הציבור למחלה "שלנו". אני מתכוונת לכתוב מסר חריף, ואני תקווה שלא אפגע באף אחד. הבורות, חוסר הסובלנות לחריג, החלוקה ל"בסדר" ו – "לא בסדר" מצויה אצל כולנו, כן – גם אצלנו, אלה שנחשפו לאלצהיימר בצורה כל כך חריפה. אם אחד מאיתנו יכול לרשום: "כשילד אוטיסט הופיע ברבים חשבו שהוא מפגר ,כיום השתנו פני הדברים ,היום כולם יודעים שלא", כלומר – אוטיסט זה בסדר, אבל סתם מפגר??!!.... או כשמתבוננים ביקירנו יותר מידי, עלינו (שוב ציטוט) "לספר על המחלה שהיא לא מחלת נפש אלא מחלה אורגנית ככל מחלה אחרת " – כאילו מחלה אורגנית זה בסדר, אבל אם זו אכן מחלת נפש, אפשר להבין את המתבוננים.... אז גם אנחנו נגועים בסטיגמות !!! כל חריגה - בגוף, בנפש, בגיל – צריכה התייחסות מכובדת והבנה. כל אדם באשר הוא אדם, גם אם חריג, שוטה, מפגר, נכה, חולה נפש – ראוי לכבוד, ראוי ליחס הוגן, ראוי להגנה של החברה. אם מישהו מאיתנו דורש יחס טוב לחולה אלצהיימר "כי הוא לא סתם חולה נפש" – אז המישהו הזה טועה נורא. גם לחולה נפש מגיע אותו יחס !!! ואני חוזרת לענין שכבר העליתי במסר קודם: מבחינת מודעות, מצבנו (בני משפחת חולי אלצהיימר) טוב מזה של אחרים, כי אנחנו רבים, אנחנו המונים. יש עשרות אלפים חולים ולכן מאות אלפי בני משפחה קרובים ורחוקים. בטוחה - סטטיסטית – שיש לפחות 10 חברי כנסת ושלושה שרי ממשלה שיש במשפחתם חולה. אז למה עניין המודעות כל כך לקוי? לדעתי – בגלל ההסתרה. אנחנו "מסתירים" את המחלה, שומרים על ארשת של "הכל כרגיל". טובה ("ליאורלילי") התיחסה בעקיפין לענין כשהיזכירה את ענין הפיגור. אם נחשוף ונחשף – המודעות תעלה.