הפורום אומר לכותב שהביא לפה

[ה מוזה]

הפורום אומר ../images/Emo51.gifלכותב שהביא לפה

הרבה חיוכים ,הרבה רגש..ויותר מכל הרבה מילים שנרקמו לסיפורים שנגעו בכל אחד ואחת ..מאיתנו בפורום . וזו הדרך לומר לךטאירון תודה .. ופיצוי ..על מכתב אחד שבאמת לא נשלח ..אולי עוד יימצא

מרתון טאיירון בפורום מכתב שלא נשלח -מתחיל

לכל מי שפיספס זה הרגע להתרווח לכם שם מול המחשב ולהנות מנגיעות בלב ... ולך ...טאירון שמעין היצירה שלך רק יילך ויגבר ..אנחנו צמאים לעוד .. תודה לך ממני ומאנשי הפורום כולו .

 

[ה מוזה]

אייך לכתוב מכתב?

"אני גדול נכון?" הבטתי בו בילדון הזה.. "כמעט גדול".. הוא אחז בידי בחיוך נבוך.."בקיץ הייתי בצפון בחופשה עם אימא שלי שם הכרתי ילדה והיא שלא כמו כל הילדות היתה נחמדה לי.. יש לי כתובת.. ואני רוצה לכתוב לה מכתב.. ".. חייכתי לעברו וחשבתי לעצמי מדהים בעידן של האינטרנט הפלאפונים והוא הילד הזה בן ה 11 רוצה לשלוח לה מכתב אבל היה בו היסוס... "אז תכתוב" כעת הוא הביט בי בפליאה שכאילו אמרה על מה חשבת בדיוק? באיזו קלילות אמרת את זה?.. אז תכתוב... "היא תחשוב שאני קלוץ והביט".. טוב מודה שעכשיו זה תורי להיות בפליאה "קודם כל קלוץ זה מילה ענטיקה כזו... ושנית כל מה זה הביט???" פרץ של צחוק מהילדון..."הביט =אהבל .. וקלוץ זה סבתא כל הזמן אומרת על ההוא מהטלאנובלה שלה..." אז כמובן שהצטרפתי לצחוק שלו.. "תכתוב! ועולם אל תתביש במה שתכתוב כל עוד זה בא מפה" ואז הצבעתי על הלב שלו.. הוא הסתכל על החזה שלו הניח אצבע.. "למה דווקא מפה?" ליטפתי את ראשו..."הנשמה שלך המרכז שלה שם בול בנקודה ההיא.." התרומם לקח ניר לבן... ועט.. והתיישב בפינה האחרת של השולחן.... ישב שם לפחות 45 דקות... לבנתיים אני המשכתי בעיסוקיי... לבסוף הוא קם.. במין יאוש... והלך לחדרו.. בהחלטה של רגע גיבשתי לעצמי על מרחב עבורו לקחת את החלטות שלו לבד אני יכול רק לכוון לייעץ ההחלטה הסופית היא שלו ורק שלו.. המשכתי הלאה... לזמן קצר יצאתי מהבית בשובי הוא ביקש רשות לצאת היה לו מבט עצוב.. הנחתי לו לצאת ידעתי שאוויר טוב ישכיח ממנו... ניגשתי לפח לזרוק דבר מה.. ושם היתה מעטפה מבויילת פתוחה מתוכה ביצבץ לו ניר לבן שכבר היה מוכתם במילים בדיו... דילמה ... להניח לזה שם או להציץ.. התפתתי.. הרמתי והמילים ריצדו כמעט רקדו... קאיה אהלנים! מקווה שאת זוכרת אותי .. אני טל מהטיול בצפון .. חשבתי עליך רבות והחלטתי לכתוב אני רק מקווה שלא תצחקי עליי .. יש לי עוד את התמונה מאותו יום שהשפרצתי עליך מי קרח ואת קפצת.. אני לא אשלח לך כי היא מזכרת ממך.. את יודעת אני לא אוהב בדרכ בנות במיוחד לא את אלו מהכיתה שלי.. אבל את אחרת.. את כיפית שובבה וכמעט כמוני את בן בת וזה היה לי נחמד.. חושב שלא אשלח את המכתב שלי את בטוח תצחקי.. ועכשיו נהייה לי עצוב כי את לא תקראי.. קאיה היי! כאן הבן דוד של טל הוא לא סיים את המכתב.. אבל בתוך תוכו רצה שזה יגיע אליך.. לכן אני מסיים אותו עבורו.. תכתבי יודע שהוא ישמח.. טל בצירוף מסייע של הבן דוד... מכתב נשלח.... מכתב תגובה הגיע והילד חייך באושר תוהה הכיצד בכל זאת זכה למכתב ממנה לא ילד שחי בחלום לא גבר שאיבד דמיון טאי

 

[ה מוזה]

חיוך במכתב??? tairon

חיוך תמיד רצה להשתמש בדואר ישראל.. אבל לא היה ברשותו בול וגם לא את השקלים לקנות את הבול.. לכן הוא התגלגל לו לדואר המקומי עם חיוך גדול צעד לו פנימה.. המתין בתור הארוך והמייגע וכשהגיע תורו ניגש הוא לדלפק עם חיוך הכי עמוק ורחב שהיה לו.. ובקול מתגלגל פנה לפקידה ואמר " תוכלי לתת לי בול אחד על החשבון?.. אני רוצה לשלוח מכתב לעצב שהוא חבר שלי קצת כזה.. כאילו .. פססס בינינו האמת היא שאני לא כל כך אוהב אותו כי כשהוא נמצא בסביבה אני כאילו לא קיים.. ובכל זאת רציתי לשלוח לו מכתב אישי משו" הפקידה הביטה בחיוך במין התמוגגות כזו.. ואמרה .."לא אוכל לתת לך על החשבון אך אוכל לקנות עבורך את הבול הרצוי.. כי אחרי הכל גם אני לא ממש אוהבת את העצב הזה שהוא מגיע לביקור אצלי .. הוא החוצפן תמיד בא ללא הזמנה".. חיוך נפעם חשב שרק אצלו עצב מגיע ככה ללא הזמנה... אמר לה תודה לקח את הבול ויצא לאיזה גן שעשועים מקומי .. התיישב על ספסל והחל לכתוב את המכתב.. עצב יקר!.. יש לי את התחושה שאת מתכוון בקרוב מאד לבקרני רציתי להודיעך שאני יצאתי לחופשה השנתית שלי לא רציתי שתגיע ודלתי תיהיה סגורה כשאחזור אודיע לך ואז תוכל לבוא לבקר שוב.. בשמחה רבה חיוך שלך... חיוך לקק את הבול הניח אותו על המעטפה... ואז בדיוק אז שבא לסגור את המעטפה ולגשת לתיבת הדואר.. איזה ילדה אחת עם פנים עצובות לידו נעמדה. עם שאלה.."מה עושים שעצב כבר פה?".. חיוך שלח אליה את ידו.. ליטף הוא את ראשה.. וחייך אליה... ואז לחש לה סוד אל תוך אוזנה... "צחקי ילדה צחקי צחוק מתגלגל כזה בצורה חופשית והעצב יתגלגל לו החוצה.. כי בינינו עצב לא ממש אוהב לצחוק..." לא ילד שחי בחלום לא גבר שאיבד דמיון טאי

 

[ה מוזה]

נשיקה אמיתית.. tairon../images/Emo25.gif

היא כתבה לו מכתב ארוך ומפורט.. על ימים של חורף בודדים בהם הקור חדר יותר פנימה והקור שרר והקפיא הכל... השתוקקה לקרני חמה בדמות ידיו שירפרפו מעל גופה יגרמו לרגש לסעור והשעות של ליל חורף נמשכו עד בלי סוף ככה כתבה וחתמה בנשיקה .... יצאה מפתח ביתה לשלשל את המכתב.. אולי זה יגיע עוד לפני השלגים אליו הוא שבמרחקים... וטיפות של גשם החלו לרדת בו בשניה שכף רגלה דרכה על האדמה ספוגת גשמי ליל אמש..ריחות החורף חדרו אל אפה האדום מקור.. והנה ממולה הוא ניצב.. בידיים פרושות.. מכתב שלא נשלח צנח אל האדמה ונשיקה אחת חמה המיסה חורף פנימי אחד בה לא ילד שחי בחלום לא גבר שאיבד דמיון טאי

 

[ה מוזה]

מכתב שלא ידיי כתבו tairon../images/Emo45.gif

לאן לשלוח את המכתב הזה זאת לא אדע אין לזה כתובת ברורה או ממשית.. זה מין מכתב כזה שנכתב מבפנים לא על ידי ידיי.. המילים נכתבות מתוכי וידיי רק קיבלו פקודה להוציא תא המילים לאור ואולי כך לשפוך קצת אור שיביא איתו הקלה ושלווה פנימית וחיצונית.. זהו מכתב על קשיי היום יום.. בו הזמן לא יודע מנוחה ולא נעצר לשניה רק מתגלגל ואנחנו מתגלגלים איתו לאן בדיוק איש לא ממש יודע חלומות שאנחנו חולמים בהקיץ ובזמן שינה לא תמיד מתקיימים במציאות ובקשיי היום יום לפעמים חלומות גם מתנפצים כמו אלפי רסיסים.. זה מכתב שאני כותב ובעצם יכל להכתב ע"י כל אחת ואחד... ובלילה הלכנו לישון שהשקט היה אחרון לעטוף אותנו ובבוקר בהבזק של דקות הכל מתהפך ומשתנה.. מקצה לקצה.. והיתה גם מי ששרה עד הקצה ולפעמים נדמה שכולנו הולכים על הקצה כמו איזה לולינים בקרקס ללא רשת מתוחה מלמטה והפחד להתרסק הוא גדול...ואז הקפיאה נוצרת אנחנו נעמדים במקום מחפשים את המקל שיאזן אותנו.. לפעמים המקל מופיע כחבר/ה או בן משפחה קרוב והוא או היא מטים אוזן מקשיבים לנו.. ואנחנו משתפכים החוצה ולפתע כמו בבת אחת אוויר גדול נכנס לנו לריאות אותו אחד או אחת במילה אחת פשוטה עושים את הכל לקל יותר לא זה לא שהם פתרו את הבעיה אבל הם מאירים את הבעיה באור שונה ואחר.. ומה שנראה לנו כסוף העולם מתברר כלא ממש חציו של העולם.... ואפילו זה לא.. אז לפתע הכתפיים מקבלות מן שחרור כזה כל הלחץ בבת אחת מתנקז לאן אלוהים יודע.. אבל זה היה כלא היה.. קסם? לא ממש.. לפעמים מה שנראה משם לא נראה מכאן ולפעמים מילה אחת יכולה לעשות את כל ההבדל.. או את כל השוני ולפעמים המכתב הזה שידיי רק כתבו אותו גם הן יש ביכולתן להעניק שחרור לאותו משהו מבפנים שרק רצה להשמיע קול בצורת אותיות... לא ילד שחי בחלום לא גבר שאיבד דמיון טאי

 

[ה מוזה]

Faith&will&power >> tairon >>

הם היו שכנים זה לזה.. ושהם גרו יחד שום דבר לא יכל להם... הם היו מהשכנים הכי טובים שאפשר לצפות.. פייט אהבה לשיר שירי תקווה כאלו שהביאו עידוד לכל מי שהיה בסביבה... וויל תמיד היה מלא במרץ תנו לו רק רעיון ומיד הוא היה מוצא את הרצון לביצוע פאואר היה כל היום הולך לג´ים מרים משקולות מתאמן בתרגילי סיבולת .. הם היו הכי טובים כשהיו יחד. זה היה פשוט מדהים... אבל מה שיותר מדהים זה המקום הזה שהם גרו בו.. הוא היה מלא בשמחה הם נורא אהבו את בעלת הבית שלהם היה בה משו מיוחד נורא... כשהיא חייכה הם ידעו היטב וברור.. יום נפלא הולך להיות פה... הם צפו תמיד בשכנים ממול.. אייך הם היו רבים בניהם כל הזמן פייט הייתה אומרת.. "תראו מה זה אנרגיות שליליות שזה נמצא זה משתלט על הכל.. לא מותיר שום חלקה טובה.." וויל היה מגחך .."אפשר לחשוב שאנחנו חקלאים".. פייט ופאואר פשוט נקרעו ממנו מצחוק.. פאואר היה מין שילוב של עוצמה וחוכמה... "תראו במובן מסוים אנחנו חקלאים כל מה שאנחנו זורעים .. בעלת הבית שלנו קוצרת ..".. הכי הם אהבו את הסתיו לשבת שם במרפסת .. ולצפות במה שהיא ראתה... אייך זה שלפתע רוחות שילוב של קיץ וסתיו מתערבבות להן יחדיו מרימות לאוויר את עלי השלכת.. מחזה שכל פעם מחדש הותיר אותם נפעמים... בעלת הבית שלהם אהבה לשמוע מוסיקה.. כשהיא הייתה שומעת מוסיקה הם היו מרקדים ומשתוללים.. כאילו המסיבה הכי טובה הגיעה לשכונה... וויל היה רקדן נוראי הרגלים שלו הסתבכו זו עם זו כל הזמן.. ובכלל אצלו לא היה שום קשר וואט סו אבר לקורדינציה.. ואם היה במקרה מצליח זה היה משהו מאד אקראי ומזדמן.. פייט נהנתה לראות אותו מרקד היא עודדה אותו בקריאות עידוד " גו..וויל גו... וויל...." ופאואר עשה לנו כמו במגרשי הכדורגל גל עם הידיים הוא היה מתרומם בבת אחת.. ואז מניף את הידיים ומיד מתיישב חזרה... כשהם היו מתעייפים היו נשכבים בשדה הלב של בעלת הבית... שם תמיד היה חמים ונעים... הם היו שרועים שם זה ליד זה.. קצת היו מרכלים על בעלת הבית.. נזכרים אייך הם הגיעו לגור שם אצלה...וויל תמיד זכר כל פרט ופרט " זוכרים... היא אמרה לנו.. יש לי מקום גדול בשבילכם עם הרבה פוטנציל... ו...4 כיווני אוויר... והרבה אור.. ושמחה... ושדה של לב.. שיש בו המון טבע אנושי לבבי..."... פאואר חייך.. "והיא אמרה את כל האמת כולה.." פייט התמתחה קלות... "אהממ.. בא לי קפה קר גדול כזה... אבל אין לי סוכר.. למי מכם יש להשאיל לי סוכר..???"... וויל הביט בה מזועזע..."תרגיעי את עצמך.. אנחנו לא שכנים כאלו.. זה שכנים מזן אחר.. עניין הסוכר שייך לנו מכיוון אחר... התפקיד שלנו הוא לעשות פה מתוק בנשמה של בעלת הבית שלנו.. מה זה פה נהיית לי גברת פו מפידור? סטיילסטית? קפה... תכף תרצי גם עוגה".... פאואר הביט בהם משועשע... שלפתע נשמע מכיוון כיסו דלינג דלינג.. בשיר הידוע .. אתה תותח אין אין עליך.. מתה עליך.... הוא שלף את הסללכלום שלו לחץ על הסנד.. וענה בקצרה.. "הלו .. פאואר איז היר טו סטאי" מעברו של הקו הייתה בעלת הבית... "אין משחקים פינג פונג בשעת צהרים זה מפריע את מנוחת השכנים...".. לפתע פניו של פאואר נעשו רצינים .. "אבל....אבל אין לנו מטקות בכלל... וגם לא כדור..." .. היה לרגע שקט מעברו של הקו.. אבל היא המשיכה.. "אז מה זה הטיק טק שאני שומעת כל הזמן??????.... שלושתם החלו לצחקק בקול.. והוא מיהר להסביר לה .."אנחנו משחקים בכאילו... לא ממש דאגת פה למשחקי חברה.. אז אנחנו קצת מדמיינים שכאילו יש לנו מטקות וכדור..."היא התחילה לצחוק.. זה עשה לה טוב שהם היו שם הם יחד עשו אווירה שתרמה לה אישית המון... נורא אהבה את פאואר למרות היותו ערס היה לו שרשר של חי על הצוואר לא משו רציני בגודל בכובד זה היה משו כמו קילו חצי גרעיני עפולה .. עוצמה גרעינית זה כל כך התאים לו אבל הוא היה מלח הארץ.. מלא אנרגיות.. שנתן לה כוח להמשיך.. ופייט הייתה כזו שברירית עדינה ובכל זאת מלאת אמונה... .. וויל היה מלא אמבציות קצת חנון מקומי.. מוזר החיבור הזה שלהם היה בעיניה ובכל זאת הכימיה שהייתה בניהם השילוב של כולם יחד.... יצר אצלה משהו מאד מיוחד... הכי נהנתה לצפות בהם שהם לא היו שמים לב... שם בשדה של הלב.. הם היו משתובבים שוכחים הכל.. ונותנים דרור לשובבות... פעם אחת היא העיזה בעצמה.. לרדת לשם.. הם בדיוק באותה שעה שיחקו תופסת.. והיא החליטה להצטרף אליהם כמה נהנתה... הם ניסו לתפוס אותה והיא הייתה חמקמקה... אבל וויל.. וגם פאואר.. היו עקשנים .. הם רדפו אחריה במרץ.. ורק פייט ישבה שם בצד מצחקקת מלראותם... בעלת הבית.. הזהירה אותם.."אתם יודעים יש לי כפתור פלאים .. אני מעלימה אנשים.. בלחיצה אחת.. אתם יכולים להיות ממש כמו אילמים.. או שאני יכולה לזרוק אותכם ככה מבלי שתרגישו לחדר אחר.." "וויל שהיה סקרן גדול.. צעק לעברה ... רוצה להתנסות פליזזזזזז" ואופס פתאום הוא כבר לא היה שם... פאואר הרצין את פניו שוב.." את יודעת אני יכול לשכפל את עצמי... ואז מה שיקרה כוחי יתעצם! איזה רעיון אדיר....".. היא נופפה לו עם האצבע... "פה קלונים לא מתקבלים בברכה... רק מקור!" פייט לפתע פרצה בשירה אדירה... של לימפ ביזקיט.. אייך היא הייתה חולה על השיר הזה... "איטטצ מי וואי אור דה היי וואיייייייייייייי" בעלת הבית נעצרה לשניה..."פייט מותק.. את יודעת מה קרה לאח שלי הפוחז שהוא רשם לי את זה באיזה צאט עלום בשם רק יש בו המון כתום...?" פייט עשתה את עצמה מיתממת..."לא.. מה קרה לאח שלך??"...פאואר הקשיב להן במלוא תשומת לב כן הוא הכיר את אח של בעלת הבית מופרע לגמרי הבחור הזה.. פשוט מוטרף .. ילד שחולם.. וגבר שלא איבד את החלום... חמוד אבל מהווה סכנה לציבור השלו... לבנתיים וויל חזר... "שיט עפתי... הכחולה זרקה אותי על לא עוול בכפי.. אוח תמיד רציתי לומר את המשפט הזה..."... הם צחקו כולם יחד... "בקיצור אח שלי רשם לי את המשפט הזה ולפתע זה פתאום הצמחתי לו כנפיים תמיד האמנתי שהוא מלאך.. אז נתתי לו לעוף קצת...".... פייט וויל ופאואר גרים בבית תגל ונמצאים שם איתך כל הזמן מלווים והם הכי הכי שיש והם שלך לשימוש בהם.. מחכים לך שתיקחי מכל אחד מהם כמה שרק את צריכה וזקוקה.. ואני??? אני ניסיתי פה להזכיר לך את קיומם.. וגם להביא לך לפנים חיוך ואולי צחוק ואם הצלחתי בקצת אז אני המאושר שבבני האדם... ואם תשכחי מקיומם הרי שאני אדאג להזכיר לך.. ואגב.. הם בחובה לך.. הם לא שלימו החודש את שכר הדירה.. כי הם היו מובטלים מעבודה... אז את לא רק בעלת הבית שלהם.. את גם המעסיקה שלהם.. אל תתני להם להתבטל.... תעבידי אותם כמו שצריך... והשכר יהיה שלך.. ובשבילך.. אוהב אותך אחד שלך אח שלך כל זה בשבילך במיוחד לא ילד שחי בחלום לא גבר שאיבד דמיון טאי

 

[ה מוזה]

נאי (ו) ביות ב..../images/Emo82.gif tairon

נאי וביות הם זוג מנצח כשהם מצויים ביחד האהבה בניהם היא השולטת.. הם בנו את ביתם עם הרבה נשמה.. ולעיצוב ביות היתה אחראית. היא הניחה שם צבעים רכים לכל אורך גוף הבית... צבעים שהשרו שלווה אי של שלווה מטובל בחלום וקורטוב של אהבה.. נאי התגאה בכשרונה הבלתי נלאה של ביות הוא כל כך היה מחובר אליה... וכך הם בנו את ביתם לתפארת... וחיו שם באושר עלאי.. בלילות נאי היה שר לביות שירים שקטים .. ממש כמעט ללא זיוף טוב נו היא לא ידעה שהוא צבר שעות של אימון במקלחת... הם ראו בכל דבר את הטוב שהיה.. והתרכזו זה בזה.. וכל עוד הם היו מחוברים יחד היה להם את הכוח .... פעם אחת היתה בינהם אי הסכמה והוא נאי עזב את הבית בטריקת דלת איומה.. ובבת אחת הריקנות חדרה פנימה מאי של שלווה כל הבית הפך להיות אי שלווה... והכל כמו קפא ונעצר... ביות לא ידעה מה לעשות.. היא ראתה אייך גוף הבית לפתע קיבל צבעים קודרים... וגוף הבית נדמה כמו שהלך לו לאיבוד.. ביות התיישבה שם חסרת אונים... הרי לללא נאי אין ביכולתה להתקיים... ומה כל זה שווה עם הם לא יחד?.. ואז נשמע דפיקה על הדלת .. ביות זינקה לעבר הדלת.. ושם עמד נאי עם זר פרחים ענקי בידיו... וחיוך נבוך... נאי(ו) ביות יחד לעד ... למה כל זה???... כדי לומר לך שגופך הוא כמו בית לנאיביות והיא לא הלכה ממך היא שם ממתינה בשקט ... ושאת תרצי היא תחזור אליך.. לא ילד שחי בחלום לא גבר שאיבד דמיון טאי

 

[ה מוזה]

../images/Emo6.gifמכתב שנשלח ובקושי נפתח tairon

הלמות ליבה של המוזה געשו.. ידיה רעדו כשאחזה במעטפה .. היא התכופפה לעבר המעטפה להריח ו.. התעטשה.... בבת אחת.. למעטפה היה ריח משונה.. שגרם לה לגירוי חזק באפה... והיא החלה בסדרת התעטשויות.. עיניה דמעו אבל היא הייתה חדורת אמביציות.. ועקשנות היא תקרא את המכתב הזה ויהי מה!!!... היא נזכרה.. פעם בדייט שהיה לה שעסק כמנתח פלסטי והשאיר אצלה למזכרת מסכת מנתחים היא רצה לה למגירת ההפתעות.. בה היא שמרה על אוצרותיה.. שלפה ממעמקי המגירה את המסכה הירוקה... הניחה על פניה ושוב רצה אצה לה לכיוון המעטפה.. אוחזת בה ניגשת בשתי ידיה מתחילה לפתוח את המעטפה כשלפתע צלצול טלפון החריד את שלוותה.. היא הניחה שוב את המעטפה...והרימה את השפופרת בציידו האחר של הטלפון היה איש טלמרקטינג שערך בזה הרגע סקר לגבי השימושים של מסכות לניתוחים... היא כמובן ניסתה לנפנף אותו בטענה שהיא עסוקה והוא שהשתדל אמר לה שהיא נשמעת לו נורא נורא מצוננת או שככל הנראה היא מכורה לענין של מסכות הניתוח...לבסוף היא עשתה אייתו הסכם שיתקשר אליה עוד שעה.. והיא תענה לו במסירות על כל שאלה בסקר.. היא התנשמה ארוכות... הניחה סוף סוף את הטלפון בצד ושוב.. רצה אצה גצה למעטפה... שלחה את ידה לכיוון המעטפה ואצבעותיה נתקלו בכוס הקפה שחיכתה לה על השולחן....לצד המעטפה.... הקפה ניתז לכל עבר.. טיפות של טסטר צוייס הציפו את המעטפה הנחשקת.. היא לקחה לידה מגבת והחלה לספוג את נוזלי הקפה אשר היו על המעטפה... ואז........ נשמע דפיקה על דלת ביתה..... היא מדלגת בקלילות לכיוון הדלת קצת פולטת מקבץ של קללות עסיסיות..כמו למשל... "מי שנמצא מעבר לדלת הלוואי ותתעורר בוקר אחד מאוחר תרוץ לעבודה ותגלה שזה בכלל שבת מנוחה" היא פתחה את הדלת ומעבר לדלת עמד לו ילד נמוך קומה וזב חוטם.. שבא להתרים לאגודה למען מסכות אלמונימיות.. היא שמה לו ביד שקל עשרים.. וסוכרייה על מקל.. ורצה אצה גצה לה למעטפה שדמתה לעיסת ניר בצבע חום... בטעם נס קפה.... עם ריח של טסטר צוייס אך לא היא לא המוזה היא בה וכמוזה היא לא תתייאש.... אז נחתה עליה המוזה היא תיקח את המעטפה ישירות אל תוך המיקרוגל לייבוש מהיר עם בונוס נוסף למה לא? שנים במחיר אחד הוסיפה שניצל של טבעול .. 30 השניות חלפו כנצח...ובסיומן.. הייתה לה מעטפה יבשה ושניצל... היא התיישבה לה על השולחן.. נגסה במעטפה וניסתה לפתוח את השניצל.... שהבינה את הטעות החליפה בין הידיים נגסה בשניצל וסוף סוף פתחה את המעטפה....ובתוכה היה מכתב הודעה על הכינוס השנתי של השרות הבולאי והיא מוזה אורחת הכבוד ותקבל פרס... 25 בולים למשלוח בארץ.... לא ילד שחי בחלום לא גבר שאיבד דמיון טאי

 

[ה מוזה]

../images/Emo13.gifילדת החיוכים.. tairon

לילדת החיוכים מכתב עם מלוא החיוך... ואת שם והוא אי שם.. ובאמצע מפריד ביניהם ים של כבישים... והנה את ילדה שלו ממתינה למוצא פיו.. או אולי מאוצר מילותיו.. כבר הרבה זמן שקשה לך לחייך המילים מתמעטות... ובמחנק שעולה בגרונך.. לשרירי החיוך אין די כוח לעלות והנה את רצה כל יום לתיבת הדואר לבדוק האם היום הגיע דבר מה.... מעטפה לבנה שקרוב לוודאי תשא קצת מהריח שלו.. משהו שיזכיר לך לחוש קרוב קרוב.. אפילו שהוא בכלל אי שם.. והימים חולפים גם הלילות... אפילו שהם מרגישים ארוכים ללא סוף... וכל בוקר באותה שעה את הרי יודעת את השעה.. את רצה לתיבה ההיא שבחוץ לראות מה יוליד יום אולי.. זה היום .. ואת רואה אותו את הדוור עולה במעלה השביל צועד בכבדות מה עם תיקו... נעצר.. ולבך נעצר יחד אייתו..כן? או לא? אולי לא תופס פה בכלל... והיה מי שאמר לה שהחיים הם לא שחור ולבן יש גם את האפור.. ואם כבר לראות אז את כל צבעי הקשת זה הכי שווה... אבל עכשיו לא איכפת לה בכלל קשת בענן ....עבורה המכתב הזה הוא שיא הקשת על כל צבעיה.... היא יוצאת מפתח מביתה .. בריצה של היסוס.. מביטה היא בפניו.. הוא כבר יודע על אותו מכתב מהולל...הוא מהנהן בראשו.. ובת צחוק ראשונה נפלטת מתוכה החוצה ומתגלגלת כמו אותו שיר ילדים מפורסם.. הוא שולח את ידו לתיק הצד.. מניף את ידו כמו אות לניצחון.. היא רצה אליו.. כמעט מדלגת... והנה ידה אוחזת בנחשק מכל... מרימה את המעטפה אל אפה.. לוקחת נשימה ארוכה.. וכל גופה לפתע מתמלא... היא פותחת במשנה זהירות את המעטפה... עיניה מתרוצצות על המילים..והחיוך עולה ועולה...כמו איזו מניה מרקיעת שחקים.. היא ישובה על הרצפה... מאושרת לכמה מילים שעל הניר... הלב שלה פועם בקצב מסחרר.. קריאה ראשונית.. נעשת בשקט כל מילה חודרת פנימה מחלחלת.... מתחלקת.. ומילה אחת כמעט מלטפת... ומילה אחרת מרגשת.. וידיה רועדות אוחזות בניר... מחבקות את המילים.. והתאריך שם על גבי הניר מלפני שבוע וחצי... ויש עוד תאריך... וזה התאריך של היום הזה... ושם על השביל הוא פוסע לאיטו.. עם חיוך ששווה מליונים ..ועכשיו החיוך שלה פורץ גבולות שובר מחסומים... דמעות של אושר מתגלגלות לה על הפנים.. המכתב ושולחו יחד בו זמנית.. הופיעו... ועם זו לא המתנה הכי גדולה..אז מהי המתנה הכי גדולה עלי אדמות?... לא ילד שחי בחלום לא גבר שאיבד דמיון טאי

 

[ה מוזה]

מכתב בקבוק (שעוד ישלח פעם) tairon

´ve crossed the deserts for miles Swam water for time Searching places to find A piece of something to call mine (I´m comin´, I´m comin´) A piece of something to call mine (I´m comin´ comin´ closer to you) (All Saints Pure Shores) ויש מקומות שאף פעם לא היינו בהם.. מסוג המקומות שאנחנו יודעים ששם השלווה מצוייה... ואנחנו הולכים בנתיבי החיים מחפשים אחרי האור..מחפשים את המקום שאנחנו נוכל לומר סוף סוף אי השלווה.. ואלפי פרצופים שהכרנו וחלק שחלפו לידנו..והמשיכו הלאה לנקודת האור שלהם ולכל אדם האור שלו המיוחד שלו...ואנחנו צועדים כל הזמן הולכים לקו האופק שם סוף סוף נהייה חופשים ושלמים.. ניגע באושר.. נחוש באהבה... ולזה אין בכלל מחיר.. לרוץ על חול זהוב וחם כשהחום מתפשט בגוף והחיוך שגור כאורח ולא זמני להשאיר טביעות בחול...ולצלול למים כחולים לצאת בבת אחת מאותם מים.. להביט לאחור ולחייך... כי אז נדע הדרך היתה ארוכה מעייפת אך הסוף עשה את הכל לשווה.... ובסופו של דבר מה כולנו מחפשים עם לא את זה... ואת המכתב הזה אולי פעם אשלח מאיזה מקום שכזה לכל אותם אנשים שיחפשו את האור שלהם... לא ילד שחי בחלום לא גבר שאיבד דמיון טאי

 

[ה מוזה]

~ מכתב אהבה ~ סיפור tairon ../images/Emo23.gif

המכתב הונח על שולחן משרדו....הוא לא זיהה את כתב היד הוא גם לא הצליח לפענח את השם..הדמעות או מה שזה לא היה מחקו את השם הוא פתח את המעטפה ..........ושקע אל תוך המכתב ..היה זה מכתב מרתק בעוצמת אהבה ששלטה שם בכל אות ואות....הוא היה באמצע יום עבודה אך כאילו התנתק מהכל... בהתחלה עוד לא הבין למה זה הגיע אליו....אבל ככל שקרא שקע אל תוך מכתב אהבה הזה.... לא זה לא היה יכול להיות שהוא היה המען לזה...הוא כבר שכח מהי אהבה בכלל מזה תקופה ארוכה לא חווה אחת בכל אופן לא הוא לא היה נזיר לבנות המין היפה..אבל אהבה לא נגעה בו.. ופה לראשונה..בחייו הוא חש כאילו איזה חיבור לא ברור לכותבת המכתב למרות שבכלל לא הכיר אותה לא בשם לא במראה.. הטלפון שעל שולחנו צלצל ..וצלצל.... והוא אפילו לא שמע אותו... לבסוף הרים את השפורפרת כשעיניו היו עדין תקועות כמו נצמדו אל מגנט והמגנט בכלל היה דף מכתבים...בעל ריח מיוחד מאד.. שעירפל אותו... היו שם משפטים שכל כך חדרו עמוק ....לכשסיים את המכתב הניח אותו על גבי השולחן.....חלק מהמילים שם התרוצץ לו בראשו.. אלפי שאלות היו לו...אך נותרו ללא מענה.............. הוא הבחין שהיום בכלל תם והוא עדיין שם במשרד התרומם ממושבו.. הציץ בשעון שעל ידו ...הוא מאחר.......היה זה יום שלישי בשבוע כל יום באותה שעה הוא וחבר ילדות שלו היו נפגשים בפאב הסמוך..לדרינק קבוע ולפיטפוטי גברים.... קיפל את המכתב במשנה זהירות והכניס אותו אל כיס הזקט..... יצא מהבנין במהירות אל עבר הפאב... השעה היתה 19:00 והוא איחר מה שלא היה אופיני לו כלל..הוא נכנס אל תוך הפאב...והחבר כבר היה ישוב עם בירה מנופף לעברו לשלום........... הוא התיישב אל מולו ..... ``מה קרה לך??? אל תגיד לי סופסופ נתקעת במעלית עם מישהי סקסית לבד בחושך דבר הוביל לדבר ..ואתה מאוהב`` צחק החבר... הוא חייך לעברו הם הכירו עוד מימי הטירונות והוא הכיר אותו הכי טוב מכולם..... ``לא ממש לא משהו מהסוג הזה לי דברים כאלו לא קורים זה אני רואה רק בסרטים`` מיהר להשיב לו תוך כדי שהוא צוחק....... הוא במוחו לא כל כך היה שם עדין הרהר במכתב הזה חברו ששם לב ככל הנראה לכך מיד מיהר לשאול ``ובכל זאת משהו כבר היום???? אתה פה בגוף.. ברוחך אתה משייט כמו טיל בליסטי``.... הוא שלח יד אל כיס הגקט.....שלף משם את המכתב הסתכל עליו... פתח אותו לרווחה ``אני....קיבלתי היום מכתב..מוכרח להקריא לך`` החבר ככל הנראה בהשפעת הבירה היה במצב רוח עולז..``מכתב פיטורין כל כך מרתק????`` הוא הרים את הראש מהמכתב פניו היו רציניות``רק תקשיב טוב..`` חברו שזיהה את הרצינות על פניו התיישר והביט בו.... הוא סימן בידו שהוא קשוב... בקול צלול הוא החל מקריא את הכתב.............................. ``אהבתך שממנה לא ידעתי שובע .........היא זו ששרפה אותי.. בערב שבו הודעת לי שתמו להם היחסים בינינו ליבי נשרף.. וחשתי כמו האדמה נשמטה אל מתחת רגליי.... האוויר נגמר לי ואתה היית כל כך קר והודעת את ההודעה..לא אפילו הבטת בפניי.. אהבתי אליך שלא ידעה גבולות כל כולי שבוייה באהבה אליך.. ולפתע התברר שרק אני היחידה מרגישה ככה כן עדין ככה ביקשתי להעניק לך את כל ליבי נתתי לך אותו במתנה .... ואתה עקרת את שלך משלי בפראות חסרת רחמים בבת אחת..`` הוא הקריא את המכתב וחש בצמרמורות בכל גופו..היה זה כאילו שהוא קורא את זה בפעם הראשונה המילים האלו כל כך חדרו כל כך דיברו על אהבה כזו הוא חלם במסתרי ליבו הוא נעצר לכמה שניות הביט בפניו של חברו... שנראה משועשע למדי...``ממזר בן ממזר למי שברת כבר את הלב ואייךךךך אני לא יודע?????``חייך והרביץ על כתפו של חברו כאפה חברית..... הוא הניח את המכתב על השולחן הביט בחברו...``זה לא....מיועד לי... אני לא הייתי זז ממנה לעולם...הייתי נושא אותה לאישה...`` חברו נראה המום למדי ממש קפא על מקומו ``הופההה זו פעם ראשונה בכל שנות ההכרות שלנו שאתה אומר את המילה הבזוייה הזו נישואין``.. כן הוא היה אנטי המוסד הזה שנקרא נישואין לאורך השנים הצהיר לא פעם שהעסק הזה לא נועד לו.. ופה בפעם הראשונה שהעלה על בדל שפתיו את המשפט הזה.. לא הצליח.. להבין מה השינוי שחל בו וכל זה בגלל מכתב אחד..... ``תמשיך...להקריא אישתי אף פעם לא כתבה לי מכתבי האהבה שכאלו.. מסקרן ``.... הוא פנה שוב אל המכתב....והמשיך להקריא............... ``טרקת את הדלת יצאת מחיי והותרת אותי בקור הגדול והנורא מכל.. אייך מעכלים ?? אייך יכולת לעולל לי את זה והאהבתך היא זו שגרמה לי לחשוק בחיים ....אתה לא היית ראוי לאהבתי...``.... לפתע הוא חש...בצל מעליו הוא הפסיק את הקריאה... מעליו ניצבה בחורה לא הוא לא הכיר אותה.ולא ראה אותה מימיו...היא נראתה כעוסה למדי היא חטפה מידו את המכתב....ובידה אחרת סטרה לו על פניו... ונמלטה מהמקום......החוצה........ הוא התרומם מעל השולחן צעק אל עבר חברו ``זו היא אני חייב לתפוס אותה לפני שתעלם..`` חברו עכשיו היה נראה מופתע המום יחדיו לא ידע לומר מה קודם למה... מיהר לצעק לעברו``אם אתה תופס אותה תודיע לי רק על תאריך כי אתם מתחתנים ושלא תעיז לעשות ויברח לחתונה בלעדיי`` הואיצא את הפאב בריצה מטורפת ....הביט סביב....קלט אותה רצה מעברו של הרחוב..חצה את הכביש במהירות שום דבר לא ענין אותו היה חייב לתפוס אותה ...................מעבר לפינה הוא הצליח לתפוס אותה בזרוע... היא הסתובבה לעברו המבט הזה של הכאב שלה היה לו כמו סכין שננעצה בחזה...הלב שלו הלם בו בפראות כל גופו רעד היא היתה מדהימה...... היא הביטה בו כבר לא נראתה כעוסה נראתה יותר מלאת שאלות... ``אני ישיב לך על כל אחת ואחת מהשאלות מבטיח תעניקי לי חסד.. תני לי להזמין אותך לקפה`` היא הנידה בראשה לחיוב ``אני לא מרגישה כל כך טוב קפה יעשה לי חסד וכן יש לי שאלות`` אמרה תוך כדי שהיא סוקרת אותו... הם פנו יחדיו אל עבר בית הקפה הפינתי הוא עדין אחז בזרועה... כמו ביקש לשמור שלא תצנח לו היא נראתה שהיא הולכת עוד שניה להתעלף... נכנסו פנימה הזמינו פעמים קפה.... היא נראתה מעט יותר מאוששת...``אני לא מכיר אותך..לא והמכתב ואני מניח שהוא שלך הגיע אל שולחני היום...מצטער עם חדרתי לך לפרטיות המשיכה לכתב ידך........`` היא הביטה בו...והחלה לדבר...``הוא מעולם לא קיבל את המכתב.. זה סיפור ישן..הוא יצא מביתי ונהרג...המכתב...נמצאה במקרה ע``י בתי והיא החליטה לשלוח אותו...בתי שלא זכתה להכיר את אביה.........`` לתדהמתו התברר שלפני 10 שנים אהבת חייה עבדה באותה חברה בו הוא עובד באותו שולחןבאותו משרד....... וכך המכתב הגיע אל שולחנו..... היא התרוממה מעל השולחן התנצלה בפניו על שסטרה את פניו... ונעלמה אל הרחוב....לא לפני...שהוא שלשל אל כיס מעילה את כרטיס הביקור שלו עם מספרו האישי.... לא ילד שחי בחלום לא גבר שאיבד דמיון טאי

 

[ה מוזה]

~ ~ מסעו של מכתב ~ ~ tairon

מסעו של המכתב שלא נשלח המכתב הזה נכתב עשרות פעמים כמה ניירות היו על הרצפה מגולגלים ככדור... המילים היו קשות לכתיבה.. ובכל זאת המילים היו צריכות להיכתב... וזה לא שהיא לא ניסתה לומר את המילים בקול שלה.. אל מולו... היא נדמה בכל פעם שהתייצבה אל מולו... והנה היד שלה שם על הניר הלבן נעה מצד לצד.. שטף רצף של מילים שהיו תקועות בגרון מזה תקופה ארוכה... עוד רגע כמה מילים אחרונות של פרידה מחר היא תאזור אומץ ותניח את זה במשרדו.. ואז תיסע לכיוון הנמל לעלות על הספינה שתיקח אותה מפה ותשאיר את הלב שלה שם יחד אייתו..... היא קוראת לפעם האחרונה את המילים כמה כאב מהול בעצב יש במכתב הזה כן זה עוד מכתב פרידה ממנו... היא נושאת את ילדו בבטנה...הוא אין לו מושג וחצי על כך.. אבל היא יודעת מה היא עמדתו בנושא ילדים שלא לדבר על חתונה... היא מקפלת את המכתב לשנים טומנת אותו במעטפה.. עליה היא רושמת את שמו.. הלילה כבר ירד.. היא מביטה מהחלון החוצה.. לירח מלא.. שפניו נראות לה הלילה עצובות יותר מתמיד...היא מסתכלת על המעטפה זו הניצבת על השידה... בשקט כל כך מופתי...מילים טיבעם לצאת.. ועל הניר זה היה קל יותר סיטואציה לא פשוטה בו היא החליטה עבור שניים.. עבורה ועבור העובר שבבטנה ומחיר יקר של אובדן הגבר שלה... לא כל כך הצליחה להירדם.. הסתובבה לכאן ולכאן הבוקר כבר עלה... ציוצי הציפורים גם הם לא הביאו לה את הרגיעה.. כל גופה היה מתוח כמו קפיץ..יצאה מביתה בלב כבד... למשרדו להניח את המכתב....... צעדה פנימה.. הביטה סביב השעה הייתה מוקדמת לא היה שם איש... הניחה את המכתב על השולחן מיהרה למונית שהמתינה לה למטה עם כל המזוודות.. ובדרכה החוצה... נתקלה באהובה שחייך לעברה משמחה.. "איזו הפתעה על הבוקר .." מיהר הוא לנשקה...ולחבקה... היא השיבה לו חיבוק הרגישה אייך כל כוחה אוזל מגופה... ניסתה לחייך לעברו..."אני מאד ממהרת המונית ממתינה לי למטה.. השארתי לך משהו.. תקרא......"ורצה החוצה כשהוא רץ אחריה... הוא תפס אותה ליד דלת המונית.. מביט לעברה...במין שאלה את בסדר? היא הנהנה בראשה..נשקה לו על לחיו..הוא פתח לה את הדלת.. פנה לנהג.. "סע בזהירות.. שמור לי על אהובתי".. והביט במונית המתרחקת... עלה בצעדים קלילים חזרה למשרדו.. עיניו מחפשות אחר המכתב המדובר.. והוא איננו...העיף מבט אל מתחת השולחן.. והמכתב אינו שם... חיפש.. קלות.. אבל לא היה שם זכר לשום מכתב... החליט שאולי היא התבלבלה ושכחה להניח את המכתב.. ומה שבטוח הסבר לכל הוא יקבל.. מאוחר יותר....חזר להתרכז בעבודתו.. שקע אליה במהירות כשהוא לא שם לב למחוגי השעון החולפים צהרים עברו ותמו ערב התחיל... והוא החליט לצלצל אליה... לשאול אייך עבר עליה יומה..? אך כמה מוזר ...לא הייתה מביתה תשובה... הלילה כבר ירד כמו תמיד הוא היה אחרון העובדים לעזוב את העבודה... ואז הגיע הבשורה המרה... תאונת דרכים ארעה.. ואהובתו מיצוייה בבי"ח.. הוא רץ לשם במהירות שליבו הולם בו בכבדות..... נכס כרוח סערה לבי"ח... ישר לדלפק .. לברר מה מצבה?.... האחות ביקשה ממנו שימתין עוד מעט הרופא יסיים את הסבב שלו ויצא להסביר לו הכל... הוא התיישב ליד הדלפק... של האחיות... אוחז בידיו...... מסרב להאמין.. מקווה שהיא לא נפגעה קשה מדי... ואז הוא שמע את אחת האחיות מספרת דבר מה שתפס את אוזנו משום מה.... "בדרכי לעבודה היום .. הלכתי לאיטי כשלפתע מעטפה לבנה עפה לרגליי... החלטתי להרים אותה... הסקרנות גרמה לי לפתוח את המעטפה... ולהתחיל לקרוא את הכתוב.... ואני הולכת ובוכה.. וככל שאני מתקרבת לבי"ח הבכי שלי רק גובר.. איזו אהבה ענקית שם במכתב הזה... לגבר שאינו מודע על כך שחברתו נושאת את בנו".. כל האחיות התגודדו סביבה במין הקשבה אחת גדולה.. וגם הוא שישב בהמתנה מצא את עצמו נסחף אחר הסיפור.... הוא חשב לעצמו שלפחות זה קצת השכיח ממנו את הדאגה לה.. לידו ניצב רופא עם חלוק לבן וכובע מנתחים... הוא התרומם במהירות על רגליו לחיצה מהירה הוחלפה בניהם.."ד"ר מה מצבה?".. הרופא הניח יד על כתפו... כמו במין ניסיון לנחם אותו... הוא התמוטט על הספסל.. אחת האחיות מהירה להביא לו כוס מים צוננים... "איבדתי אותה לעדדד??????? אייך אוכל לחיות בלעדיה??? .." הרופא דיבר בשקט מאד רגוע..."אדוני תירגע מצבה של אישתך קשה אך יציב ואני מצפה להחלמה יחסית מהירה.." הוא היה נסער בכל זאת משהו בדבריו של הרופא לא היה ברור.. במיוחד.. הוא שוב התרומם על רגליו נאחז בדלפק של האחיות... ואז עיניו קלטו דף לבן צורת הכתיבה הייתה מוכרת.... ובראש המכתב היה שמו..... הוא היה מבולבל ידיו מהרו להפוך את המכתב... הוא כעת זיהה בוודאות.. את המכתב ואת מי שכתבה עיניו החלו לקרוא במהירות את הנכתב והדמעות נזלו מעיניו....ללא הפסקה.... "הילד ???.. איבדנו את הילד???".... האחיות הביטו בתדהמה... בנעשה... חלק ניסו להרגיע אותו ברור שהוא היה נסער לגמרי.. "העובר עדין קיימת סכנה לחייו אבל אנחנו את כל המאמצים לעזור לו .. ועד כמה שניתן להגיע ללידה סדירה .."הוא ביקש להיכנס פנימה .. אליה.. צעד עם המכתב ספוג הדמעות.. התיישב לצידה.. מנשק את כף ידה.. היא הייתה מורדמת עדין אחרי הניתוח שעברה.... הוא הביט בה בעיניים מלאות אהבה לחש לאוזנה... "לא היית צריכה לברוח כך... אני אוהב אותך יותר ממה שאמרתי ולא הייתי מוותר לא עליך ולא על פרי אהבתנו... והמכתב לא נשלח כמו שרצית... ואולי מישהו שם למעלה החליט אחרת עבורנו.." מכתב שנשלח עבר מסע והגיע לידיים הלא נכונות... מכתב לא נשלח.. אך בכל זאת הגיע לייעודו בדרך עקיפין.. כדי לגלות שאהבה צריכה להיאמר ללא פחד.. או חשש... כי האהבה חזקה יותר מכל דבר... לא ילד שחי בחלום לא גבר שאיבד דמיון טאי

 

[הבונבונירה של נדב]

tairon והמוזה!

אני חייבת לציין שאתה כותב ממש מדהים ואני מחכה כבר בקוצר רוח לספר שלך...שהלואיי ויצא...ואני בטוחה שאני יקנה אותו!! בהצלחה בהמשך הדרך. והמוזה תודה לך שריכזת את כל הסיפורים המדהימים האלו.. את אחלה מנהלת

תמשיכו ככה