תמיד תמיד איתנו
New member
הפורום בן 16 שנים החודש
שלום לכל חברות וחברי הפורום ,
למי מכן/ם שהכנוי "תמיד תמיד איתנו" אינו מוכר, הייתי פעיל בפורום מיום הקמתו ועד ספטמבר 2004 כמנהל הפורום יחד עם יעל של עדי.
בת זוגתי ואני חווינו כמו כולן/ם כאן אבדן הריון, והפורום סייע לי רבות להתמודד עם האבדן.מקווה שגם אני סייעתי כפי שסייעו לי.
היום, יום שלישי, 13 פברואר 2018 הוא יום ציון לפרום. לפני 16 שנים, 13 פברואר 2002, החל הפורום את הפעילות הברוכה שלשמה נוצר.
ביום זה אני חש כי עלי לשוב ולציין עד כמה אני מודה באופן אישי לכל חברות וחברי הפורום, אשר תומכות ותומכים ברגעים הקשים ביותר (ולא חסרים כאלו) בתקופה שבסמוך ולאחר האבדן .
אילולא החום, התמיכה, האוזן הקשבת והכתף שתמיד נמצאת כאן לבכות עליה ולקבל חיזוק מחברות וחברי הפורום, הרבה נשים וגברים היו חווים את האבדן בצורה פחות נעימה ויותר כואבת.
כפי שכתבו רבות ורבים כאן לפני, אילולא הפורום ההתמודות היתה קשה הרבה יותר.
בנימה אישית, אני חש לשתף את כולכן/ם בתחושתי לגבי האבדן האישי שלי ובכלל...מבין הסטיקרים הרבים שאנו רואים על מכוניות בעת ההמתנה ברמזורים וכו'...אחד מהם אהוב עלי במיוחד ובו כתוב:
"תחשוב טוב – יהיה טוב".
ברגעים הקשים ביותר שחוויתי, בהם שתי כמו במערה חשוכה בלי פנס...והכל מסביב שחור וקר...תמיד תמיד לא איבדתי את התקווה. תמיד אמרתי לעצמי, יהיה טוב, תהיה אבא, כגודל הכאב כך גודל השמחה שבעתיד מי ייתן ותשמח.
המסר שלי למי שכעת נמצא עמוק בתוך הכאב, הוא להתאבל, לבכות, לעכל את האבדן הקשה...אבל לא לאבד תקווה. האושר בו יבוא...אם רק נחכה לו בסבלנות, על אף שלעיתים ההמתנה כה קשה ומייסרת.
לסיום הרשו לי להודות בשמי ובשמכן/ם לכל מנהלות הפורום שירה דוד (שירהד1) ,והפורום השכן הריון לאחר אובדן שירה ו"ספרקית" וכל המנהלות בעבר מאז הקמת הפורום - על כל התמיכה בעבר ובהווה על הניהול החם, האיכותי והתומך של הפורום בהתנדבות מלאה ומכל הלב. אילולא התמיכה והחום שכה חיוניים למי שמנהל את הפורום, הוא לא היה מגיע לאן שהגיע אחרי 16 שנים, והודות להן אני חש כי הפורום בידיים הכי טובות!
מכל הלב, תמיד שלכן/ם
תמיד איתנו
שלום לכל חברות וחברי הפורום ,
למי מכן/ם שהכנוי "תמיד תמיד איתנו" אינו מוכר, הייתי פעיל בפורום מיום הקמתו ועד ספטמבר 2004 כמנהל הפורום יחד עם יעל של עדי.
בת זוגתי ואני חווינו כמו כולן/ם כאן אבדן הריון, והפורום סייע לי רבות להתמודד עם האבדן.מקווה שגם אני סייעתי כפי שסייעו לי.
היום, יום שלישי, 13 פברואר 2018 הוא יום ציון לפרום. לפני 16 שנים, 13 פברואר 2002, החל הפורום את הפעילות הברוכה שלשמה נוצר.
ביום זה אני חש כי עלי לשוב ולציין עד כמה אני מודה באופן אישי לכל חברות וחברי הפורום, אשר תומכות ותומכים ברגעים הקשים ביותר (ולא חסרים כאלו) בתקופה שבסמוך ולאחר האבדן .
אילולא החום, התמיכה, האוזן הקשבת והכתף שתמיד נמצאת כאן לבכות עליה ולקבל חיזוק מחברות וחברי הפורום, הרבה נשים וגברים היו חווים את האבדן בצורה פחות נעימה ויותר כואבת.
כפי שכתבו רבות ורבים כאן לפני, אילולא הפורום ההתמודות היתה קשה הרבה יותר.
בנימה אישית, אני חש לשתף את כולכן/ם בתחושתי לגבי האבדן האישי שלי ובכלל...מבין הסטיקרים הרבים שאנו רואים על מכוניות בעת ההמתנה ברמזורים וכו'...אחד מהם אהוב עלי במיוחד ובו כתוב:
"תחשוב טוב – יהיה טוב".
ברגעים הקשים ביותר שחוויתי, בהם שתי כמו במערה חשוכה בלי פנס...והכל מסביב שחור וקר...תמיד תמיד לא איבדתי את התקווה. תמיד אמרתי לעצמי, יהיה טוב, תהיה אבא, כגודל הכאב כך גודל השמחה שבעתיד מי ייתן ותשמח.
המסר שלי למי שכעת נמצא עמוק בתוך הכאב, הוא להתאבל, לבכות, לעכל את האבדן הקשה...אבל לא לאבד תקווה. האושר בו יבוא...אם רק נחכה לו בסבלנות, על אף שלעיתים ההמתנה כה קשה ומייסרת.
לסיום הרשו לי להודות בשמי ובשמכן/ם לכל מנהלות הפורום שירה דוד (שירהד1) ,והפורום השכן הריון לאחר אובדן שירה ו"ספרקית" וכל המנהלות בעבר מאז הקמת הפורום - על כל התמיכה בעבר ובהווה על הניהול החם, האיכותי והתומך של הפורום בהתנדבות מלאה ומכל הלב. אילולא התמיכה והחום שכה חיוניים למי שמנהל את הפורום, הוא לא היה מגיע לאן שהגיע אחרי 16 שנים, והודות להן אני חש כי הפורום בידיים הכי טובות!
מכל הלב, תמיד שלכן/ם
תמיד איתנו
