הפורום הזה הגיע לי כמו חלום שהתגשם

[נדלניסטית]

הפורום הזה הגיע לי כמו חלום שהתגשם

שלום, ממש בימים אלו אני מחפשת את האור, הצמיחה והאני שלי בעבודה. אני בת 30 בעוד כמה ימים ומרגישה שחיי המקצועיים הם בזבוז מצד אחד ומצד שני אני סובלת מחוסר הערכה עצמית שמביאה אותי לפחד מלנסות להתקדם בחיים. אני כבר כמעט שנה עובדת במקום עבודה שבתחילה נראה לי כמקום האידיאלי:חם, נעים, כיפי נתתי ביטוי ליצירתיות שלי, למקצועיות שלי ולכל מה שרק יכולתי ועתה אחרי שנה אני כבר מרגישה ממוצה והסיבה לכך היא שעומדים להביא סמנכל שווק חדש אני לא יודעת למה לצפות, אני מרגישה שאני חייבת לעזוב את מקום העבודה, אני מרגישה שממנהלת אני הופכת להיות מזכירה, שכל השנה הזו הייתה אשלייה, שאין מקום לקידום ורע לי כל כך כל היום אני טרודה במה יהיה עליי מה יקרה בחברה ואני כבר ממש משתגעת המחשבות מלוות אותי בלי הרף... אני לא גילית עד היום מה הסוד לחיים מאושרים בשום תחום למרות שכלפיי חוץ הכל נראה כל כך מושלם אני גם יפה, גם חכמה, גם משכילה, גם אוהבת ונאהבת, גם אינטילגנטית אבל בפנים הריקנות הזו גורמת לי לרצות למות כל הזמן (לא שחלילה אני רוצה לבצע משהו) אלה זו מעין ריקנות...של מה יהיה כל הזמן...

 

[נדלניסטית]

ברור לי שלא הבנתם כמעט כלום

מכל גיבוב המילים שכתבתי, נתתי פשוט למחשבות לזרום ולזרום ולזרום אני צריכה הכוונה אנא עזרו לי

 

[אמירדרור]

מאבל ליום טוב

בוקר טוב, פתאום, "באמצע כלום" מצאת את עצמך מול ראי ומה שראית זרק אותך, בראי הזה משתקפת מציאות ממשית ומציאות פנימית והן קשות. הקולות הפנימיים יכולים להציק מאד : - איך לא ראיתי את זה קודם ? - מה כולם ידעו ולא אמרו, שיקרו אותי . . . - אז מה באמת יש בי . . ואולי דברים נוספים. השיחות הפנימיות היורדות הללו הן קשות עד מאד, יכולות לבטל ולהקטין עד כדי עפר. אז יש מה לעשות קודם כל כדי להתמודד עם הדיבור הפנימי הקשה הזה, את מוזמנת להיכנס דרך הקישור בחלק העליון של עמוד הפורום להרשמה לעלון, בתחילת החודש יצא עלון שעוסק בכלים ממשיים להתמודדות עם המצב המסויים עליו את מדברת. וזה אני מאמין כבר יוכל להראות לך דרך חדשה מקלה. ולעצם העניין - יש מה לעשות, אם תרצי לנצל את הטלטלה שאת מצוייה בה כדי לצאת חדשה תוכלי להפוך את המצב הקשה לגונג שתברכי עליו, שתאמרי לו תודה שהעיר אותך, בינתיים את מוזמנת לקרוא עוד חומר במאמרים המצורפים. תמשיכי לשתף בחוויות יום יום האור הוא פנימי ותהליך הגילוי שלו יכול להיות מ ר ת ק להתראות, אמיר דרור

 

[נח מ]

סיפורי האישי והצעה עבורך..

שלום לך, אני בן 30 ועברתי משהו דומה אבל מן הסתם שונה כי כולנו בני אדם אחרים . אני עבדתי עד לא מזמן בהייטק , משכורת טובה והכל אבל הרגשתי שמשעמם לי שאיני עושה כלום . לאחר תהליך ממושך ולא פשוט עם עצמי החלטתי לעזוב את ההיטק ולהיות מורה ללקויי למידה . ההכנסה כמובן פחות - לזה אגיע עוד מעט אך הסיפוק לדעתי יהיה אדיר . חוץ מזה ההוראה היא תוצאה של דרך שאולי תוביל אותי לעוד מקומות שהמכנה המשותף הוא אנשים ולא מחשבים . לגבי הכנסה - כמשהו נוסף למה שאת עושה עכשיו או כמשהו בינתיים עד אשר תמצאי משהו שיותר קרוב לליבך את יכולה להצטרף אלי , אני הולך להיות מאמן גמילה מעישון כתוספת לעבודתי כמורה ( אפשר לעשות את זה גם כעבודה מלאה ). את מוזמנת גם להביא מעשנים שרוצים להפסיק או חברים שלך שירצו משכורת שניה או ראשונה . ךפרטים על כל זה ועל התהליך שעברתי אשמח לספר יותר במסרים . תודה רבה ויום נפלא . נח.

 

[בלתי מלוטש]

וואו....

זאת האנחה הספונטנית שיצאה לי מהלב כשקראתי את מכתבך... תחושת התקיעות והריקנות שאת מתארת תפסה אותי חזק... זה דווקא נפלא בעיני שנתת לרגשות ולתחושות לזרום חופשי. זה קודם כל מעיד יכולת התבוננות עצמית גבוהה, וגם מאפשר להציץ לעולמך הפנימי ואולי להציע לך מעט תמיכה... מתוך דבריך, נראה לי שיש כאן מספר רבדים שכדאי להתייחס אליהם: ראשית, את אומרת ש"כבר כמעט שנה" את עובדת במקום עבודה מסוים (איזה?), וכעת את מרגישה תקועה. "כבר"? ברוב מקומות העבודה שאני מכיר שנה זה ממש מעט זמן. בפרק זמן כזה בד"כ בקושי מספיקים להתחיל להתמצא בעבודה, להכיר את הדרישות, המסגרת, הנפשות הפועלות, וכדומה. מוכר לך קוצר הרוח הזה? אולי חשת בו גם במקומות אחרים? או שזו הפעם הראשונה? האם יכול להיות שיש לזה גם קשר ליום ההולדת המתקרב והחלפת הקידומת הצפויה? האם את חיה בתחושה שהנה את "כבר" בת 30 ועוד לא יודעת מה תרצי לעשות כשתהיי גדולה? מה דעתך לשקול הורדת הילוך? לנסוע יותר לאט בסיבובים, לתת לתחושת הדחיפות קצת להתפוגג... הרי בסופו של דבר חלפו עד כה רק כעשר שנים מתוך חייך כבוגרת, לעומת 50 שנה נוספות (לפחות) של עבודה, יצירה, אהבה, צמיחה, התלבטויות, שמחות, אכזבות וכו' שעוד עומדות לפניך. נסי לבדוק האם את יכולה להתיחס לשנים שחלפו כתקופת אינקובציה, למידה, חיפוש, גישוש, גיבוש זהות (כי זה מה שהן באמת), ולא כאיזו תקופה שבסופה צריך כבר להגיע לקו המטרה... שנית, את מספרת שמביאים סמנכ"ל שיווק חדש, וזה נורא מלחיץ אותך. איני יודע מה בדיוק את עושה בעבודתך, אך אני מניח שאת אמורה להיות כפופה לו. חששותיך מובנים ביותר - את לא יודעת איך הוא יהיה בתור בן אדם, כיצד ישפיע השינוי הזה על אופי עבודתך ועל מעמדך, ואת חוששת שזה חוסם לך את אפשרויות הקידום. אבל אולי יש גם צדדים חיוביים לדבר: יתכן שהוא יהיה בן אדם נחמד שנעים לעבוד איתו ו/או אדם בעל נסיון בתחומו שניתן ללמוד ממנו ולהעשיר את יכולותיך ונסיונך המקצועי. ואולי גם תיצרי איתו קשרים טובים והדבר יסייע לך בעתיד בקידומך.... בקיצור, אני מזמין אותך לנסות להסתכל גם על הצד השני של מטבע האפשרויות (הרי הסמנכ"ל עוד לא הגיע בכלל). ואחרי שתעשי זאת (וגם אם לא תצליחי), נסי אולי לחשוב מה יש בהן בסיטואציות הללו שגורם לך לשקוע כל כך מהר בדכדוך ובמחשבות פסימיות? על איזו נקודה זה לוחץ לך? וכאן כבר נכנס הרובד העמוק יותר, שמחייב עבודה פנימית משמעותית: את מספרת שאת יודעת שניחנת בהרבה מידות טובות, אך הדבר אינו מחפה כהוא זה על תחושת חוסר הערך העצמי, הריקנות והבילבול. זוהי הרגשה קשה, שבאה מרבדים עמוקים של הנפש, וכנראה שאין ביכולתך להתגבר עליה למרות מה שאת יודעת על עצמך ועל יכולותיך מהסתכלות רציונאלית. על מנת להבין את מקורותיה של תחושה זו יש לקחת נשימה ארוכה ולצלול... והרבה סבלנות...לתת לעצמך את הזמן להבין מה קורה שם באמת (ומאד רצוי לקבל תמיכה ממסגרת כלשהי, כי לבד זה לפעמים קשה מאד). לעיתים מספקים לנו דווקא רגעי המשבר את הרמזים להמשך המסע, כי דווקא שם אנו נפגשים עם אותם חלקים בעצמנו שמשוועים לתיקון וצמיחה מחודשת. הדרך איננה קלה וגם רווית חתחתים, אך מה-זה מספקת ומה-זה מתגמלת! צאי... מאחל לך הצלחה וסיפוק מכל הלב !

 

[zivf23]

כמה דברים

קודם כל, את כותבת וכותבת וכותבת, וזה אכן מכניס לדכדוך. אחר-כך את מתנצלת ומבקשת עזרה. לדעתי האישית, מה שחסר לך זו אנרגיה "מתפרצת", כלומר סוג האנרגיה שגורם לנו לצאת החוצה ולכבוש את העולם עכשיו, אבל עכשיו! זוהי האש עכשיו לגבי בקשתך לעזרה: אני חושב שלפני הכל כדאי לך להתכנס קצת עם עצמך, ולברר בראש ובראשונה מה את רוצה, ולכתוב פה פחות בפורמט של קיטורים (למרות שגם זה טוב לפעמים, אבל כמו ששמת לב, מלבד "להוריד" את המצב רוח ולשחרר לך קצת קיטור זה לא עוזר הרבה, רק מזיק. זהו הרגל שבני תרבותנו קנו לעצמם והם משתמשים בתירוץ שזה "משחרר". לדעתי זה בולשיט). הפורמט שיותר כדאי לך להתמקד בו לדעתי הוא למשל: מה מבחינתך נקרא הגשמה עצמית? מה את רוצה לעשות כשתהיי גדולה? (שווה להתחיל להתכונן לזה כבר עכשיו, למרות שאת רק בת שלושים וכבר מרשה לעצמך לדבר על "בזבוז חייך המקצועיים" שרק התחילו). מה הדבר הנשגב ביותר שאת יכולה לתאר לעצמך את עצמך עושה אותו ומרגישה בשמים? האם את מחפשת עבודה סבירה, או שאת מוכנה ללכת אל מעבר לסביר? לגבי האש, האש שמבחוץ רק שורפת, האש שמזינה צריכה לבוא מבפנים. נראה כאילו את מחפשת סעד חיצוני, אבל זה לדעתי פשוט כי התייאשת. אז פשוט, אל תתייאשי. המשחק הזה אינו נגמר עד שאחד השחקנים מתעייף, זהו פשוט כלל סיום המשחק היחידי. ואם בחרת להתעייף - אל תעייפי גם אותנו. או כמו שאמרו באיזה סרט: לייף מיטס נו ואן האף וואי, החיים לא באים לפגוש אף אחד בחצי הדרך. קחי קצת אויר, את נשמעת בן-אדם שאפתן שרק לקה בקצת ייאוש, כמו שפעת באצמע הקיץ, ופשוט תדחפי קצת יותר חזק עד שתביני שעם מספיק אמונה בעצמך לא יהיה דבר שיעמוד בדרכך, ובטח לא השגת עבודה מענינת. אני הבנתי לפני חודשיים בערך שאני מכלה את זמני (בהייטק), ושבעיקר משעמם לי מה שנותנים לי בתור עבודה, והחלטתי שאני פשוט לא מתפשר, גם אם זה אומר שיפטרו אותי, אפילו אם זה אומר שאצטרך להתפטר בעצמי, אפילו אם משמעו של "לא מתפשר" יהיה לחפש תחום חדש ולהתחיל הכל מהתחלה ללמוד ולהתקדם. כל הבעיה שלנו לפעמים, היא שאנחנו חושבים שהגענו למקום מסוים ורוצים לשמור ולשמר אותו, או את ההרגשה, או את המשכורת. ברגע שתביני שאין לך כלום מלבד האומץ שלך והאש שבוערת בליבד, תביני שאין החלטה לא נכונה, ואין שום דבר ש"אין מה לעשות" בענינו. פשוט תתחילי לעשות דברים, ותלכי עם התחושות שלך מה כל מחשבה על מקום או מקצוע עושה לך, וכמו המים, תזרמי למקום שיהיה לך הכי טוב בו. באהבה, זיו