הפחד הכייי גדול שלי...

[Netuuu]

הפחד הכייי גדול שלי...

שלום, אני בת 15 ובטח תצחקו עליי כשתשמעו ממה אני מפחדת אבל אני חייבת לדעת אם זה מאוד יוצר דופן... אני מפחדת מהטלפון.. אני מתביישת לענות כשאנשים מתקשרים או להתקשר לאחרים.. אני כל הזמן חושבת שזה "פאדיחה"... ואני לא יודעת כתוצאה ממה זה נובע או למה זה קורה.. זה כבר מתחיל להפחיד אותי.. מה לעשות? =(

 

[ILL take the rain]

אותי זה לא הצחיק../images/Emo29.gif

טוב כי גם אני די כזאת אני מתביישת להתקשר לאנשים שאני לא מכירה. או לבתים של אנשים למרות שאני מדברת איתם בסלולרי. אני מוכנה לוותר על הרבה דבים רק כדי לא לבצע שיחת טלפון.

 

[טלטלונת המקורית]

האמת

לאנשים שלא חברים שלי מאוד לא נוח לי להתקשר

 

[נשר בלי כנפיים]

ללא נושא

כידוע, בשיחות פנים אל פנים, ישנם גורמים רבים שעוזרים להעברת המסר, ולהסברה עצמית שלנו. בשיחת טלפון נשאר לנו רק מאפיין אחד, הטון שלנו, שבו אנחנו כמעט ולא שולטים, ולעיתים אפילו בכתיבה ניתן להתבטא טוב יותר. אנשים שחוששים מ"פאדיחות", שזה בעצם מכך שאנשים אחרים יחשבו עלינו דברים רעים, נזהרים במיוחד מהטלפון כי דרכו קשה יותר להסביר את עצמך ולכן יש יותר סיכוי שתהיה לא מובן. אני אישית מדבר בטלפון מה שפחות גם כן, בעיקר סולד מהשתיקות שהם מרכיב הכרחי בשיחה פנים אל פנים לדעתי אבל הן זוועה בטלפון. אני לא מומחה, אבל בהתאם לרעיון שהצעתי את יכולה לנסות לפני שיחות שאת יוזמת, לחזור בעל פה או אפילו לרשום לך מה את רוצה לברר, ואז אחרי הפתיחה והכל אם מרגישים שנתקעים ישר לגשת לנושא, בנוסח כמו "אז מה שרציתי לברר...", ואחרי זה פשוט לומר שלום שזה גם קטע מציק קצת, אפשר לגמור ולא לגמור, באיזה משפט כמו "אז נדבר על זה כבר מחר..." וכאלה. סליחה אם הדברים מובנים מאליהם, אין לי כוונה לזלזל רק מנסה לעזור.

 

[יונה לבנה 1]

זוכרת גם זוכרת

את המתח והזיעה הקרה שהיתה מציפה אותי ... למדתי עם הזמן שלפחות אני לבד ואף אחד לא רואה,למדתי שאחרי השיחה הצלחתי להשיג את שרציתי. קראתי פעם ספר שמדבר על כך שלרוב האנשים יש פחדים,אי נעימות מקהל ,ושבעצם כולנו מאד דומים,זה עזר לי להביט על הסביבה כעל שווים לי. למדתי שכאשר אני נכנסת למקום עמוס אנשים אני במתח אבל גם כל הנכנסים כמוני,למדתי לצמצם את הקהל לבודדים ולהתעלם מהרוב.