הפחד מהחשפות הגימגום הוא הנורא מכל

  • פותח הנושא avi9
  • פורסם בתאריך

avi9

New member
הפחד מהחשפות הגימגום הוא הנורא מכל

מי מאיתנו לא היה בסיטואציה שבה אנשים במסגרת השתלמות,כנס או ישיבה קמים מציגים את עצמם בשמם ומוסיפים מספר מילים. כאשר האירוע מתרחש באופן לא צפוי,לא נורא מאחר ואין זמן להלחץ. כאשר אנו מוזמנים לאירוע כנ"ל בעוד מספר שבועות,לרובנו הופכת תקופת ההמתנה לאירוע טראומטי. המענין שכאשר האירוע מתרחש ואנו מתחילים להציג את עצמנו,ונתקעים,לפתע אנו חשים הקלה מרובה,מטען כבד ירד מליבנו. האנשים גילו שאנו מגמגמים וכלום לא קרה! כדור הארץ המשיך בסיבובו,2 האנשים בקצה השולחן המשיכו בשיח חרישי ואף לא שמו לב להתקעותנו. אלה ששמו לב, משום מה לא הושפעו,לא גיחכו ולא היו גילוים של הפתעה מרעישה. ההקלה שכעת גימגומנו גלוי, משפרת לעין ערוך את השטף משום שהנורא מכל מאחורינו! כעת נותר לנו להוכיח שההתקעות,היתה מקרית,ובד"כ ההמשך די שוטף!!! הבעיה שהריטואל הזה חוזר ואיננו יכולים להתחיל מהשלב השני בפגישה הבאה.
 

R O N Y1

New member
אווו זה מזכיר לי רגעים מן העבר....

אני זוכר שהתחלתי לעבוד והיו מתכנסים לישיבה הייתי יושב בחדר ישיבות כל אחד היה אומר מה יש לו להגיד, וכך לפי הסדר לאט לאט מגיעים אליי כמובן החלפתי צבעים בכלל לא הקשבתי למה שכל אחד אמר וככל שהתקרבו אליי הלב שלי פעם בעוצמה והרגשתי שאני על סף התקף לב ....שהגיעו לזה שלפניי זה היה הסוף כמו הוצאה להורג ..... אני לא יודע אבל זה שלפני היה עדיין מדבר הייתי נכנס לתוך הדיבור שלו וככה הייתי מצליח .עם הזמן שמתי לב שאם אני מסתכל רק על בן אדם אחד לא על כולם ומדבר זה היה קל. גם שאני מדריך או בכנס אם אני מרגיש תקוע אני מסתכל רק על אחד וככה זורם. היה מיקרה שאותו בן אדם אמר לי בלחץ "אבל זה לא אני מה אתה מיסתכל עליי" בכל מיקרה לא יהיה מצב של גימגום אף אחד לא יודע שאני מגמגם לא בעבודה לא שכנים ולא חברים רק כאן בפורום אני מרשה לעצמי להפתח... RONY
 

avi9

New member
להכנס לדברי הקודם,זה תרגיל כנראה

נפוץ משום שגם אני ניצלתי אותו מדי פעם. כנראה שהחשש שלנו הוא כאשר הקודם לנו מסיים משתרר שקט, עיני כולם נעוצות בנו ואז עלינו להתחיל,והמילה,המשפט הראשון הוא הבעיתי. כאשר אנו נכנסים לדברי הקודם,קולנו,המשפט הראשון שלנו,הקשה,נבלע בדברי קודמנו,מאין אפקט מקהלה.איננו מדברים יחידים. פרט לכך שהכניסה לדבריו מערערת את השקט המאיים. כנראה שזה "פטנט קיומי" של מגמגם במצוקה. יש גם את התקף השעול לפני הדיבור,כך שאנו מתחילים לא מאפס אלא מהשמעת קולות,והשעול יכול לחפות על משפט מגומגם ראשון,שהוא הקשה ביותר. המענין שהלא מגמגם ממש אינו מסוגל להבין, מה לכל הרוחות קשה בלדבר?
 

shoshyyy

New member
רשמתי את זה למי שאמר...

שהשכנים לא יודעים שהוא מגמגם וגם לא החברים לעוה , רק המשפחה הקרובה . מצטערת ...מה מר ת זה ? רוני זה אתה ?
 
אוי אבי, תיארת את תסריט האימה שלי

קרה לי כמה פעמים בחיים שישבתי במעגל והייתי צריכה להציג את עצמי, ההמתנה הזו הרגה אותי, פשוט כך! פעם אחת זה היה בתיכון- כשעליתי לכתה י' ובשיעור הראשון עם המחנכת כל תלמיד היה צריך להציג את עצמו ולספר מה תחביביו וכו'....שרדתי. הפעם השניה היתה בצבא, כשהגעתי לקורס והושיבו אותנו במעגל כדי שנעשה היכרות עם המפקדים, אני זוכרת את עצמי על הכסא, מחכה לתורי, רועדת, מזיעה, מתפתלת מכאבי בטן, דופק מרקיע שחקים ופחד משתק, עברתי את זה דווקא טוב. פעם שלישית זה קרה לי כשעבדתי בחנות ומנכ"ל החברה עשה מפגש מאחד של כמה חנויות, היינו איזה 30 עובדות פלוס מנהלות, נפגשנו באיזו מסעדה מפוארת וכשנכנסתי למקום חשכו עיניי....מולי היה מעגל האימים, מעגל ענק, מעגל היכרות ממנו כה חששתי. ישר חטפתי פיק ברכיים! המנכ"ל התחיל לדבר ולפתע אמר "עכשיו נעשה סבב היכרות, כל אחת תקום, תציג את עצמה ותספר איפה היא עבדה בעבר". אני הייתי משהו כמו באמצע המעגל, ככל שהתור שלי התקרב הרגשתי שאני לא יכולה, פשוט לא יכולה!!! זו הפעם היחידה שויתרתי לעצמי, פשוט שיחקתי אותה לא מרגישה טוב, קמתי ויצאתי החוצה. מה אני אגיד לך, תחושת הכישלון וחוסר ההתמודדות כאבה לי יותר, עד היום , שאני נזכרת במקרה, אני פשוט מאוכזבת מעצמי ומחוסר ההתמודדות שלי. היו עוד כמה מעגלים כאלה בחיים שלי איתם התמודדתי, אבל התופעות הפיזיולוגיות שקדמו לדיקלום הקצר הזה פשוט גמרו עלי!!! עד היום אני בורחת ממצבים כאלה, זה משתק אותי!
 

b e ll

New member
גם אני שונאת את המעגלים האלה.

הלכתי לחוג דיאטה כזה שיושבים במעגל וכל אחד אומר את שמו כמה ירד השבוע וכמה ירד בסה"כ. איזה סיוט זה היה בשבילי הפעמים הראשונות. ואח"כ פשוט פרשתי - לא סבלתי את המעמד ולא אהבתי את הדפיקות לב וההזעה שזה גרם לי. לא היתה שווה לי הדיאטה במסגרת כזו בגלל התופעות הגופניות שזה עשה לי.
 

b e ll

New member
כלום לא קורה. גימגמתי, אמרתי את מה

שתיכננתי וזהו. רק מה לעשות עם האוזניים? בוערות לי נורא... הפטנט שלי הוא שיכנועים עצמיים. אני חוזרת לעצמי על המשפט בראש שאני אצליח ואהיה בסדר. ב- 80% מהמקרים זה יוצא יותר טוב ממה שחשבתי. הפחד הוא האוייב הגדול שלנו. הפחד והביקורת האכזרית שאנו מפנים כלפי עצמנו. הפחד הזה כל כך מכווץ אותי שאני מרגישה שגם הגרון שלי סתום (והוא אכן סתום), אז כדי לעשות בהפוכה אני מתחילה לפעמים בחיוך גדול שמשחרר לי את הפה ומאפשר לי התחלה רכה. לרוב את המשפט הראשון אני אומרת די בשקט, זה קרה לא בכוונה, גיליתי שיותר קל לי לשלוט במשימות בדיבור שקט.
 
אבי אבי , אתה ממש מדבר בליבי

אצלי זה היה סיוט , בפרט בלימודים . . . כשניסיתי לעשות הסבה מקצועית לעבודה סוציאלית , זה כלל המון תרגילים והדרכות , כאשר כל פעם מחדש אתה צריך להציג את עצמך ולתאר את פעילותך . זה ממש מקצר את החיים . זה אולי מצחיק , אבל פעם אחת, טרם הגיע תורי , הכנסתי (בסתר כמובן) עצם לאף כדי שאטעטש ללא סוף ואצטרך לצאת מהכתה , ויש לי עוד המון דוגמאות . אבל . . . מה שהיה לי הכי קשה זה התסכול הרב , עשיתי הכשרה עם נוער חולי נפש , והיה לי המון המון מה לספר , לשתף ולערב , אבל לא יכולתי והרגשתי מפגרת לחלוטין , כי כולם שיתפו , ודיברו , ואצלי הכל התחיל והסתכם בכמה מילים . . . כל הזמן ניסיתי להסתיר וזה גרם לי כאב רב. פעם אחת החלטתי שאני פונה למרצה , מספרת לה את בעיתי ומתוודע לפניה שאינני מסוגלת לעמוד בכך , כתבתי לה מכתב לתא בו פירטתי את כל החששות שלי , הקושי הרב , ואי יכולת לבטא את מה אני עושה באמת . . . היא מאוד מאוד מאוד הבינה , ומאז לא חשדשתי ולא הייתי צריכה לדבר. אבל , זאת רק דוגמא אחת והיו לי המון סיפורים עצובים בדרך . . . כשהייתי ילדה קטנה בכתה ד' , היה לנו חוג בלט עם המדריכה ענת . . . היא הושיבה אותנו בעיגול וביקשה מכל אחת לומר את שמה , שהגיע תורי השתתקתי , לא יכולתי להוציא הגיה אחת , לא יצא לי בתיה , משום מה אף אחד לא עזר לי , ואז היא הננפלה עלי בצעקות איומות והוציאה אותי מהכתה . . עד היום אינני יכולה לשוח את המורה ענת ואת הכאב שהיא גרמה לי. . .
 

barba

New member
|פחד

לחברי הפורום ןלאבי9 ערב טוב בכל פעם שאני צריך להציג את עצמי אני תמיד אמר שאני נירגש וכאשר אני נירגש אני ליפעמים מגמגם אז הכל זורם לי יותר קל לדבר ולשומעים יותר קל לשמוע אותי וזה יוצר פתיחות נהדרת
 

yc114321

New member
הגימגום והפחד

הסיטואציה שמתוארת למעלה ממש נכונה מדוייקת, וממומחשת ,אני מגמגם מגיל 10 וכיום אני בן ארבעים פלןס , הבעייה נובעת בעיקרון מדפוס ישן שאנחנו סוחבים אותו הרבה שנים שגורם לנו להגיב באותה צורה כבר שנים כשאנחנו חובים בצורה סמוייה סיטואציה או מצב מוכר בתת מודע ,, או שזה מן פאן אחר של חוסר הסכמה למצב בו אנחנו שרויים שמתבטא בחוסר ההסכמה שלנו לתכתיב של המצב שבא ליידי בטוי בתנגדות שלנו שמתבטאת בגימגום,,ישנן תקופות שאני ממש לא מגמגם,,וישנן תקופות שאני ממש לא מדבר כמו שצריך,, עברתי פעם טיפול שונה שנקרא תרפייה מן טיפול שעובד על להרגע להוריד את דופק הלב,,זה הדבר היחידי שגורם לעוצמות לרדת בלשחרר את הלחץ הסמוי של הגימגום,,כל שאר הטיפולים האחרים לא פחות חשובים אבל הם טובים לקוסמטיקה ןלא לשורש הבעייה
 
למעלה