הפחד מלהתבגר
אני מניחה שאני לא היחידה שחלתה/חולה בתסמונת "הפחד מהעתיד". בעיקר אני מרגישה את.הפחד הזה עכשיו - לקראת שחרור מהצבא. אני עוד לא סגורה מה ארצה לעשות, אם ללמוד לא ללמוד, לעבוד, לטוס וכל זה. פשוט מרגישים אבודים במערבולת. משום מה אנחנו/אני מפחדת להתבגר בתור מבוגרת כושלת. ואני תוהה למה אני עושה את זה לעצמי? למה לא להשתחרר ולתת לזמן לעשות את העבודה? למה להתלבט ככ הרבה על הזדמנויות יפות שפשוט מופיעות לך מול הפנים כגון טיול לחול, עבודה חדשה, אנשים חדשים? מדוע אנחנו מפחדים כל כך הרבה מהחוסר ביטחון והעתיד? לבסוף נדמה שאנחנו מפספסים את ההנאות ואת נהזדמנויות בגלל שהפחד חוסם ולפעמים בלי לשים לב הוא משתלט. אני חושבת על עצמי בתור בת 20 שלא יודעת כלום ומה דרכה בזמן שאחותי בת ה30 נהנת מהרגע בלי פחדים כשהיא לא מחותנת וטסה להמון ארצות והיא ממש כמו ציפור נודד בזמן שאני כמו עץ שתקע שורשים באדמה ולא יודע לאן לזוז 0: זה הנושא הכי עמוק שיצא לי לחשוב עליו בזמן האחרון.. הלוואי ורגש הפחד לא היה קיים ואז אולי כל אדם היה עושה מה שהוא נועד ואוהב לעשות.. יש לכם מחשבה בנושא? האם קרה שלא מצאתם את הדרך או פחדתם "לקפוץ ישר למים העמוקים"?
אני מניחה שאני לא היחידה שחלתה/חולה בתסמונת "הפחד מהעתיד". בעיקר אני מרגישה את.הפחד הזה עכשיו - לקראת שחרור מהצבא. אני עוד לא סגורה מה ארצה לעשות, אם ללמוד לא ללמוד, לעבוד, לטוס וכל זה. פשוט מרגישים אבודים במערבולת. משום מה אנחנו/אני מפחדת להתבגר בתור מבוגרת כושלת. ואני תוהה למה אני עושה את זה לעצמי? למה לא להשתחרר ולתת לזמן לעשות את העבודה? למה להתלבט ככ הרבה על הזדמנויות יפות שפשוט מופיעות לך מול הפנים כגון טיול לחול, עבודה חדשה, אנשים חדשים? מדוע אנחנו מפחדים כל כך הרבה מהחוסר ביטחון והעתיד? לבסוף נדמה שאנחנו מפספסים את ההנאות ואת נהזדמנויות בגלל שהפחד חוסם ולפעמים בלי לשים לב הוא משתלט. אני חושבת על עצמי בתור בת 20 שלא יודעת כלום ומה דרכה בזמן שאחותי בת ה30 נהנת מהרגע בלי פחדים כשהיא לא מחותנת וטסה להמון ארצות והיא ממש כמו ציפור נודד בזמן שאני כמו עץ שתקע שורשים באדמה ולא יודע לאן לזוז 0: זה הנושא הכי עמוק שיצא לי לחשוב עליו בזמן האחרון.. הלוואי ורגש הפחד לא היה קיים ואז אולי כל אדם היה עושה מה שהוא נועד ואוהב לעשות.. יש לכם מחשבה בנושא? האם קרה שלא מצאתם את הדרך או פחדתם "לקפוץ ישר למים העמוקים"?
