הפחד שלי ממחויבות
שלום לכולם. את ההודעה פירסמתי גם בפורום השכן, אבל לאחר התלבטות מסוימת החלטתי שאולי הוא מתאים לכאן יותר, כי זה בכל זאת, משהו שהחברה שלי רוצה בהרבה יותר ממני. אז כמו שאומרת כותרת ההודעה עצמה, יש לי פחד גדול מהמחויבות. אני וחברתי כבר עוד מעט שלוש שנים יחדיו (מתוכם חצי שנה גרים ביחד) ונושא המחויבות (והמילה הזאת "חתונה") עולה לא פעם. יש כל כך הרבה רמזים, גם מצידה וגם מצד המשפחה שלה שהם מצפים ש"אני אעשה את הדבר הנכון" ושבקרוב אקרע ברך ואציע נישואים. אבל... אני (מודה) מפחד. אני אוהב אותה, טוב לי איתה והזוגיות שלנו בסדר גמור, אם כי בעבר היו לנו בעיות (שאת חלקן כבר פרשתי בפני פורומים אחרים ב"תפוז") עליהן התגברנו (ועודנו) עם הזמן. ושוב אבל , אני לא יודע אם אני מוכן לצעד כזה. מצד אחד אני לא רוצה לאבד אותה (כי ברור לי שהיא לא תחכה לנצח) כי אני אוהב אותה, אבל מצד שני יש תמיד את החשש הזה שפתאום ייגמר לי מהקשר הזה ואפזול לצדדים ואולי אפילו אמצא מישהי אחרת (מה שבטח לא יקרה, אבל אתמול למשל היינו במסיבה של חברות שלה, והיתה שם מישהי כל כך מקסימה, כמובן שלא העזתי להגיד שום דבר אבל היא עשתה לי את זה). אז בטח הבנות כאן יגידו שאני מניאק, ושלא מגיע לי להיות עם חברה שלי, אבל מה לעשות, זה מה שאני מרגיש: אני פשוט לא יודע מה אני רוצה, והאמת היא שככל שהנושא הזה יותר עולה (ברמזים, שוב) ככה זה יותר מלחיץ אותי. אין לי מושג מה עושים ואשמח לשמוע מגברים אחרים כאן בפורום (אם יש כאלו) את חוות דעתם (למרות שגם נשים מוזמנות, אם כי דעתן כבר תהיה ברורה) והאם גם הרגישו כך או מרגישים, ואיך מתמודדים עם זה. ושוב, אני מאוד אוהב אותה, לא רוצה לאבד אותה, אבל.. מפחד מהדבר הזה, "מוסד הנישואים" שהיא כל כך רוצה אותו. איך מתמודדים?
שלום לכולם. את ההודעה פירסמתי גם בפורום השכן, אבל לאחר התלבטות מסוימת החלטתי שאולי הוא מתאים לכאן יותר, כי זה בכל זאת, משהו שהחברה שלי רוצה בהרבה יותר ממני. אז כמו שאומרת כותרת ההודעה עצמה, יש לי פחד גדול מהמחויבות. אני וחברתי כבר עוד מעט שלוש שנים יחדיו (מתוכם חצי שנה גרים ביחד) ונושא המחויבות (והמילה הזאת "חתונה") עולה לא פעם. יש כל כך הרבה רמזים, גם מצידה וגם מצד המשפחה שלה שהם מצפים ש"אני אעשה את הדבר הנכון" ושבקרוב אקרע ברך ואציע נישואים. אבל... אני (מודה) מפחד. אני אוהב אותה, טוב לי איתה והזוגיות שלנו בסדר גמור, אם כי בעבר היו לנו בעיות (שאת חלקן כבר פרשתי בפני פורומים אחרים ב"תפוז") עליהן התגברנו (ועודנו) עם הזמן. ושוב אבל , אני לא יודע אם אני מוכן לצעד כזה. מצד אחד אני לא רוצה לאבד אותה (כי ברור לי שהיא לא תחכה לנצח) כי אני אוהב אותה, אבל מצד שני יש תמיד את החשש הזה שפתאום ייגמר לי מהקשר הזה ואפזול לצדדים ואולי אפילו אמצא מישהי אחרת (מה שבטח לא יקרה, אבל אתמול למשל היינו במסיבה של חברות שלה, והיתה שם מישהי כל כך מקסימה, כמובן שלא העזתי להגיד שום דבר אבל היא עשתה לי את זה). אז בטח הבנות כאן יגידו שאני מניאק, ושלא מגיע לי להיות עם חברה שלי, אבל מה לעשות, זה מה שאני מרגיש: אני פשוט לא יודע מה אני רוצה, והאמת היא שככל שהנושא הזה יותר עולה (ברמזים, שוב) ככה זה יותר מלחיץ אותי. אין לי מושג מה עושים ואשמח לשמוע מגברים אחרים כאן בפורום (אם יש כאלו) את חוות דעתם (למרות שגם נשים מוזמנות, אם כי דעתן כבר תהיה ברורה) והאם גם הרגישו כך או מרגישים, ואיך מתמודדים עם זה. ושוב, אני מאוד אוהב אותה, לא רוצה לאבד אותה, אבל.. מפחד מהדבר הזה, "מוסד הנישואים" שהיא כל כך רוצה אותו. איך מתמודדים?
