הפחד שלי....
שלום לכולם, אני נמצא כשבוע כאן בתפוז,כותב בפורום אחר(תמיכה נפשית למבוגרים), והנה אני רואה פורום של חרדה. אז חשבתי אולי לכתוב גם כאן,כי חרדה הפכה לחלק בלתי נפרד מחיי ואני לא יודע איך להתמודד איתה: אני פוחד מאנשים, גם מגברים וגם מנשים, אני פוחד מחברים שמכירים אותי, וגם מכאלו שלא, אני פוחד מלהיות בחברת אנשים רבים, אבל גם בחברת אנשים ספורים או לבד, אני פוחד להגיד "לא" לאנשים, אבל גם פוחד שזה פוגע במי שאני באמת שם בפנים, אני פוחד ממי שאני, גם ממה שאני יודע וגם מה שלא, אני פוחד שאני "החמצתי" כבר את ההזדמנות שלי לשינויים בחיים, אבל גם שאולי בעצם מחשבות אלו אני גורם לפספוס עצמו להגשים, אני פוחד מהעולם הבא, אבל יתכן שבעצם אני פוחד מהעולם הזה, או במילים אחרות,אני פוחד מהמוות(הסופיות שבו), אבל יתכן שבעצם אני פוחד מהחיים, אני פוחד ללכת לרופאים(או פסיכולוגים וכדומה), אבל גם פוחד שאולי אני מפספס את האפשרות שלי לשינוי(לטובה), אני פוחד מפגישות עיוורות,או בכלל עם אנשים שאני לא נכיר, אבל אני פוחד שכך אני יעביר חיים שלמים מבלי להכיר אנשים טובים, אני פוחד כשיש לי כל כך הרבה שאלות על העולם הזה(וגם קצת עליי), אבל הרבה יותר פוחד מכך שאין תשובות בנמצא(לפחות,לא אצלי), אבל אני גם פוחד שלאט לאט אני מאבד את הילד שבי, אותו חלק בנפש שגורם לנו לחלום חלומות ולהאמין בטוב, גם הטוב באדם ובעולם באופן כללי, וגם הטוב שכך מקווים יהיה בסוף אצלי, אני פוחד שאין עוד תקווה למין האנושי בעולם אכזרי כשלנו, אבל אולי בעצם זה פחד מכך שלי בעצמי אין עוד תקווה, אני פוחד לאן נעלמה האופטימיות של פעם כשהיינו ילדים, התחזור אי פעם או שפשוט צריך להשלים, אני פוחד מחוסר האיזון שבחיי, יום אחד אני מרגיש מאושר ויכול ממש "לגעת בעננים", והנה כבר למחרת(או באותו יום)אני מרגיש "על הפנים", אני פוחד שבעצם המחשבות האלו אני יוצר לעצמי בלבול בראש, אבל יותר שבלעדיהם אני לא ירגיש כמו בן אנוש, אני פוחד כשיש לי כל כך הרבה שאלות על העולם הזה(וגם קצת עליי), אבל הרבה יותר פוחד מכך שאין תשובות בנמצא(לפחות,לא אצלי). אני מתנצל אם אני מקלקל לכם כאן את מצב הרוח של החג(פורים...) לא זו היתה כוונתי וסליחה מראש. היש עוד תקווה למישהו כמוני? נ.ב. אני פוחד מכל מה שכתבתי.....אז הנה עוד אחד לרשימה הבלתי נגמרת.
שלום לכולם, אני נמצא כשבוע כאן בתפוז,כותב בפורום אחר(תמיכה נפשית למבוגרים), והנה אני רואה פורום של חרדה. אז חשבתי אולי לכתוב גם כאן,כי חרדה הפכה לחלק בלתי נפרד מחיי ואני לא יודע איך להתמודד איתה: אני פוחד מאנשים, גם מגברים וגם מנשים, אני פוחד מחברים שמכירים אותי, וגם מכאלו שלא, אני פוחד מלהיות בחברת אנשים רבים, אבל גם בחברת אנשים ספורים או לבד, אני פוחד להגיד "לא" לאנשים, אבל גם פוחד שזה פוגע במי שאני באמת שם בפנים, אני פוחד ממי שאני, גם ממה שאני יודע וגם מה שלא, אני פוחד שאני "החמצתי" כבר את ההזדמנות שלי לשינויים בחיים, אבל גם שאולי בעצם מחשבות אלו אני גורם לפספוס עצמו להגשים, אני פוחד מהעולם הבא, אבל יתכן שבעצם אני פוחד מהעולם הזה, או במילים אחרות,אני פוחד מהמוות(הסופיות שבו), אבל יתכן שבעצם אני פוחד מהחיים, אני פוחד ללכת לרופאים(או פסיכולוגים וכדומה), אבל גם פוחד שאולי אני מפספס את האפשרות שלי לשינוי(לטובה), אני פוחד מפגישות עיוורות,או בכלל עם אנשים שאני לא נכיר, אבל אני פוחד שכך אני יעביר חיים שלמים מבלי להכיר אנשים טובים, אני פוחד כשיש לי כל כך הרבה שאלות על העולם הזה(וגם קצת עליי), אבל הרבה יותר פוחד מכך שאין תשובות בנמצא(לפחות,לא אצלי), אבל אני גם פוחד שלאט לאט אני מאבד את הילד שבי, אותו חלק בנפש שגורם לנו לחלום חלומות ולהאמין בטוב, גם הטוב באדם ובעולם באופן כללי, וגם הטוב שכך מקווים יהיה בסוף אצלי, אני פוחד שאין עוד תקווה למין האנושי בעולם אכזרי כשלנו, אבל אולי בעצם זה פחד מכך שלי בעצמי אין עוד תקווה, אני פוחד לאן נעלמה האופטימיות של פעם כשהיינו ילדים, התחזור אי פעם או שפשוט צריך להשלים, אני פוחד מחוסר האיזון שבחיי, יום אחד אני מרגיש מאושר ויכול ממש "לגעת בעננים", והנה כבר למחרת(או באותו יום)אני מרגיש "על הפנים", אני פוחד שבעצם המחשבות האלו אני יוצר לעצמי בלבול בראש, אבל יותר שבלעדיהם אני לא ירגיש כמו בן אנוש, אני פוחד כשיש לי כל כך הרבה שאלות על העולם הזה(וגם קצת עליי), אבל הרבה יותר פוחד מכך שאין תשובות בנמצא(לפחות,לא אצלי). אני מתנצל אם אני מקלקל לכם כאן את מצב הרוח של החג(פורים...) לא זו היתה כוונתי וסליחה מראש. היש עוד תקווה למישהו כמוני? נ.ב. אני פוחד מכל מה שכתבתי.....אז הנה עוד אחד לרשימה הבלתי נגמרת.