Action force
New member
הפחד.
הפחד הוא אחד המדברים שלכל אחד מאיתנו יצאו להיתקל בו... גורם לך להיות חסר ביטחון לחשוש, מה אני עושה עכשיו ולהיות בלחץ. אתן לכם עצה (לחדשים), אני נפתרתי מהפחד שלי, בדרך מאוד טיפשית אבל שעזרה לי מאוד. באחד מן הימים כשהייתי מיועד לסעו לתל אביב ולשוטט ברוחובתיה לבד, אמרתי מה יקרה ואם אני יתקל בתאונת דרכים, מה אעשה? ישר התחלתי לחשוב... ולחשוב, ובסוף לפני שנסעתי שמתי בתיק: כפפות, חלוק, מסכת כיס ועוד... ובידיוק באחד מהרחובות הראשיים: נתקלתי בתאונת דרכים, רכב ואופנוע, פצוע אחד קל,ובדיוק כמו שחשבתי ודימיינתי לעצמי, כך עשיתי, עבדתי יפה... כשהמחשבה לאחר דקה בידיוק התבררה לי... דימיינתי כל פרט, איזה חלוק לקחת\ווסט\אורך\קצר... דמיינתי מה להגיד בפלאפון, (ואפילו הכנסתי דיבורית אישית, שבעזרתה יכולתי בשטח, גם לטפל וגם לדבר עם המוקד... ככה התגברתי על הפחד של המקרה הראשון.... וכשהגעתי למקרים קשים יותר טוב, כבר פחות חשתי בפחד. כדרך אגב, הפחד הזה הוא בעצם יתרון קל, זה גורם לך לבדוק עצמך היטב... לדוגמא באמבולנס, לעולם אני לא יגיד, אני יודע הכל עליו. (אולי כשאהיה אלוהים, סליחה, פראמדיק, ראש הפרמידה)... אז לחדשים מבינכם, נתתי לכם טיפ, אם עדיין לא נתקלתם באירוע שהייתם המטפל היחיד, דמיינו לעצמכם על אירוע שכזה... תדעו להיות מצויידים ומוכנים! ולוותקים או לזקניםם מביננו, אני מבקש ממכם לספר לי ושאר חברי הפורום על המקרה הראשון שניפלתם בו לבד... כמעט סוף שבוע \ "גלגל"צ" יונתן
הפחד הוא אחד המדברים שלכל אחד מאיתנו יצאו להיתקל בו... גורם לך להיות חסר ביטחון לחשוש, מה אני עושה עכשיו ולהיות בלחץ. אתן לכם עצה (לחדשים), אני נפתרתי מהפחד שלי, בדרך מאוד טיפשית אבל שעזרה לי מאוד. באחד מן הימים כשהייתי מיועד לסעו לתל אביב ולשוטט ברוחובתיה לבד, אמרתי מה יקרה ואם אני יתקל בתאונת דרכים, מה אעשה? ישר התחלתי לחשוב... ולחשוב, ובסוף לפני שנסעתי שמתי בתיק: כפפות, חלוק, מסכת כיס ועוד... ובידיוק באחד מהרחובות הראשיים: נתקלתי בתאונת דרכים, רכב ואופנוע, פצוע אחד קל,ובדיוק כמו שחשבתי ודימיינתי לעצמי, כך עשיתי, עבדתי יפה... כשהמחשבה לאחר דקה בידיוק התבררה לי... דימיינתי כל פרט, איזה חלוק לקחת\ווסט\אורך\קצר... דמיינתי מה להגיד בפלאפון, (ואפילו הכנסתי דיבורית אישית, שבעזרתה יכולתי בשטח, גם לטפל וגם לדבר עם המוקד... ככה התגברתי על הפחד של המקרה הראשון.... וכשהגעתי למקרים קשים יותר טוב, כבר פחות חשתי בפחד. כדרך אגב, הפחד הזה הוא בעצם יתרון קל, זה גורם לך לבדוק עצמך היטב... לדוגמא באמבולנס, לעולם אני לא יגיד, אני יודע הכל עליו. (אולי כשאהיה אלוהים, סליחה, פראמדיק, ראש הפרמידה)... אז לחדשים מבינכם, נתתי לכם טיפ, אם עדיין לא נתקלתם באירוע שהייתם המטפל היחיד, דמיינו לעצמכם על אירוע שכזה... תדעו להיות מצויידים ומוכנים! ולוותקים או לזקניםם מביננו, אני מבקש ממכם לספר לי ושאר חברי הפורום על המקרה הראשון שניפלתם בו לבד... כמעט סוף שבוע \ "גלגל"צ" יונתן
בקשר לאירוע הראשון שבו טיפלתי לבד.. למען האמת אני לא בטוח שזה היה הראשון, אבל זה אחד שאני זוכר - (אני מתנצל מראש על האורך..) בצהרי יום חורפי בשלהי חג הסוכות ישבתי במוצב צה"ל על הגדר המפרידה בין החממות של נווה דקלים לחאן יונס. רק כדי שיהיה ברור, במילה "מוצב" כוונתי לאוהל מוקף שקי חול... באותה תקופה היינו בסביבות עשרה לוחמים במוצב. ישבנו בחוץ ליד האוהל, אני - חובש המוצב, והמ"כ שהיה מפקד המוצב ודיברנו. חוץ מאיתנו היו מספר שומרים בעמדות וחייל שהתפלל בכניסה למוצב. שאר החיילים נמנמו באוהל. עוד אנחנו מדברים ופתאום אני שם לב לנתזי חול חצי מטר ממני בשורה יפה. במבט ראשון זה נראה כמו התפוצציות של נפצים ואני עוד זוכר שחשבתי לשניה - איזה אידיוט מפוצץ כאן נפצים באמצע המוצב?! שניה אחר כך קלטתי שאלה לא נפצים ושיורים עלינו. הרבצתי פזצט"א שלא הייתה מביישת שום סרט הוליוודי ממוצע ועפתי לתוך הסוכה, שם היה מרוכז ציוד הכוננות, תוך כדי הקפצת המוצב. בסוכה (שלמזלי הרב היתה בנויה על קיר בטון, אולי לא כשר במיוחד אבל הרבה יותר בטוח..) אני עולה על שכפו"ד (חובש קרמי, זה כבד כמו הנצח..) ודורך את הנשק. השומרים בעמדות משיבים אש. כל הברדק נרגע די מהר, האש נפסקת ופתאום שקט. השומרים בעמדות מתחילים לצעוק שיש פצוע. פועל פלסטינאי שעבד בלול בין חאן יונס לבין המוצב שלנו נפגע כנראה מהירי. הוא מחזיק משהו על היד וצועק. אנחנו כרגע לא כל כך בטוחים שהוא לא אחד הרעים ולא נותנים לא להתקרב כל כך מהר. לוחם בדואי ואני מתקרבים אל הכניסה למוצב ולאט לאט מתקרבים אליו. נקצר קצת (לפני שאני עובר את מגבלת אורך ההודעה של הפורום) - הבחור מחזיק חולצה על היד. כשהוא מוריד אותה אני מבחין בפצע עמוק כתוצאה מפגיעת קליע. אני חובש את הבחור ובו בזמן מדווחים בקשר. אמבולנס מד"א של הישוב, שיקרא להלן האמבולנס המתאבד, מגיע ונעמד בדיוק בקו האש. מעלים את הקליינט על האמבולנס שמפנה אותו לרופא התאג"ד הצבאי במוצב הראשי. עכשיו כבר אפשר להתפנות לסריקות, דיווחים וכל שאר הביג´ארס. כעבור מספר שעות מדווחים בחדשות - פועל פלסטינאי נפצע לפני שעה קלה בחממות נווה דקלים כתוצאה מירי פלסטינאי. הוא טופל במקום על ידי רופא צבאי ישראלי... שבוע טוב, עמית.