הפיגועים בתקשורת

Star_Dust

New member
הפיגועים בתקשורת

25 הרוגים ביומיים... רק סיכום ביניים... המספר הסופי יהיה, סביר להניח, גבוה יותר. ישבתי היום וצפיתי בדיווחים מזירת הפיגוע... וחשבתי על המשפחות שייכנסו היום (או נכנסו אתמול) לאותו מעגל של סבל בו אנו חיים. וכעסתי כל כך על התקשורת הישראלית. התמונות מזירת האירוע... Close Up על גופות מכוסות שמיכה... שום מחשבה על המשפחות. ושמחתי כל כך שהוא לא נהרג כאן... שלא הייתי צריכה לראות בטלוויזיה את גופתו מוטלת על המדרכה מתחת לשמיכה... כאילו לא עומדות המשפחות לסבול מספיק. התמונות הללו נועדו לזעזע אותנו. לגרום לנו להבין כמה כואב היה האירוע. אבל הם לא מבינים שמי שחי את הכאב, ומי שנוסף למעגל הכאב עכשיו אינו זקוק לתמונות זוועה אלו כדי לחוש... ומי שהוא לא חלק מזה לא יבין זאת לעולם... לא משנה כמה דם הוא יראה על המסך הקטן. ולפעמים אני חושבת שקצת צנזורה לא תזיק פה... היא רק תחסוך סבל ממשפחות שעומדות לחוות כל כך הרבה כאב גם כך. למה בתקשורת מרגישים שבשביל להזדעזע ולרחם אנחנו צריכים לראות את כל הדם?!? אני.
 

גריני

New member
מסכימה עם כל מילה!

אבל, חושבת שהבעיה הרבה יותר רחבה: קוראים לזה תרבות, אני חושבת... זה כמו שבלכתך ברחוב באנגליה - כל הזמן אומרים לך: סליחה - מי שרק נדמה לו שנגע בך בטעות - מתנצל. כאן - מישהו דורך עליך במלוא העוצמה - אפילו לא מרגיש, על "סליחה" אין מה לדבר. (בסוציולוגיה קוראים לזה: מרחק אישי). כך גם לגבי דיווח על אסונות: עד שלא נכנסים לנשמה - לא נרגעים... כך בפיגוע - כך בצילומי לוויות עם המצלמה בתוך הפרצוף של מי שבוכה הכי הרבה - מה שתמיד מזעזע אותי. אוי! זה אנחנו... לטוב ולרע!
 

אלהין

New member
תיקשורת

"זכות הציבור לדעת" תחת כותרת זו נכתבים דברים רבים. לא תמיד הם נכונים ולא תמיד יש מחשבה מאחרי הדברים. אך תמיד יש את התרוץ "זכות הציבור לדעת". אותו ציבור הינו כל אחד מאיתנו.האם מישהוא שאל אי פעם אותנו באם אנו חפצים לראות ולשמוע את הקולות והמראות? אותי בכל אופן לא. בואו לרגע קט נחזור ליום הפיגוע במגדלי התאומים. האם מישהוא ראה ולו תמונת תקריב אחת של הרוגים או של פצועים שם? לא. את התקשורת אמריקאית אנו חפצים לחקות כל הזמן לא כן? אזאי הבה ונלמד מהם. כלומר אנשי התקשורת שלנו לצנזר קצת, לשיפ מחסום לפה ולמצלמה, ולהיות קצת יותר רגישים. ולכולנו הלואי ולא יגדל מספר המשפחות השכולות יותר. כן יהי רצון.
 
למעלה