מוטי חוף מציצים 11
New member
הפיגועים הרצחניים של שנת 1929 היו הרבה לפני הכבוש של 1967
0מול שקרן לכו תמכרו קרח לאסקמוסים.
https://www.facebook.com/ViewTLV/ph...968990489653/1084525471600663/?type=3&theater
בתשעה באב תרפ"ט, יום חמישי ה-15 באוגוסט 1929, ארגנו מספר חברי תנועת בית"ר עצרת מול הכותל המערבי, לציון היום שבו נחרב בית המקדש, פעמיים. עצרת סמלית זו הספיקה כדי לשבור את האיזון העדין והשברירי שבין היהודים לערבים, והשלכותיה הובילו לשבוע של פרעות וטרור ביהודים, שנודעו מאז כ'מאורעות תרפ"ט'.
כבר למחרת, עם סיום תפילות יום השישי, צעדו מפגינים מוסלמים מהר הבית אל רחבת הכותל ושרפו בה ספרי תפילה. במהלך השבוע הבא אירעו מספר תקריות נקודתיות שהלהיטו את הרוחות, ולקראת יום השישי שאחריו כבר נהרו אל מתחם הר הבית המוני כפריים ערבים, מוכנים ומאורגנים לעשות שמות ביהודים.
ב-23 באוגוסט, עם סיום תפילות יום השישי, הסתער ההמון הערבי על שכונות יהודיות בירושלים, טבחו ביהודים, הרסו ושרפו בתי כנסת ובתי מגורים. 19 יהודים נרצחו באותו יום. למחרת התפשטו הפרעות לחברון, שם נרצחו 67 יהודים, במעשי אכזריות מסמרי שיער שלא היו מביישים גם את הגרועים שבנאצים. באותו יום נמחקה הקהילה היהודית בחברון, בת מאות שנים. בימים הבאים התפשטו הפרעות לרחבי הארץ כולה, מושבות עבריות נהרסו כליל, קהילות יהודיות בערים ערביות נטשו ולא שבו עוד, ואת שבוע הדמים סיים הטבח ברובע היהודי בצפת ב-29 בחודש. 18 איש נרצחו.
לתל אביב הגיעו הפרעות ב-25 בחודש. כבר מהבוקר נראו קבוצות ערבים מהלכים עם מקלות בידיהם לאורך רחובות יפו הקרובים לעיר, ומהכפרים הסמוכים הגיעו עוד ועוד ערבים והתקבצו במסגדים הגדולים - המחמודיה וחסן בק. מנגד, היהודים שהרגישו במתרחש התקבצו בקצות הרחובות הסמוכים עם מקלות בידיהם, מוכנים לקרב. הנשים והילדים הובהלו אל תוך תל אביב. המתיחות הלכה ונתחדדה, בזמן שבמסגדים המטיפים מלהיטים את הרוחות.
ההתנפלויות החלו בסמוך ל-12 בצהריים. ראשונים היו ערבים שיצאו ממסגד חסן בק, תקפו עגלון יהודי ודקרו אותו בסכינים. יהודים אחדים מיהרו לעזרתו והחלה התלקחות, עד שבאה המשטרה הבריטית וירתה מספר יריות. הערבים נסוגו, אך היריות כאילו היוו אות לשאר הערבים וההתנפלויות החלו לאורך כל השכונות הדרומיות, מנוה שלום וכרם התימנים במערב ועד שכונת שפירא ונוה שאנן. עם זאת, ההתנגדות מצד היהודים היתה חזקה ואמיצה. בכל מבוא וסמטה עמדו מגינים, הדפו את הפורעים ולא איפשרו להם לחדור אל תוך השכונות.
בזכות עמידתם הנחושה של המגינים הסתיים יום הקרבות במספר מועט יחסית של נפגעים - שישה הרוגים ועשרים פצועים. מרבית הנפגעים היו בשכונות המזרחיות, שם נורו עליהם לאורך היום מטחי אש מהפרדסים הסמוכים.
שלושה מההרוגים נפלו בגבורה בפעולת חילוץ נועזת אך כושלת. כאשר ארבעה פועלים יהודים נלכדו בבית החרושת לספירט בו עבדו בתוך שכונה ערבית, יצאו כחמישה עשר איש באוטומוביל לחלצם. אבל כשהגיעו למקום נורתה עליהם אש מכל הכיוונים, וכשקפצו מהרכב הסתער עליהם המון ערבי בחרבות ופגיונים. שלושת ההרוגים הם: בנימין גולדברג, בנו של הנדבן הגדול יצחק לייב גולדברג. אייזיק פיינגולד, אחיו של בונה העיר שלמה פיינגולד. וקצין המכס ברוך ברקוביץ.
הלווית ששת ההרוגים יצאה למחרת היום בשעה 15:30 אל בית הקברות טרומפלדור, שם נכרה קברם מול קבר האחים של קרבנות מאורעות תרפ"א.
-
בתמונה מסע ההלוויה צועד ברחוב אלנבי. הבית האקלקטי ממול ניצב בפינת טשרניחובסקי. שנת 1929
https://fbcdn-sphotos-c-a.akamaihd....98_1084525471600663_3404896137830454137_o.jpg
0מול שקרן לכו תמכרו קרח לאסקמוסים.
https://www.facebook.com/ViewTLV/ph...968990489653/1084525471600663/?type=3&theater
בתשעה באב תרפ"ט, יום חמישי ה-15 באוגוסט 1929, ארגנו מספר חברי תנועת בית"ר עצרת מול הכותל המערבי, לציון היום שבו נחרב בית המקדש, פעמיים. עצרת סמלית זו הספיקה כדי לשבור את האיזון העדין והשברירי שבין היהודים לערבים, והשלכותיה הובילו לשבוע של פרעות וטרור ביהודים, שנודעו מאז כ'מאורעות תרפ"ט'.
כבר למחרת, עם סיום תפילות יום השישי, צעדו מפגינים מוסלמים מהר הבית אל רחבת הכותל ושרפו בה ספרי תפילה. במהלך השבוע הבא אירעו מספר תקריות נקודתיות שהלהיטו את הרוחות, ולקראת יום השישי שאחריו כבר נהרו אל מתחם הר הבית המוני כפריים ערבים, מוכנים ומאורגנים לעשות שמות ביהודים.
ב-23 באוגוסט, עם סיום תפילות יום השישי, הסתער ההמון הערבי על שכונות יהודיות בירושלים, טבחו ביהודים, הרסו ושרפו בתי כנסת ובתי מגורים. 19 יהודים נרצחו באותו יום. למחרת התפשטו הפרעות לחברון, שם נרצחו 67 יהודים, במעשי אכזריות מסמרי שיער שלא היו מביישים גם את הגרועים שבנאצים. באותו יום נמחקה הקהילה היהודית בחברון, בת מאות שנים. בימים הבאים התפשטו הפרעות לרחבי הארץ כולה, מושבות עבריות נהרסו כליל, קהילות יהודיות בערים ערביות נטשו ולא שבו עוד, ואת שבוע הדמים סיים הטבח ברובע היהודי בצפת ב-29 בחודש. 18 איש נרצחו.
לתל אביב הגיעו הפרעות ב-25 בחודש. כבר מהבוקר נראו קבוצות ערבים מהלכים עם מקלות בידיהם לאורך רחובות יפו הקרובים לעיר, ומהכפרים הסמוכים הגיעו עוד ועוד ערבים והתקבצו במסגדים הגדולים - המחמודיה וחסן בק. מנגד, היהודים שהרגישו במתרחש התקבצו בקצות הרחובות הסמוכים עם מקלות בידיהם, מוכנים לקרב. הנשים והילדים הובהלו אל תוך תל אביב. המתיחות הלכה ונתחדדה, בזמן שבמסגדים המטיפים מלהיטים את הרוחות.
ההתנפלויות החלו בסמוך ל-12 בצהריים. ראשונים היו ערבים שיצאו ממסגד חסן בק, תקפו עגלון יהודי ודקרו אותו בסכינים. יהודים אחדים מיהרו לעזרתו והחלה התלקחות, עד שבאה המשטרה הבריטית וירתה מספר יריות. הערבים נסוגו, אך היריות כאילו היוו אות לשאר הערבים וההתנפלויות החלו לאורך כל השכונות הדרומיות, מנוה שלום וכרם התימנים במערב ועד שכונת שפירא ונוה שאנן. עם זאת, ההתנגדות מצד היהודים היתה חזקה ואמיצה. בכל מבוא וסמטה עמדו מגינים, הדפו את הפורעים ולא איפשרו להם לחדור אל תוך השכונות.
בזכות עמידתם הנחושה של המגינים הסתיים יום הקרבות במספר מועט יחסית של נפגעים - שישה הרוגים ועשרים פצועים. מרבית הנפגעים היו בשכונות המזרחיות, שם נורו עליהם לאורך היום מטחי אש מהפרדסים הסמוכים.
שלושה מההרוגים נפלו בגבורה בפעולת חילוץ נועזת אך כושלת. כאשר ארבעה פועלים יהודים נלכדו בבית החרושת לספירט בו עבדו בתוך שכונה ערבית, יצאו כחמישה עשר איש באוטומוביל לחלצם. אבל כשהגיעו למקום נורתה עליהם אש מכל הכיוונים, וכשקפצו מהרכב הסתער עליהם המון ערבי בחרבות ופגיונים. שלושת ההרוגים הם: בנימין גולדברג, בנו של הנדבן הגדול יצחק לייב גולדברג. אייזיק פיינגולד, אחיו של בונה העיר שלמה פיינגולד. וקצין המכס ברוך ברקוביץ.
הלווית ששת ההרוגים יצאה למחרת היום בשעה 15:30 אל בית הקברות טרומפלדור, שם נכרה קברם מול קבר האחים של קרבנות מאורעות תרפ"א.
-
בתמונה מסע ההלוויה צועד ברחוב אלנבי. הבית האקלקטי ממול ניצב בפינת טשרניחובסקי. שנת 1929
https://fbcdn-sphotos-c-a.akamaihd....98_1084525471600663_3404896137830454137_o.jpg
