איןאריותכאלה
New member
הפיל הגדול בחדר
תמיד אני מרגישה שקיימת 'זרימה טבעית' מהפורום השני לכאן, שכל מי שאיבדה הריון מיד מסתערת הלאה וקדימה על הנסיונות להרות שוב.
גם אני, כמו כולן, רציתי יותר מכל ולפני כל דבר אחר - להיכנס שוב להריון.
רק מה.... היתה מכשלה קטנה. פצפונת. לא משמעותית.
בעלי לא רצה.
הוא סרב בכל תוקף.
לא עזרו בכי ותחנונים, ויכוחים, שיחות, רשימות ומה לא.
סירוב עקבי, עיקש, נחרץ.
נאלצתי לעשות סיבוב. לעבוד על עצמי. להשלים עם זה שהורות היא עניין משותף. שאני לא מחליטה לבד בענייני הילודה. ושעל אפי ועל חמתי, בעניין הזה מי שקובע הוא מי שרוצה פחות.
היה לי לא פשוט. אבל הצלחתי לקבל את עמדתו. לא קיבלתי אף אחד מהנימוקים הרציונליים שהוא פרט, אבל קיבלתי את השורה התחתונה. שהוא לא רוצה. ולא משנה למה, אם הוא לא רוצה, בזאת סיימנו. עברתי למקום המבין, המקבל, המשלים. השקעתי המון אנרגיה רגשית בתהליך הזה.
כשהתחלתי לחשוב על יתרונות באי כניסה להריון נוסף, באי הרחבת המשפחה, במתן תשומת לב רבה יותר לכל ילד, לבעלי, לעצמי, בחיסכון הרב במשאבים רגשיים, בחרדות, דאגות (לא מתייחסת לצד החומרי כי הוא לא היה במסגרת השיקולים המרכזיים, אבל כמובן שמדובר גם בחיסכון כלכלי עצום)... כשהגעתי לשם ---------------
הוא שינה את דעתו.
הוא שינה את דעתו והחודש הזה אנחנו מנסים, ויש סיכוי שאני מצטרפת אליכן. לא להאמין.
אני עוד זוכרת את הקיטורים של רונית שניסתה להיכנס להריון במשך כמה חודשים אחרי האובדן. הבת שלה כבר בת 7 חודשים נדמה לי.... אז זרמו קצת מים מאז.
תחזיקו לי אצבעות.
תמיד אני מרגישה שקיימת 'זרימה טבעית' מהפורום השני לכאן, שכל מי שאיבדה הריון מיד מסתערת הלאה וקדימה על הנסיונות להרות שוב.
גם אני, כמו כולן, רציתי יותר מכל ולפני כל דבר אחר - להיכנס שוב להריון.
רק מה.... היתה מכשלה קטנה. פצפונת. לא משמעותית.
בעלי לא רצה.
הוא סרב בכל תוקף.
לא עזרו בכי ותחנונים, ויכוחים, שיחות, רשימות ומה לא.
סירוב עקבי, עיקש, נחרץ.
נאלצתי לעשות סיבוב. לעבוד על עצמי. להשלים עם זה שהורות היא עניין משותף. שאני לא מחליטה לבד בענייני הילודה. ושעל אפי ועל חמתי, בעניין הזה מי שקובע הוא מי שרוצה פחות.
היה לי לא פשוט. אבל הצלחתי לקבל את עמדתו. לא קיבלתי אף אחד מהנימוקים הרציונליים שהוא פרט, אבל קיבלתי את השורה התחתונה. שהוא לא רוצה. ולא משנה למה, אם הוא לא רוצה, בזאת סיימנו. עברתי למקום המבין, המקבל, המשלים. השקעתי המון אנרגיה רגשית בתהליך הזה.
כשהתחלתי לחשוב על יתרונות באי כניסה להריון נוסף, באי הרחבת המשפחה, במתן תשומת לב רבה יותר לכל ילד, לבעלי, לעצמי, בחיסכון הרב במשאבים רגשיים, בחרדות, דאגות (לא מתייחסת לצד החומרי כי הוא לא היה במסגרת השיקולים המרכזיים, אבל כמובן שמדובר גם בחיסכון כלכלי עצום)... כשהגעתי לשם ---------------
הוא שינה את דעתו.
הוא שינה את דעתו והחודש הזה אנחנו מנסים, ויש סיכוי שאני מצטרפת אליכן. לא להאמין.
אני עוד זוכרת את הקיטורים של רונית שניסתה להיכנס להריון במשך כמה חודשים אחרי האובדן. הבת שלה כבר בת 7 חודשים נדמה לי.... אז זרמו קצת מים מאז.
תחזיקו לי אצבעות.
