הפינה לשיפוטכם
החלטתי להתחיל סיפור פנטסיה אורבנית שיתרחש בארץ. אני עדיין אוספת רעיונות אבל כתבתי היום את הפרולוג ורציתי לשמוע דעות של אנשים. שם זמני: ארץ אוכלת יושביה
חיים הם קסם.
קשה לראות את זה לפעמים. אישה צוברת אנרגיה חיים לאורך כל ההיריון. חלק גדול מהאנרגיה הזאת משמש לבניית העובר אבל הלידה היא התפרצות אנרגיה עצומה. אדם אחד הופך לשניים נפרדים ושלמים. זה לא משנה מתי אתם מאמינים שהנשמה נכנסת לגוף ומתי מתחילים החיים. העבודות פשוטות, עד הלידה האישה היא אדם אחד הכולל בתוכו חיים פוטנציאלים נוספים וברגע הלידה [וזה לא משנה איזו לידה זו] הם הופכים לשתי ישויות נפרדות. אני מודה, לידה בניתוח קיסרי היא קצת אנטי-קלימטית, אף אחת לא צורחת בכאב במשך שעות ואין את אנחת ההקלה אחר כך. אבל, בסופו של דבר, זה לא משנה. אדם אחד הופך לשניים.
תחשבו לרגע על האנרגיה שדרושה כדי ליצור אדם ואז תחשבו על האנרגיה הדרושה כדי לגרום למפץ הגדול ולעודד את החיים הראשונים על כוכב לכת חומצי כמו שכדור הארץ לפני כ4 ביליון שנים.
עכשיו תוסיפו לזה אמונה בכך שהאב [וכמובן שזה האב] הוא אל ולידה פשוטה הופכת לנס אלוהי ומובילה למלחמות דת, לאינקוויזיציה, לאריות שאוכלים אנשים והשמדה של עמים שלמים. אפילו אם תאמינו בכך שסוחר ערבי יתום פגש את המלאך גבריאל שלימד אותו דברי אלוהים חיים במערה במדבר כדי שיהפוך לנביא האחרון עדיין אתם נצבים בפני בעיה. אמונה, גדולה ככל שתהייה טהורה ככל שתהייה, לא קיבלה אישור אלוהי גרנדיוזי כבר יותר מ 1,400 שנים. שוב, בתנאי שאתם נוצרים מאמינים או מוסלמים מאמינים.
אז מה קרה לקסם? לכוח האמונה? לכוח האלוהי שברא את העולם? שאלה טובה.
כשהייתי ילדה קראתי את התנ"ך והבחנתי בתבנית; ככל שהאירועים התרחקו מבראשית א' המרחק בין האדם באשר הוא לבין האל גדל. לאורך כל התנ"ך יש תחושה של כיסופים למלא את החוסר הזה באל, ביד מנחה, בחוקים והגבלות. אני תמיד האמנתי שאלוהים פשוט חשב שזו הדרך היחידה לגרום לנו להתבגר ולעמוד ברשות עצמנו, מה שישחרר אותו לעשות מה שאלוהים כל יכולים עושים בזמנם החופשי. אני די במיעוט בעניין הזה.
יש הרבה תיאוריות לגבי מה קרה לקסם מאז מוחמד פגש את גבריאלה באמצע המדבר. יש את תיאורית המטולטלת האומרת שהעולם נע בין קסם לטכנולוגיה. תיאוריה נוספת טוענת שהפוטנציאל לקסם טמון בכולנו ואנחנו רק צריכים לדעת איך להתחבר אליו.
יש תיאוריה מודרנית שניסתה להסביר למה מה שקרה קרה ולדעתי הייתה הקרובה ביותר למציאות. תדמיינו שקסם עובד כמו מים ויש לכם נהר עצום, כזה שהאמזונס הוא נחל לידו, שזורם למעשה במעגל ומזין את עצמו. הנהר הזה זורם בכיוון מסוים וכמו שקורה בטבע הוא נתקל במכשולים אז הוא מתפתל, מתעקל, מתעבה, מעמיק אבל בסופו של דבר ממשיך לזרום. בשלב כלשהו הנהר הזה נתקל במחסום שהוא לא מצליח להתגבר עליו או לעקוף אותו והמים מצטברים והנהר הופך לאגם ועדיין הוא לא מצליח לעבור את המחסום. האדמה מסביב כבר כל כך ספוגה במים שהיא הופכת לביצה. אבל מספיק מים מצליחים בכל זאת לעבור את המחסום רק שעכשיו הנהר הגועש ומלא החיים שלנו דומה יותר לנחל. חיות מים בונות בו סכרים, עצים נופלים בתוכו, בוץ נאסף והזרימה נחלשת יותר ויותר עד שהנחל הופך לזרזיף מים כה חלש שרוב האנשים בכלל לא מודעים לכך שהוא קיים.
עכשיו תדמיינו חבורת גאונים שמתעסקים בדברים שעדיף שלא יגעו בהם, במיוחד כי אין להם מושג מה בדיוק הם עושים ומה יהיו תוצאות מעשיהם, והמחסום העצום שסכר את הנהר והפך אותו לאגם נהרס לחלוטין. כיף, נכון? אפקטים מדהימים מסרטי קיץ, כן? תנסו לשרוד את זה.
החלטתי להתחיל סיפור פנטסיה אורבנית שיתרחש בארץ. אני עדיין אוספת רעיונות אבל כתבתי היום את הפרולוג ורציתי לשמוע דעות של אנשים. שם זמני: ארץ אוכלת יושביה
חיים הם קסם.
קשה לראות את זה לפעמים. אישה צוברת אנרגיה חיים לאורך כל ההיריון. חלק גדול מהאנרגיה הזאת משמש לבניית העובר אבל הלידה היא התפרצות אנרגיה עצומה. אדם אחד הופך לשניים נפרדים ושלמים. זה לא משנה מתי אתם מאמינים שהנשמה נכנסת לגוף ומתי מתחילים החיים. העבודות פשוטות, עד הלידה האישה היא אדם אחד הכולל בתוכו חיים פוטנציאלים נוספים וברגע הלידה [וזה לא משנה איזו לידה זו] הם הופכים לשתי ישויות נפרדות. אני מודה, לידה בניתוח קיסרי היא קצת אנטי-קלימטית, אף אחת לא צורחת בכאב במשך שעות ואין את אנחת ההקלה אחר כך. אבל, בסופו של דבר, זה לא משנה. אדם אחד הופך לשניים.
תחשבו לרגע על האנרגיה שדרושה כדי ליצור אדם ואז תחשבו על האנרגיה הדרושה כדי לגרום למפץ הגדול ולעודד את החיים הראשונים על כוכב לכת חומצי כמו שכדור הארץ לפני כ4 ביליון שנים.
עכשיו תוסיפו לזה אמונה בכך שהאב [וכמובן שזה האב] הוא אל ולידה פשוטה הופכת לנס אלוהי ומובילה למלחמות דת, לאינקוויזיציה, לאריות שאוכלים אנשים והשמדה של עמים שלמים. אפילו אם תאמינו בכך שסוחר ערבי יתום פגש את המלאך גבריאל שלימד אותו דברי אלוהים חיים במערה במדבר כדי שיהפוך לנביא האחרון עדיין אתם נצבים בפני בעיה. אמונה, גדולה ככל שתהייה טהורה ככל שתהייה, לא קיבלה אישור אלוהי גרנדיוזי כבר יותר מ 1,400 שנים. שוב, בתנאי שאתם נוצרים מאמינים או מוסלמים מאמינים.
אז מה קרה לקסם? לכוח האמונה? לכוח האלוהי שברא את העולם? שאלה טובה.
כשהייתי ילדה קראתי את התנ"ך והבחנתי בתבנית; ככל שהאירועים התרחקו מבראשית א' המרחק בין האדם באשר הוא לבין האל גדל. לאורך כל התנ"ך יש תחושה של כיסופים למלא את החוסר הזה באל, ביד מנחה, בחוקים והגבלות. אני תמיד האמנתי שאלוהים פשוט חשב שזו הדרך היחידה לגרום לנו להתבגר ולעמוד ברשות עצמנו, מה שישחרר אותו לעשות מה שאלוהים כל יכולים עושים בזמנם החופשי. אני די במיעוט בעניין הזה.
יש הרבה תיאוריות לגבי מה קרה לקסם מאז מוחמד פגש את גבריאלה באמצע המדבר. יש את תיאורית המטולטלת האומרת שהעולם נע בין קסם לטכנולוגיה. תיאוריה נוספת טוענת שהפוטנציאל לקסם טמון בכולנו ואנחנו רק צריכים לדעת איך להתחבר אליו.
יש תיאוריה מודרנית שניסתה להסביר למה מה שקרה קרה ולדעתי הייתה הקרובה ביותר למציאות. תדמיינו שקסם עובד כמו מים ויש לכם נהר עצום, כזה שהאמזונס הוא נחל לידו, שזורם למעשה במעגל ומזין את עצמו. הנהר הזה זורם בכיוון מסוים וכמו שקורה בטבע הוא נתקל במכשולים אז הוא מתפתל, מתעקל, מתעבה, מעמיק אבל בסופו של דבר ממשיך לזרום. בשלב כלשהו הנהר הזה נתקל במחסום שהוא לא מצליח להתגבר עליו או לעקוף אותו והמים מצטברים והנהר הופך לאגם ועדיין הוא לא מצליח לעבור את המחסום. האדמה מסביב כבר כל כך ספוגה במים שהיא הופכת לביצה. אבל מספיק מים מצליחים בכל זאת לעבור את המחסום רק שעכשיו הנהר הגועש ומלא החיים שלנו דומה יותר לנחל. חיות מים בונות בו סכרים, עצים נופלים בתוכו, בוץ נאסף והזרימה נחלשת יותר ויותר עד שהנחל הופך לזרזיף מים כה חלש שרוב האנשים בכלל לא מודעים לכך שהוא קיים.
עכשיו תדמיינו חבורת גאונים שמתעסקים בדברים שעדיף שלא יגעו בהם, במיוחד כי אין להם מושג מה בדיוק הם עושים ומה יהיו תוצאות מעשיהם, והמחסום העצום שסכר את הנהר והפך אותו לאגם נהרס לחלוטין. כיף, נכון? אפקטים מדהימים מסרטי קיץ, כן? תנסו לשרוד את זה.
