אהמ, על קצה המזלג../images/Emo65.gif../images/Emo39.gif../images/Emo24.gif
אולי אני דוגמה לא כל כך טובה - אני באופן כללי במצב טוב, פעילה מאוד כמעט לא מוגבלת. מכיוון שאני לא מנסה לשאול את עצמי אם החלצתי או לא, אלא אם אני מתפקדת או לא, אז גם התשובה בהתאם, ואני מחשיבה את עצמי כסיפור של התאוששות, התמודדות חיובית, או אפילו, למרות שיש בזה סתירה - "החלמה". בעריכה מאוחרת, נראה לי שזה הדבר הראשון: לאחרונה יצא לי לספר לידיד חדש על המחלה, ובעקבות השיחה איתו פתאום שמתי לב,
שלא כל הזמן כואב לי
, כלומר - מפעם לפעם כואבים לי כל מיני דברים, אבל זה לא משהו עקבי וקבוע (בניגוד לסיפורים של חולים, שהם כבר שכחו מה זה חיים בלי כאבים. אני לא יודעת אם זה תמיד היה ככה או לא, אבל בטוח זו שאלה שאף פעם לא שאלתי את עצמי, וזה מאוד אופטימי לחשוב בצורה הזאת. ועכשיו לכמה דברים שחשבתי עליהם כשהתחלתי לכתוב: * לנסוע ולראות נוף יפה (ואתם לא מאמינים כמה הארץ שלנו יפה!)
* לשחק עם האחיינים שלי.
* ללטף את הכלבה שלי וכלבים בכלל.
* לעמוד בשקט במקלחת ולהרגיש את המים זורמים על הגוף.
* ולסיום, הכי הכי חשוב (וגם מכיל בתוכו דברים שכבר היו) -
לאהוב ולהיות נאהבת
אז שיהיה לכולכם יום מלא אהבה, יופי ושמחה, ימית, שקוראת כאן הרבה, וכותבת הרבה פחות.