הפכים אבל אוהבים

[מעיין א3]

זה כבר לא משנה

אנחנו לא ביחד אז זה לא משנה

 

[adama1251]

הפכים אבל אוהבים

אני במערכת יחסים שהכיוון שלה הוא דיי רציני.
אני אוהבת אותו כל כך, והוא חשוב לי מאוד.
אבל התחושה שלי היא שאנחנו הפכים לחלוטין....
אני בן אדם מאוד עצמאי. מאז גיל צעיר הייתי כזאת.
בגיל 18 יצאתי מהבית, וישר אחרי הצבא הלכתי ללמוד תואר ראשון, וישר אחרי זה תואר שני....
ובכל הזמן הזה אני פירנסתי את עצמי. את שני התארים מימנתי בכספים שאני עצמי הרווחתי.
בנוסף, אני עד היום גרה במימון עצמי, ולאחרונה גם קניתי רכב.
שלא תחשבו לא נכון... אני לא עובדת היי טק והעבודה שאני נמצאת בה לא מביאה לי מיליון.... גרושים היא המילה הנכונה לפה.
אבל בסופו של דבר מה שתמיד היה חשוב לי הינו העצמאות שלי, ואני מוכנה לעבוד ב-4 עבודות על מנת להמשיך להיות כזאת (כאן אני רוצה לציין שיש לי קשר מאוד אוהב וחם עם המשפחה שלי, והרצון לעצמאות אינו בא מיחסים רעים עם המשפחה).

לעומת זאת, החבר שלי הוא ההפך המוגמר שלי.
הבחור חיי עם המשפחה כל חייו. לא שאני מאשימה אותו, הוא בא ממשפחה שלא מרוויחה הרבה, והוא היה צריך לעזור בבית מבחינה כספית...
אבל הבעייה מבחינתי היא לא העובדה שהוא גר בבית אלא שהוא ממש לא עצמאי.
אין לו רשיון נהיגה. הוא כרגע לומד במימון מלא מהסבתא והוא מאוד קשור למשפחה שלו.
פה אני צריכה לציין שהבחור הגיע לגיל בוגר ללא חברה אחת בכלל. אני הראשונה שלו בכל המובנים.
אימא שלו שולטת בבית ולא מסכימה לקשר (למרות שהיא לא פגשה אותי), והיא עושה לו הרבה צרות על מנת שיפרד ממני.

לאורך התקופה שאנחנו ביחד אני מרגישה שהוא משתפר... הוא לא אותו בחור שהכרתי לפני 3 חודשים.
היו לו שיפורים קטנים ומגוונים, ולאחרונה הוא גם עמד מול אימא שלו ואמר לה להפסיק להתערב לו בזוגיות שלנו (מה שהוא לא עשה כנראה מעולם).
היא אמרה לו שיעזוב אותי, והוא אמר לה חד וחלק שהוא אוהב אותי ושהוא לא מוכן שהיא תגיד לו יותר להיפרד ממני.

הפחד שלי כיום הוא למרות השיפורים האלו, זה שאנחנו עדיין הפכים לחלוטין, ואני תמיד אהיה עצמאית בעוד שהוא לא יהיה ככה לעולם.
אתמול גילתי שעד היום הוא לא יצא מהאזור שהוא גר בו לשום מקום... לא לכנרת, לא לאילת, לא לים המלח או לירושלים. והסיבה שהוא מעולם לא נסע למקומות האלו היא לא כספית, אלא פחד של המשפחה שלו שיקרה לילדים שלהם משהו (הפחד הוא לא רק עבורו, אלא גם לשתי האחיות האחרות שלו).
אני לא יודעת למה, אבל שהוא סיפר לי את העובדה הזאת, אני ממש ממש נעצבתי.
איך יתכן שהבחור בן 30 ומעולם לא נסע מיוזמתו למקום כלשהו?!

מצד אחד אני מפחדת שאני אצטרך "לגדל" אותו ולחנך אותו מחדש, אבל מצד שני אני כן רואה שיפורים, ואני אוהבת אותו עד עמקתי נשמתי.

הנושא הזה מאוד כואב לי ואני לא יודעת מה לעשות....

 

[פילוסוף רוחני33]

שלום

אני מאמין שהחשוב בקשר שיש התאמה באופי כבני-אדם ואוהבים זה את התכונות של זה. על הדברים האחרים אפשר וצריך להתגבר ביחד. המשמעות של אהבה היא גם שעוזרים ותומכים. נסי לעזור לו להתגבר על עצלנותו, וגם אם לא תצליחי ויש כימיה טובה תוכלו לשמור קשר טוב. אולי כדאי גם שתיקחו את זה יותר לאט, אולי במשך הזמן הוא ישתפר. אם לא תרצו להתחתן, אולי בעתיד תגלו שבכלל מתאים לכם סוג אחר של קשר, כמו ידידות אמיצה ויפה. תנו לזה להתפתח למה שצריך. חבל לוותר על קשר עם אדם נחמד.

 

[איש המתח]

מה מצאת בו?

&nbsp
&nbsp

 

[מעיין א3]

זה שהוא לא עצמאי

זה לא אומר שאין בו כלום.
הוא הבחור הכי מתוק שפגשתי בחיי. הוא מקסים, חכם ונבון, ואני מרגישה שאין סוף לתחומי העניין המשותפים.
כיף לי לשוחח איתו, ואני כן רואה עד כמה האדם חרוץ. בלימודים, לדוגמא, הוא מוציא ציונים מאוד מאוד גבוהים.
כיף לי להיות בחברתו, וכן, המשיכה בנינו מאוד חזקה.

 

[noamlah]

נשמע כמו הבדליי תרבות

את גדלת בתרבות שמחנכת אותך לעצמאות, שאומרת שאת אישה בזכות עצמך ולא בזכות ההורים שלך, שאדם חי הוא בן אדם עובד שמרוויח את לחמו
הוא גדל בתוך תרבות שיש לו אמא ואבא שאוהבים אותו, שתמיד יעזרו לו ויהיו לצדו כשיצטרך, שהוא לא צריך לדאוג, להיפך זו מצווה בשבילם. יכול להיות גם שהוא רצה לעבוד והמשפחה לא הסכימה ואמרו לו "מה פתאום? תלמד!" אבל זה אני לא יודע

בכל מקרה, כל עוד הוא לא היה רוצח סדרתי בעברו זה לא צריך להיות חשוב לך מה הוא עבר עד עכשיו, מה שצריך להיות חשוב לך זה מה הוא עכשיו

אם תציאי עכשיו לצאת לטיול הוא יקפוץ למים ויברר לגבי מקומות וציוד או שיתעקש לקחת אותך לטיול בפתח תקווה?
אם תציאי לו עוד כמה חודשים לגור ביחד, הוא ישקול זאת בחיוב או שינסה להתחמק?
בכלל, בבחירות בחיים שלו הוא בחור שמחליט החלטות בעצמו או שכל דבר הוא צריך להתייעץ עם ההורים והחלטתם מתקבלת? (התחום לימודים למשל, זה הוא או הם?)

על זה את צריכה לחשוב כי בזה נמדדת עצמאות, לא בדברים שעשית או השגת עד עכשיו אלא ביכולת להחליט החלטות ולראות עצמך אדם נפרד
אם אין לו את זה יכול להיות שאתם בבעייה אם יש את לא צריכה לדאוג

דבר שני, אתם שווים בקשר הזה, אל תתייחסי אליו כמו אל ילד קטן
"הוא מאוד נבון, הוא מקבל ציונים טובים, אני רואה אותו מתקדם ועושה צעדים"
את חברה שלו, לא חונכת פרח

 

[איש המתח]

אתם יחד 3 חודשים.
מצאת בו הרבה מעלות, מול חסרון אחד (שבהרגשה שלך - זה גדול).
- האם בהיכרותך אותו את שואלת את השאלות הנכונות (דוג': מה השאיפות שלך? מעוניין להתחתן? אם כן, כיצד אתה רואה את עצמך כבעל? וכו')?

 

[Desslok of Gamilon]

את צריכה לשאול את עצמך
אם הוא לא משתנה, ונשאר בדיוק כזה (או כמעט כזה, באופן שהשינוי לא מספיק לטעמך), האם עדיין תרצי להיות איתו בקשר רציני שמוביל לחיים משותפים.
&nbsp
אם כן, סבבה.
אם לא, תזכרי את הקלישאה שאומרת שגבר מתחתן עם אישה בציפייה שהיא לא תשתנה לעולם, והיא משתנה, בעוד שאשה מתחתנת עם גבר בציפייה שהוא ישתנה עבורה, והוא לא.
&nbsp
מי שהגיע לגיל 30 בצורה מסוימת, סביר להניח שנוח לו וטוב לו איך שהוא. השינויים, אם יהיו, יהיו קטנים. אם את לוקחת אותו בתקווה שהוא יתפתח לכיוונים שאת רוצה שהוא יתפתח, יתכן שצפויה לך אכזבה ותסכול.

 

[adama1251]

נפרדתי מהבחור הבוקר

הבנתי שהוא לעולם לא ישתנה, ותמיד ישאר תלותי במשפחה.
זה לא בחור שהגיע מתרבות אחרת, זה בחור שהמשפחה שלו הפכה אותו לתלותי בה (ובמיוחד אימא שלו).
לצערי זה לא רק הסיבה היחידה שבגללה נפרדנו, לאימא שלו יש הרבה חלק בעניין הזה.
ולמרות שאני אוהבת אותו מאוד, ושעכשיו נשבר לי הלב, אני מבינה שזה כנראה לא הבחור שאני אמורה להיות איתו... אני רוצה בחור שלא יהיה תלותי אלא שיהיה אדם לעצמו, ובטח שלא יתן לאימא שלו להשפיע עליו (במיוחד שהיא מעולם לא פגשה אותי ועדיין החליטה שהיא לא רוצה אותי בתוך המשפחה שלה).
&nbsp
בינתיים אני נשארת עם עצמי והכאב שלי....

 

[איש המתח]

 

[XמXלה]

למרות הכאב כרגע, עדיף עכשיו ולא כשנשואים עם ילדים

חיים עם אישיות כמו של הבחור גוזרת עליך לגדל עוד ילד. וכשיהיו ילדים את תמצאי את עצמך מפעילה אותו כל הזמן ושלא נדבר על החרדות שהוא יעביר לילדים. הורים חרדתיים מגדלים דור שני של אנשים חרדתיים.
תנשמי עמוק ותמשיכי הלאה, את נשמעת בחורה לעניין

 

[אמונה ותקווה]

אחותי

תברחייי כול עוד האמא שולטת והוא ילד של אמא השם ישמור מה יהיה לך בעתיד
יש מלא גברים חמודים ומותקים כמו שרשמת אהבה נגמרת יותר נכון נהיה הרגל ונשארים עם האופי של הבנאדם ומנטליות שלו תחשבי טוב בהצלחה

 

[אמרלדה]

שלום, הגעתי מהראשי

על אף שנפרדת ממנו הבוקר (החלטה נבונה, ככל הנראה), אני רוצה בכל זאת להגיב על משהו:
&nbsp
לכל הקטע של האדם הלא עצמאי לא מתייחסת בכלל. התכוונתי להציג לך את זה מהצד השני, של המשפחה האוהבת והמלוכדת, הקשורה זה לזה ותומכת זה בזה בכל דבר. אני מכירה משפחות כאלה, יש בהן המון שמחה ואהבה ותענוג לגדל לתוכן ילדים. אבל, לא נרחיב.
&nbsp
לגבי ילד של אמא, שכולם קפצו פה עליו - זה חיסרון שצריך לשקול אם כן או לא מוכנים לחיות אתו. יש אמהות ששינו את דברן אחרי שהילד התחתן ונולדו לו ילדים.
&nbsp
בכל אופן - אותי זה לא מה שהטריד. אותי הטרידה העובדה שבגיל 30 הוא לא התרחק מביתו יותר מידי. האם הוא לא היה בצבא? לא נסע בארץ? את יודעת, בארה"ב יש המוני אנשים, מיליונים, שלא יצאו מעיירת מגוריהם אלא לעיר הגדולה הקרובה, ויש כאלה שגם זה לא. אבל, בתוך עמנו אנחנו יושבים. איזה בחור ישראלי מגיע לגיל 30 בלי להגיע לטבריה או אילת או הגולן או לא יודעת מה? אין דברים כאלה. אפילו אלה שלא התגייסו, עושים את זה מתישהו. זו המנטליות הישראלית, וריאציה על היהודי הנודד. אז נכון שהוא לא חייב להתיישר לפי המנטליות שלי, אבל זו שאלה רצינית: למה? איך? האם אין לך רצונות להכיר דברים חדשים, מקומות חדשים ואנשים חדשים? להתפתח, לצמוח ולגדול? ליהנות? לטייל? אולי בטבע? אולי במלון 5 כוכבים? אולי בסירה על הכינרת? כלום? שום סוג? וזה כבר 10 שנים מעבר לגיל צבא, ראבאק.
&nbsp
כאן נדלקות לי כל הנורות האדומות שיש. לפחות, הייתי בודקת את זה עד העצם. אבל אם לא זה, אז ההחלטה שלך, כאמור, כנראה היתה נכונה. העצב והאבל במקומם. יעברו. בחיי. ואחר כך יש מצב לחיים טובים יותר. בהצלחה.

 

[adama1251]

הוא לא היה בצבא

ההורים שכנעו אותו לצאת על קבן...
למרות שגם ככה לא היה לו פרופיל שמאפשר קרבי, הם פחדו שיקרה לו משהו.
בגלל זה גם הוא מעולם לא יצא לטיולים... ההורים שלו אף פעם לא נתנו לו (עד גיל 20) לצאת למקומות בגלל הפחד שלהם.
באיזשהו שלב זה עבר אליו וגם הוא פחד לצאת למקומות שונים....

 

[niva99]

ההורים שלו סירסו אותו בלי להיות מודעים לכך

ממש קיצצו לו את הכנפיים.
במיוחד האמא אשר עודדה אצלו חוסר אונים.
&nbsp
נראה לי שפעלת בחכמה - אחרת היית ממשיכה להתענות לצידו במשך שנים ארוכות...
והסוף היה אותו הסוף בדיוק - רק שאז היו נוספים למשוואה זו גם ילדים.
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[אמרלדה]

טוב עשית!

 

[La Milagrosa]

בקיצור צדקתי (שוב). לוקה בשכלו ובנפשו.

איזה בן אדם שפוי ונורמלי יתן להורים המסריחים והפרזיטים שלו (שמצפים שהילדים של אחרים ימותו במלחמות בשביל התחת השמן שלהם) לנהל לו את החיים בגיל 20 ו-30?

 

[Message inaBottle]

הפכים? לא בטוח.

מאמינה שבאמת כשמדובר באנשים עם שוני גדול באופי, זה עובד פחות טוב לאורך זמן או ש מה שבהתחלה הדליק אותנו כי זה כ"כ שונה מאיתנו, בהמשך עלול להיות מעצבן או מעיק.

כאן הסיפור אחר.
הבעיה היא לא שאתם הפכים
אלא שהוא נמצא בתוך סוג של "אוהל חמצן" או קונכיה או מתחת לסינור של הוריו
ומכיוון שהם לא שחררו אותו בזמן בו היה נכון לו ולהם לעשות תהליך של הפרדות
(ספריישן אינדווידואיישן חפשי בגוגל) יש קושי גדול מכל הכיוונים.

מצד אחד אמרת שהחלטת להפרד,
אז מתלבטת אם בכלל להציק לך עם מחשבות שעוברות לי
מצד שני, בולטת לי האהבה שיש ביניכם
וגם, שבעצמך טענת שבתקופה היחסית קצרה שלכם יחד, הוא עשה שינוי לא קטן.
שינוי לא קורה ביום אחד, שינוי זה תהליך.
ויש לו הרבה עבודה.
עושה רושם שמאוד עזרת לו להתחיל.
עושה רושם גם, שהוא רוצה ומוכן (גם אם לא תמיד יש לו את הכלים לזה) לעשות שינוי. לצאת מהקונכיה.
ברור שיש עוד המון עבודה וזה לא הולך להיות פשוט, קל או חלק.
אבל אני דווקא חושבת שאם יש ביניכם חיבור כ"כ טוב
ואהבה, לא בטוח שכדאי לוותר על זה.

אבל אם מחליטים כן להלחם על הקשר,
כדאי איכשהו להגיע לטיפול. טיפול שיעזור לכל המשפחה לשחרר ולהשתחרר.
ככל שיותר זמן מחוברים ויש בלבול איפה אני מתחיל ואיפה הורי נגמרים
וגם להם יש את אותו בלבול, הקושי לצאת לעצמאות (קודם כל רגשית! ואח"כ פיזית) גדל ומכפיל את עצמו.

 

[La Milagrosa]

הבחור שלך נשמע כמו אחד שלוקה בשכלו או בנפשו.

אם את לא מחפשת צרות, תתרחקי ממנו כמו מאש ויפה שעה אחת קודם.

 

[SomeOne12346]

לא, את אידיאל השלמות האנושי.