היי
אבחנו אצלי הפלה טבעית לא שלמה בשבוע 7.אני לא כל כך מודאגת מהפרוצדורות הרפואיות בהמשך אם יהיו כאלו (הרופאה אופטימית שהשאריות שעוד ברחם יפלטו החוצה) ופיזית אני בסדר..
שיתפתי כמה חברות ואת ההורים שלי.מכולם אני מקבלת השתתפות רפה בבאסה שלי ובעיקר אמירות כמו טוב שזה קרה מוקדם מאשר מאוחר וזו דרכו של הטבע וכו'.
הראש שלי כאילו מסכים איתם,יש לי ילד קסם בבית ונכנסתי להריון הזה בשנייה וכנראה שהעובר היה דפוק (סליחה אם המילים קשות למישהי,זה מה שיש לי כרגע)..אבל הלב לא יכול לקבל את זה ואני ממש מרגישה כעס על האמירות האלה.אז מה אם זה לא הריון "יקר",אני עדיין ממש רציתי אותו ולא אכפת לי שאני יכולה להיכנס לעוד הריון,אני רוצה את ההריון שכבר איננו.
הבנזוג נורא מנסה לתמוך אבל איכשהו הוא לא ממש מבין מה עובר עליי כרגע. אני מרגישה שהכאב על סיום ההריון הזה הוא בעיקר שלי.
מכל זה יוצא שאני מרגישה מגזימה,וקצת חצופה כי מה כבר קרה לי,ומיואשת כי אני כל כך לבד בזה.
אין לי מושג מה אני מחפשת אבל נעים לכתוב את התחושות האלה ודי,ככה הן לא רק אצלי בתוך הראש.
תודה למי שקראה עד פה
אבחנו אצלי הפלה טבעית לא שלמה בשבוע 7.אני לא כל כך מודאגת מהפרוצדורות הרפואיות בהמשך אם יהיו כאלו (הרופאה אופטימית שהשאריות שעוד ברחם יפלטו החוצה) ופיזית אני בסדר..
שיתפתי כמה חברות ואת ההורים שלי.מכולם אני מקבלת השתתפות רפה בבאסה שלי ובעיקר אמירות כמו טוב שזה קרה מוקדם מאשר מאוחר וזו דרכו של הטבע וכו'.
הראש שלי כאילו מסכים איתם,יש לי ילד קסם בבית ונכנסתי להריון הזה בשנייה וכנראה שהעובר היה דפוק (סליחה אם המילים קשות למישהי,זה מה שיש לי כרגע)..אבל הלב לא יכול לקבל את זה ואני ממש מרגישה כעס על האמירות האלה.אז מה אם זה לא הריון "יקר",אני עדיין ממש רציתי אותו ולא אכפת לי שאני יכולה להיכנס לעוד הריון,אני רוצה את ההריון שכבר איננו.
הבנזוג נורא מנסה לתמוך אבל איכשהו הוא לא ממש מבין מה עובר עליי כרגע. אני מרגישה שהכאב על סיום ההריון הזה הוא בעיקר שלי.
מכל זה יוצא שאני מרגישה מגזימה,וקצת חצופה כי מה כבר קרה לי,ומיואשת כי אני כל כך לבד בזה.
אין לי מושג מה אני מחפשת אבל נעים לכתוב את התחושות האלה ודי,ככה הן לא רק אצלי בתוך הראש.
תודה למי שקראה עד פה