הפלה יזומה בלית ברירה
היי, המקרה שלי כנראה שכיח, אבל פחות מדובר. זו לא הפלה טבעית ולא יזומה בעקבות מום, ועדיין טראומטי: אחרי 8 חודשי זוגיות לכאורה יציבה וטובה, שנינו רווקים ללא בסוף שנות השלושים, גיליתי שאני בהריון לא מתוכנן. רציתי לשמור עליו, בעיקר לאור גילי, אבל בן זוגי לשעבר הפעיל עלי לחץ עצום בלתי פוסק, מניפולציות רגשיות ועד איומים להפיל. הרגשתי בין הפטיש לסדן כשכל בחירה היא גרועה בפני עצמה, התשה, סיוט, גיהנום. בסופו של דבר החלטתי להפסיק את ההריון למען העובר, מתוך חשש שהאב ימרר לנו את החיים ושאני לא אוכל לספק לו חיים טובים כאם יחידנית (חיה ביבשת אחרת הרחק מהמשפחה). את הפרוצדורה עברתי לבד מבחירה במדינה זרה, כשמיותר לציין שמבן זוגי לשעבר לא קיבלתי תמיכה ואפילו להיפך (אחסוך מכם). יותר מחודשיים אחרי, עדיין אין יום ללא בכי וללא ספקות וחרטה על שלא עמדתי בלחץ, שלא הצלחתי להציל את העובר, סובלת מהפרעות שינה וחרדות, ובעיקר אובדן אמון בגברים ובכלל. הקושי הגדול הוא שאי אפשר לשתף, הן מתוך בושה והן מתוך תחושת חוסר לגיטימציה כי זו לכאורה הבחירה שלי, אבל לא באמת.
היי, המקרה שלי כנראה שכיח, אבל פחות מדובר. זו לא הפלה טבעית ולא יזומה בעקבות מום, ועדיין טראומטי: אחרי 8 חודשי זוגיות לכאורה יציבה וטובה, שנינו רווקים ללא בסוף שנות השלושים, גיליתי שאני בהריון לא מתוכנן. רציתי לשמור עליו, בעיקר לאור גילי, אבל בן זוגי לשעבר הפעיל עלי לחץ עצום בלתי פוסק, מניפולציות רגשיות ועד איומים להפיל. הרגשתי בין הפטיש לסדן כשכל בחירה היא גרועה בפני עצמה, התשה, סיוט, גיהנום. בסופו של דבר החלטתי להפסיק את ההריון למען העובר, מתוך חשש שהאב ימרר לנו את החיים ושאני לא אוכל לספק לו חיים טובים כאם יחידנית (חיה ביבשת אחרת הרחק מהמשפחה). את הפרוצדורה עברתי לבד מבחירה במדינה זרה, כשמיותר לציין שמבן זוגי לשעבר לא קיבלתי תמיכה ואפילו להיפך (אחסוך מכם). יותר מחודשיים אחרי, עדיין אין יום ללא בכי וללא ספקות וחרטה על שלא עמדתי בלחץ, שלא הצלחתי להציל את העובר, סובלת מהפרעות שינה וחרדות, ובעיקר אובדן אמון בגברים ובכלל. הקושי הגדול הוא שאי אפשר לשתף, הן מתוך בושה והן מתוך תחושת חוסר לגיטימציה כי זו לכאורה הבחירה שלי, אבל לא באמת.