הפלה נדחית

[אלמונית142]

הפלה נדחית

שלום רב,
הריון ראשון, מאוד רצוי. הייתי אמורה להיות שבוע 10+4.
אבל כבר לפני חודש עם גילוי ההריון הדברים החלו להשתבש... לצערי הרב.
עוד טרם היה ניתן לצפות באולטרסאונד בשק הריון (בטא 500) כך לפתע בלילה כאבי בטן תחתונה איומים, שבחיים לא הרגשתי, דקירות של ממש בעוצמה בלתי נסבלת עם התקפים למשך 5 דקות שחזרו גם בעת שהותי במיון. מיון, שחרור מהמיון עם הוראות למעקב בטא ואולטרסאונד בעוד כשבוע. כדי לשלול, בין היתר, הריון חוץ רחמי.
שבוע לאחר מכן הגעתי לרופא, שאינו רופא הנשים שלי מפאת חוסר בתורים, אמירת הרופא אחרי הבדיקה - רואה שק הריון ריק, ללא שק חלמון אולי הפלה נדחית. יחד עם זאת ציין שעל מנת להיות בטוח, שאבוא לאולטרסאונד נוסף עוד שבוע שבועיים. אבל לאור הבטא ולאור הממצאים כנראה הריון לא תקין. הרגשה נוראית, עולמי הרגיש כאילו חרב עלי. לא ידעתי איפה לשים את נפשי עד לאולטרסאונד הנוסף.
שבוע לאחר מכן, הצלחתי לקבוע תור לרופאה שלי. הגעתי אליה והפרוגנוזה הגרועה התחלפה בשאולי היה לי ביוץ מאוחר וכעת רואים שק הריון, שק חלמון ונקודה שנראית כמו קוטב עוברי בגדול 1 מ"מ. לפתע הרגיש כאילו קיים עוד שביב של תקווה עבורי גם אם הוא קטן ביותר. נקבע אולטרסאונד לעוד שבוע.
שבוע הבא מגיע, אולטרסאונד נוסף אבל עם המון חששות בלב. הרופאה אומרת שכרגע רואים גם עובר קטן יחסית 3 מ"מ, עדיין לא רואים דופק אבל אכן מדובר בהתקדמות מאולטרסאונד בשבוע שעבר. שאלתי את הרופאה באשר לגיל ההריון אמרה שמתאים לסביבות סוף שבוע 5, תחילת 6. כבר כאן נדלקו לי המון נורות אדומות. עפ"י הווסת הייתי צריכה להיות שבוע 9 דאז, וגם אם עסקינן בביוץ מאוחר נשמע לי פער מאוד גדול. יחד עם זאת, ניסיתי עוד לשכנע את עצמי אולי באמת זה קרה ויהיה עוד בסדר. הופניתי למכון אולטרסאונד שבוע לאחר מכן כדי לקבל את הציוד הכי טוב ויותר משוקלל מאשר במרפאת הרופאה, כך לדבריה.
השבוע, מגיעה למכון האולטרסאונד ובלבי אני יודעת מה יגידו לי ואכן, כל החששות שלי התאמתו ברגע זה. הטכנאית אומרת, מצטערת שאני אשת בשורות הרעות...עוד טרם אמרה זאת אני הבנתי מה היא הולכת להגיד לי מאחר והסתכלתי על מסך האולטרסאונד וראיתי בדיוק מה שהיא רואה, אין דופק, העובר בגודל של שבוע שעבר בדיוק. הטכנאית אומרת צר לי, העובר הפסיק להתפתח, אין דופק, וגם אין התפתחות בשבועות ההריון, מתאים לשבוע 5+6.
חודש שלם שאני חיה עם שאלות, חודש שלם שאני מתרוצצת בין רופאים, הרגשה רעה, אולטרסאונדים, חום שהתפרץ ככה לפתע שבוע לפני האולטרסאונד האחרון ובלב רק שאלה אחת - למה? למה זה קורה לי? אני בחורה בריאה, עשיתי בדיקות גנטיות טרם כניסה להריון שהינן תקינות לחלוטין. השאלות מציפות את הלב ולא נותנות לי מנוח. באותו היום, אחרי האולטרסאונד ניגשתי לרופאת הנשים שלי, והנה תורי להחליט כיצד לסיים את ההריון... כדורים או גרידה. אומרת לרופאה גרידה, לא מסוגלת נפשית לחוות את הדימום, לראות את העובר שלי יוצא ממני, כל שנשאר לי ממנו אלו הן 2 תמונות שקיבלתי במהלך 2 האולטרסאונדים האחרונים והרגשת ריקנות. מנסה לתפקד, הולכת לעבודה, אבל ראשי לא שם. יום אחד מרגישה שיהיה בסדר, יום למחרת המחשבה על מה היה יכול להיות ומה כבר לא יהיה. איני יודעת איך מתמודדים עם כל הכאב הזה ומדוע דברים אלו קורים, מרגיש כאילו איזה עונש על משהו רע שעשיתי...

 

[מרעישה בשקט]

משתתפת בצערך

מתחילה מסוף ההודעה שלך - זה לא עונש. לא על משהו שעשית ולא על משהו שלא עשית.
זו סטטיסטיקה. סטטיסטיקה נפוצה, יבשה ובעיקר עיוורת. הסטטיסטיקה לא בודקת את מעשייך ומחשבותייך ואז מחליטה אם לפגוע בך או לא.

לא הצלחתי להבין האם כבר עברת את הגרידה או לא, בכל מקרה חשוב להגיע לבדיקת אולטרסאונד כשבוע אחרי הוסת הראשונה.
הוסת הראשונה אמורה להגיע כ4-6 שבועות אחרי הגרידה.

אני לא יודעת אם זה מעודד אותך, אבל גם ההריון הראשון שלי נגמר בלי דופק בשבוע מוקדם, וההריון השני נגמר במועד ובידיים מלאות.

שולחת לך חיבוק לימים של צער ועצב.

 

[אלמונית142]

התייחסות לשאלתך

היי,
טרם עברתי את הליך הגרידה. נקבע ליום שני הקרוב.
ממתינה להליך כי המחשבה שאני נושאת בתוכי משהו שאינו חי ושהיה אמור להיות, משגעת אותי אפילו יותר. מנסה לחשוב שאולי לפחות אחרי ההליך אוכל להתחיל עם ההתמודדות האמיתית. כי כרגע מצד אחד מודעת למצב, מצד שני זה עוד לא מאחורי וזה מכאיב אפילו יותר. במיוחד סימפטומים של הריון שלא עברו. מסתבר שהגוף לא תמיד יודע להבחין למרות שכבר אין מה לעשות.
כ"כ רציתי להקים משפחה והחלום שלי התמוטט עלי לפתע. לא יודעת איך ממשיכים הלאה, איך חושבים על היריון הבא, ואיך בהיריון הבא ובע"ה יגיע לא נמצאים בלחץ לא נורמלי שהנה יכול לקרות בדיוק כבר מה שקרה... כרגע אין לי תשובות לאף אחת מהשאלות שאני שואלת.
הרופאה אמרה שניתן לנסות להכנס להיריון נוסף אחרי וסת אחת אחרי הגרידה. יחד עם זאת, איני יודעת איך אנשים מצליחים לחשוב על זה אפילו, המחשבה הזאת נראית רחוקה ממני כ"כ. תודה רבה על ההתייחסות והמענה. שמחה עבורך שבפעם השנייה זה נגמר בידיים מלאות. מחזקת את כל הנשים שעוברות את מה שאני עוברת ברגעים אלו.

 

[מרעישה בשקט]

ההמתנה לפרוצדורה קשה מאוד

וגם אני אף פעם לא הצלחתי להתחיל את החלמת הנפש כל עוד ההליך הפיזי לא הסתיים.

לגבי ההריון הבא, די ברור שהוא יהיה חרדתי ובשביל זה יש את פורום הריון לאחר אובדן.
אפשר גם לפנות לטיפול פסיכולוגי ובמידת הצורך להיעזר בטיפול תרופתי.

אחרי ההפלה של ההריון הראשון, הגעתי לרופאה לביקורת אחרי הוסת והיא אישרה שניתן להמשיך.
עוד באותו החודש נקלטתי והתל"מ של ההריון השני היה בדיוק 3 חודשים אחרי התל"מ של ההריון הראשון.
במשך כל השליש הראשון היתה לי מנורת לילה קטנה בשירותים כדי לבדוק אם התחיל דימום (בהריון הראשון היה דימום, נצפה עובר עם דופק ואז הדופק פסק).
לי עזר לחזור לניסיונות ההיקלטות מהר ככל שניתן, אבל זה לא אומר שזה מתאים לכל אחת ואת תחליטי בהתאם להרגשה שלך אחרי הוסת הראשונה.

מאחלת לך שהפרוצדורה תעבור בשלום ותוכלי להתפנות לטפל בנפש.

 

[אלמונית142]

הפרוצדורה עברה

תודה רבה על ההבנה ועל התמיכה. הפרוצדורה עברה, היא כעת מאחורי.
והרגשה מוזרה מציפה אותי.
מרגישה כאילו המועקה עזבה את לבי. חודש שלם הסתובבתי, כואבת, עם מועקה בחזה.
כל שבוע בהליכה בין הרופאים ושוב המתנה של שבוע לאולטרסאונד נוסף ושוב תקווה, ואז התקווה שהתחלפה בהמון מועקה כי מדברי הרופאים הבנתי בין השורות שמשהו לא מתנהל כשורה.
בהתחלה טענו שיש לי שק הריון ריק, אפילו לא שק חלמון, לאחר מכן ראו שק חלמון אבל לא ראו קוטב עוברי בצורה ברורה, ואז זה הכה בי כאשר הרופאה אמרה "הייתי מצפה לראות בגודל שק הריון כזה קוטב עוברי". וכל שבוע מבשורה כזאת לאחרת. חודש שכזה, בהבנה שמשהו בגופי לא מתנהל כשורה, במיוחד לאור הכאבים בבטן התחתונה בצורה חריפה החל מגילוי ההריון (שבוע מוקדם).
אז אתמול עברה הפרוצדורה, איני יודעת אם ההרגשות שלי במקומן, פתאם בין רגע כל המועקה עזבה את לבי. אולי מדובר בהליך שלי להשלים עם המצב. אולי נפשי סוף כל סוף הפסיקה להתייסר ממחשבה שאני נושאת בתוכי עובר שאין לו חיים ומה היה יכול לקרות.
אולי זאת הכחשה איני יודעת.איני יודעת מה לגיטימי להרגיש ומה לא.

 

[כבשה0פועה]

מתייחסת לשורה האחרונה - כל תחושה *שלך* לגיטימית.
כל אשה והתחושות שלה, כל אשה והסיפור שלה בהריון שנגמר בטרם עת. יש מי שעצובה ואבלה, יש מי שמשלימה מהר ומתקדמת הלאה, ויש מי שחשה תחושות מתחלפות וגם מגוון תחושות (קנאה לצד שמחה, למשל). העיקר שאת מודעת לרגשות שלך ושומרת על עצמך (לא מתכחשת, לא מנסה לרצות אחרים על חשבון הנפש שלך וכולי).
מאחלת לך החלמה שלמה ושהריון תקין ושלם יגיע לכשתהיי מוכנה לשוב לנסות (בהמשך למה שכתבת בשרשור).

 

[אלמונית142]

תודה רבה על ההתייחסות

מודה מאוד על ההתייחסות.
כעת רוצה לשקם את עצמי. להרים את עצמי חזרה למעלה מבחינה הנפשית.
לחשוב כיצד חושבת על היריון הבא, וכיצד לא נכנסת למחשבות שהנה זה יקרה לי שוב, כי כנראה מחשבות אלה לא יתרמו לי להמשך דרכי ורק ירחיקו אותי מהמטרה. מקווה עבור כולנו שרגעים הקשים האלה יהיו מאחורינו, שנכנס להריון הבא תקין לחלוטין ונצא ממנו בידיים מלאות!

 

[אננס 22]

הרגשתי ממש כמוך לפני מס' ימים...

הייתי בטוחה שמשהו מוזר אצלי.. למה לא עצוב לי, למה אני מרגישה בסדר?.. וכפי שכתבו פה, זה פשוט הגיע.
השינוי ההורמונלי עושה את שלו ותחושת האובדן, הדכדוך, הכעס- הכל מגיע... ולא נשלט, מגיע בגלים.
עצה שלי- שתפי בתחושותייך רק כאלו שעברו הפסקת הריון. האחרות פשוט לא מבינות ואומרות דברים שממש מכעיסים, לא מכוונה רעה, אבל ממש לא נותנות מקום לכאב ולתחושות הקשות.
כמו שכתבו פה וגם אמרו לי כאלו שחוו את זה- הכל לגיטימי. מה שתרגישי או תחליטי לעשות טוב בשבילך. אל תחשבי על אף אחד מלבד עצמך.
בהצלחה ושבשורות טובות יגיעו במהירה!

 

[אלמונית142]

כנראה שהרגשות עולים וצפים

תודה רבה על התייחסותך.
אכן, הרגשות אינם ברורים כלל, לעיתים אני בסדר, לעיתים העצב משתלט. יום ראשון אחרי הגרידה הייתי בסדר, יום שני כבר היה סיפור אחר לגמרי.
ולגבי עם מי לחלוק את הצער, את צודקת בהחלט.
חברה טובה שלי, שלא עברה את החוויה, בהתייחסותה לכאבי אמרה כי עסקינן סה"כ בניסיון הראשון שלי להרות, וסה"כ לא סוף העולם.
קיבלתי את זה נורא קשה. עם כל הכבוד, אם היא הייתה במקומי ככל הנראה שהייתה רואה דברים אחרת לגמרי. לאנשים קל לדבר כאשר לא הם בנעליים של אחר.
קשה לי מאוד לשמוע אנשים מדברים בצורה הזו. זה היה אמור להיות ילד שלי, הרגשתי את ההיריון משלביו הראשונים, התחברתי להריון מיד עם ידיעתי עליו, את הכאב והצער של איבוד ההיריון הזה אני חוויה ואף אחד אחר שלא עבר את זה על בשרו לא יבין.
אני מנסה להיות חזקה, אחרי התפרצות העצב, שבירה נפשית מנסה לאסוף את עצמי כדי לקום וכדי לחשוב קדימה.

 

[אננס 22]

אל תנסי להיות חזקה

תזרמי עם התחושות שלך. אף אחד לא יחלק מדליה על חיוכים או כוח. תרשי לעצמך להרגיש מה שאת מרגישה, את עצובה, תהי עצובה. את כועסת, זה גם מובן. אף אחד לא יכעס או יפגע ואם כן, זו בעיה שלו.
אנחנו עוברות המון- שינוי הורמונלי מהיר וחד עם ידיים ריקות ולא מנחמות, כל פעולת הפסקת ההריון הקשה, אובדן החלום על התינוק, תהיות לגבי ההמשך ולעתים גם חוסר הבנה וחוסר תמיכה מהחברה. ותודה על הפורום הזה!!

לגבי ההערות- גם אני לא הבנתי עד לפני שבועיים. חשבתי בעיקר על העניין הטכני בהפסקת ההריון ויכול להיות שגם אני הגבתי כך, היום לצערי אני חכמה יותר ורגישה יותר.
אצלי זה הריון רביעי, אז לא מבינים למה כ"כ קשה לי. מישהי אמרה לי שאצל הבת שלה זה קרה בהריון ראשון ולי יש ילדים, אז קדימה להרים את עצמי ולחשוב רק עליהם. כאילו שעליהם לא השפיע כל הסיפור הזה וכאילו שלא איבדתי תינוק שכ"כ ציפיתי לו. אנחנו כבר חשבנו על שמות אפשריים ומי יהיה הסנדק בברית...

מאחלת שבאמת תתחזקי ושתסיימי את השנה החדשה עם ידיים מלאות ובכי מהתרגשות טובה!