הפלה - שבוע 12

[מינימי88]

הפלה - שבוע 12

צריכה ייעוץ... אתמול בבוקר כאבי בטן וכתמים חומים בניגוב. הלכתי למיון - לא נצפה דופק ועובר שמתאים לשבוע 9. הרופאה מדברת איתי ומסבירה לי את האופציות שיש לי ( גרידה או כדורים) ואני לגמרי לא שם.... לא קולטת מה היא אומרת בכלל. אומרת לה שאני הולכת הביתה ואחליט כבר בהמשך.
הגענו הביתה התחילו כאבים שלא מהעולם הזה, ממש צירים. יחד עם דימום אדום - ( סליחה על התיאור הגרפי) יצאו ממני גושים ורקמות. שוב סליחה... ועד עכשיו אני עם הכאבים הללו. לא ישנתי כל הלילה. ממש מרגישה שעברתי לידה.
האם זה תהליך נורמלי? הכאבים? אין לי כוח פיזי ונפשי ללכת שוב למיון. רוצה שזה ייגמר בלי יותר מדי התערבויות.
מה צריכה לעשות עכשיו?, בהנחה שהכאבים הללו ממשיכים ( ממש מגיעים כל 5 דקות - מתזמנת אותם כל הלילה כמו צירים, בין לבין נחה ובוכה)

 

[שירהד1]

צר לי על אובדן ההריון

אכן נראה שהגוף שלך עובר את ההפלה באופן טבעי, אך בכל זאת אני ממליצה ליצור קשר עם הרופא/ה הגניקולוג/ית שלך ולספר מה קורה ולשמוע לעצמם הרפואית.
אם אין לך דרך ליצירת קשר, אז ממליצה להתקשר למרכז לבריאות האישה, לבקש לדבר עם רופא/ה, ולשמוע עיצה רפואית.
ייתכן שגם אחות תוכל לסייע לך ולכוון אותך.

תעדכני אותנו.
שירה.


שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 

[מינימי88]

תודה על תגובתך

אכן הלכתי להיבדק ו"לשמחתי" הרחם ריק, הרירית דקה "והכל תקין". הכל חוץ ממני... איך מתפקדים וחוזרים לשגרה? מוצאת את עצמי בוכה במשך היום. שוכבת במיטה, מתאוששת, יש שעות שאני אופטימית ויש שעות שאני מפורקת.
אני בת 40, ההריון הגיע לאחר שנתיים של ניסיונות, חוששת שלא נצליח שוב, חוששת שגם אם נצליח זה עלול לקרות שוב ( הסטטיסטיקה אינה עומדת לטובתי - הגיל עושה את שלו) איך ממשיכים הלאה? בתוכי אני ממש רוצה עוד הריון, רוצה להתחיל לנסות שוב - אבל חוששת...

 

[ציטה 9]

קודם כול, השגרה יכולה לחכות יום יומיים

אם אין משהו דחוף שלא מסתדר בלעדייך ואת יכולה יום-יומיים לעשות רגע מה שמתאים לך, עדיף. יצא לי לעבור גם חזרה מיידית לשגרה ומצד שני, גם בהייה במסך עם תכנים ירודים ביותר. לא נראה לי שיש פרוטוקול בעניין הזה, לפחות לא מבחינה נפשית.

 

[מרעישה בשקט]

משתתפת בצערך

כפי שציטה כתבה, השגרה יכולה לחכות.
מותר לבכות ולהתפרק, מותר לרצות להיעלם מהעולם (אבל בלי לבצע, רק לרצות בלב), מותר לכעוס, מותר להישאר במיטה יום שלם.
קחי בחשבון שאת עדיין הורמונלית כרגע. מעבר לקושי האובייקטיבי שבהתמודדות עם ההפלה, יש גם את סערת ההורמונים שמציפה את הגוף.
החזרה לשגרה עשויה להיות מלווה בהתחלה בהרבה זיוף.
אני זוכרת את הימים הראשונים של החזרה לעבודה אחרי ההפלה השניה. כל פעם כשמישהו שאל לשלומי, באופן אוטומטי עניתי "מצוין" וזייפתי חיוכים כאילו הכל באמת בסדר.
בפועל שום דבר לא היה בסדר ולקח כמה שבועות עד שהחיוכים הפסיקו להיות מזוייפים והפכו להיות חיוכים אמיתיים.

לגבי חזרה לנסיונות היקלטות:
אם את מטופלת ע"י רופא פוריות - צריך להתייעץ מתי ניתן לחזור לנסיונות והאם יש צורך לבצע היסטרוסקופיה אבחנתית לפני שחוזרים לטיפולים.
אם את לא מטופלת, אלא בנסיונות להריון ספונטני - ההמלצה של רוב הרופאים היא להמתין וסת אחת.

הריון אחרי הפלה הוא הריון חרדתי. אני לא חושבת שניתן להעלים את החששות, אבל כן ניתן להקטין אותם. כל אחת מוצאת את הדרך שלה - כתיבה בפורום הריון לאחר אובדן, טיפול פסיכולוגי, טיפול תרופתי, טיפול ברפואה משלימה (דיקור, שיאצו, וואטסו), טיפול באומנות, פעילות גופנית וכן הלאה.