הפלות חוזרות
היי
כבר כמה חודשים אני נכנסת ויוצאת מהפורום, קוראת ומנסה למצוא נחמה ומידע רלוונטי, אבל הבנתי שכדאי לשתף את הסיפור שלי. ראיתי פה סיפורים דומים, אך יש הבדל מהותי- בכל סיפור כזה יש כבר ילד בבית. אני לא זכיתי. אני בת 35, וכבר 4 שנים מנסה להביא ילד לעולם. נכנסתי להריון ראשון לאחר שנה של נסיונות, אך הוא הסתיים בשבוע 5.5 בהפלה ספונטנית. לאחר מכן ניסינו עוד חצי שנה, לא הצלחנו ופנינו לטיפולים. נכנסתי להריון בסבב השלישי (עם איקאקלומין ואוביטרל), אך הסתיים בשבוע 8 -שק הריון ריק. בשלב זה החלפנו רופא, ביצענו בירור מקיף- בדיקות זרע, קרישיות, קריוטיפ, הצמתה, צילום רחם- והכל תקין. לאחר עוד שלושה חודשים של טיפולים עם איקאקלומין ללא הצלחה עברנו לפיורגון, ולאחר חודשיים נכנסתי להריון שלישי, שהתברר כהריון מולארי- מולה שלמה. זה קרה בינואר, עד אוגוסט הייתי במעקב בטא, הכל הסתיים בשלום וחזרנו לטיפולים. על הסיבוב הראשון נכנסתי להריון רביעי. מהיום של הביוץ עד בדיקת דופק קיבלתי תמיכה עם פרגניל ואוטרוגסטן, וזכינו לראות את הלב הפועם של העובר שלנו בשבוע 6. שבועיים אחרי זה החלטתי לגשת למוקד נשים ולבדוק באולטראסאונד אם הכל בסדר.... והשמיים נפלו עליי בפעם הרביעית. אין דופק. העובר מתאים לשבוע 6... עבר כבר חודש מאז ועדיין אין לי אוויר כשאני חושבת על הרגע הזה. איך רציתי שהאדמה תבלע אותי פשוט וזהו... איך רציתי שגם הדופק שלי יפסיק ולא אצטרך לעבור שוב את הסיוט הזה... לא אצטרך להביט בעיניים הכואבות של בעלי... לא אצטרך לבשר לאמא שלי שגם הפעם זה לא יקרה. מכיוון שרציתי להימנע מפגיעה ברחם (הרירית שלי גם ככה לא להיט), בחרתי בציטוטק, מה שהתברר כטעות, כי עכשיו יש לי שארית של שילייה ברחם, ואני מחכה להיסטרוסקופיה ניתוחית בשביל סוף סוף לסיים עם זה.
יקרות שלי, אני אשמח לכל תובנה מצדכן, כי לי כבר אזלו הכוחות, וגם התקווה. אני לא בטוחה אפילו אם כדאי להתחיל עם כל זה שוב. כל דבר שתגידו יעזור. תודה, סליחה על פוסט ארוך מדי.
היי
כבר כמה חודשים אני נכנסת ויוצאת מהפורום, קוראת ומנסה למצוא נחמה ומידע רלוונטי, אבל הבנתי שכדאי לשתף את הסיפור שלי. ראיתי פה סיפורים דומים, אך יש הבדל מהותי- בכל סיפור כזה יש כבר ילד בבית. אני לא זכיתי. אני בת 35, וכבר 4 שנים מנסה להביא ילד לעולם. נכנסתי להריון ראשון לאחר שנה של נסיונות, אך הוא הסתיים בשבוע 5.5 בהפלה ספונטנית. לאחר מכן ניסינו עוד חצי שנה, לא הצלחנו ופנינו לטיפולים. נכנסתי להריון בסבב השלישי (עם איקאקלומין ואוביטרל), אך הסתיים בשבוע 8 -שק הריון ריק. בשלב זה החלפנו רופא, ביצענו בירור מקיף- בדיקות זרע, קרישיות, קריוטיפ, הצמתה, צילום רחם- והכל תקין. לאחר עוד שלושה חודשים של טיפולים עם איקאקלומין ללא הצלחה עברנו לפיורגון, ולאחר חודשיים נכנסתי להריון שלישי, שהתברר כהריון מולארי- מולה שלמה. זה קרה בינואר, עד אוגוסט הייתי במעקב בטא, הכל הסתיים בשלום וחזרנו לטיפולים. על הסיבוב הראשון נכנסתי להריון רביעי. מהיום של הביוץ עד בדיקת דופק קיבלתי תמיכה עם פרגניל ואוטרוגסטן, וזכינו לראות את הלב הפועם של העובר שלנו בשבוע 6. שבועיים אחרי זה החלטתי לגשת למוקד נשים ולבדוק באולטראסאונד אם הכל בסדר.... והשמיים נפלו עליי בפעם הרביעית. אין דופק. העובר מתאים לשבוע 6... עבר כבר חודש מאז ועדיין אין לי אוויר כשאני חושבת על הרגע הזה. איך רציתי שהאדמה תבלע אותי פשוט וזהו... איך רציתי שגם הדופק שלי יפסיק ולא אצטרך לעבור שוב את הסיוט הזה... לא אצטרך להביט בעיניים הכואבות של בעלי... לא אצטרך לבשר לאמא שלי שגם הפעם זה לא יקרה. מכיוון שרציתי להימנע מפגיעה ברחם (הרירית שלי גם ככה לא להיט), בחרתי בציטוטק, מה שהתברר כטעות, כי עכשיו יש לי שארית של שילייה ברחם, ואני מחכה להיסטרוסקופיה ניתוחית בשביל סוף סוף לסיים עם זה.
יקרות שלי, אני אשמח לכל תובנה מצדכן, כי לי כבר אזלו הכוחות, וגם התקווה. אני לא בטוחה אפילו אם כדאי להתחיל עם כל זה שוב. כל דבר שתגידו יעזור. תודה, סליחה על פוסט ארוך מדי.