מאיר רוברך
New member
הפלקון והלקח
נשיא סין סירב להיפגש עם ברק בעצרת המילניום של האו``ם, בטענה של ``בעיה בלוח הזמנים``. לאחר ביקור היסטורי של נשיא סין בישראל, לפני מספר חודשים, מסרב הוא עכשיו להיפגש עם ראש ממשלת ישראל אפילו במקום נייטראלי, בעצרת האו``ם. לאחר פריצת דרך מאוד חשובה ביחסי סין-מערב, כשישראל הצליחה להיכנס לשוק הענק הסיני, אבל נאנסה ע``י ארה``ב לבטל את אחת העיסקאות החשובות ביותר של התעשיות הביטחוניות בכל הזמנים, עכשיו איבדה ישראל מקור סופר משמעותי זה לייצוא תוצרת ישראלית, כשנשק וטכנולוגיות ביטחוניות הם רק יריית הפתיחה לייצוא אזרחי, דבר שבסופו, ישראל הייתה מרוויחה הרבה יותר כסף מכל הסיוע האמריקאי ביחד, ללא שום תנאים וללא שום הגבלות, תוך כדי שמירה על ריבונות ועצמאות וללא הפיכה לרפובליקת בננות ולמדינת חסות של מדינה אחרת. את התמיכה האמריקאית, לפחות הלא כספית, לא היינו מאבדים בכל מקרה, בגלל השפעת הגורם היהודי בפוליטיקה האמריקאית הפנימית, ועל כך לא ארחיב, ורק היינו מרוויחים מזה יחסים כלכליים, עם פוטנציאל ענק ליחסי ידידות חמים ואף ליחסי ברית, שכן גם לסין השפעה לא מעטה עקב היותה חברה קבועה, לצד ארה``ב במועצת הביטחון של האו``ם. ביטוי סימלי זה של סירוב הנשיא מעיד על היחסים, ואולי יותר נכון, אי היחסים שיהיו מעתה בין ישראל לסין, ומה הרווחנו מזה? איבדנו את הכבוד שלנו, נרמסה ריבונותנו, הושמנו ללעג, איבדנו את האמון שהיה לנו באספקת המוצר ובמילוי עיסקאות שעליהן אנו מתחייבים, אבל מה? העיקר האמריקאים מרוצים. עניין ביטול עיסקת מטוס הפאלקון עם הסינים צריך לשמש לנו לקח להתנהגות שלנו בעתיד, ואנו צריכים ללמוד ממנו שלא חותמים כשלא יכולים לבצע ואם חותמים ומתחייבים, אז מבצעים ומסיימים את העניין, אפילו עם האמריקאים כועסים ועושים לנו נו, נו, נו. הבטחות מקיימים ורק ככה שורדים, כי אם לא נקיים את הבטחותינו, אז אף אחד לא ירצה להתעסק איתנו ואז נהיה משועבדים לאמריקאים לגמרי, להם ולחסדיהם ולכספיהם, ואם ראש ממשלתנו הוא מפר הבטחות מקצועי, זו לא סיבה שגם מדינתנו תהיה כזו, ראש ממשלה אפשר להחליף ואיתו גם את השם הרע ואת המוניטין הרעים, אבל מדינה לנו אחת ולא יעזור כלום, לכן גם על שמה הטוב ועל איך שהיא נראית לעולם, צריכים אנו לשמור.
נשיא סין סירב להיפגש עם ברק בעצרת המילניום של האו``ם, בטענה של ``בעיה בלוח הזמנים``. לאחר ביקור היסטורי של נשיא סין בישראל, לפני מספר חודשים, מסרב הוא עכשיו להיפגש עם ראש ממשלת ישראל אפילו במקום נייטראלי, בעצרת האו``ם. לאחר פריצת דרך מאוד חשובה ביחסי סין-מערב, כשישראל הצליחה להיכנס לשוק הענק הסיני, אבל נאנסה ע``י ארה``ב לבטל את אחת העיסקאות החשובות ביותר של התעשיות הביטחוניות בכל הזמנים, עכשיו איבדה ישראל מקור סופר משמעותי זה לייצוא תוצרת ישראלית, כשנשק וטכנולוגיות ביטחוניות הם רק יריית הפתיחה לייצוא אזרחי, דבר שבסופו, ישראל הייתה מרוויחה הרבה יותר כסף מכל הסיוע האמריקאי ביחד, ללא שום תנאים וללא שום הגבלות, תוך כדי שמירה על ריבונות ועצמאות וללא הפיכה לרפובליקת בננות ולמדינת חסות של מדינה אחרת. את התמיכה האמריקאית, לפחות הלא כספית, לא היינו מאבדים בכל מקרה, בגלל השפעת הגורם היהודי בפוליטיקה האמריקאית הפנימית, ועל כך לא ארחיב, ורק היינו מרוויחים מזה יחסים כלכליים, עם פוטנציאל ענק ליחסי ידידות חמים ואף ליחסי ברית, שכן גם לסין השפעה לא מעטה עקב היותה חברה קבועה, לצד ארה``ב במועצת הביטחון של האו``ם. ביטוי סימלי זה של סירוב הנשיא מעיד על היחסים, ואולי יותר נכון, אי היחסים שיהיו מעתה בין ישראל לסין, ומה הרווחנו מזה? איבדנו את הכבוד שלנו, נרמסה ריבונותנו, הושמנו ללעג, איבדנו את האמון שהיה לנו באספקת המוצר ובמילוי עיסקאות שעליהן אנו מתחייבים, אבל מה? העיקר האמריקאים מרוצים. עניין ביטול עיסקת מטוס הפאלקון עם הסינים צריך לשמש לנו לקח להתנהגות שלנו בעתיד, ואנו צריכים ללמוד ממנו שלא חותמים כשלא יכולים לבצע ואם חותמים ומתחייבים, אז מבצעים ומסיימים את העניין, אפילו עם האמריקאים כועסים ועושים לנו נו, נו, נו. הבטחות מקיימים ורק ככה שורדים, כי אם לא נקיים את הבטחותינו, אז אף אחד לא ירצה להתעסק איתנו ואז נהיה משועבדים לאמריקאים לגמרי, להם ולחסדיהם ולכספיהם, ואם ראש ממשלתנו הוא מפר הבטחות מקצועי, זו לא סיבה שגם מדינתנו תהיה כזו, ראש ממשלה אפשר להחליף ואיתו גם את השם הרע ואת המוניטין הרעים, אבל מדינה לנו אחת ולא יעזור כלום, לכן גם על שמה הטוב ועל איך שהיא נראית לעולם, צריכים אנו לשמור.