הפן החיובי בטיפול באמא

ענתי44

New member
הפן החיובי בטיפול באמא../images/Emo101.gif

בדך כלל אני משתפת אתכם בצד האפל של הטיפול באמי. המשברים הקשיים וכאבי הלב. ההתכתבות שלי עם חברי הפורום לגבי הרחבת הסיוע המקצועי גרמו לי לחשוב הרבה ( בעיקר דבריו של מני היקר). היום אני רוצה לשתף אתכם בצד החיובי. כן בכל רע יש גם טוב. עד שאמא חלתה הייתי פיטר פן, ילדה מפונקת שמסרבת לגדול. ובמובנים רבים חייתי כמו ה"יפיפיה הנרדמת" את אותו היום 40 וכמה שנים. נותנת לחיים לעבור לידי. ואז כרעם ביום בהיר זה נפל עלי, הגם שהיו סימנים מוקדמים. פתאום נותרתי לבד בספינה שהקברניט הלך והיה עלי להציל את הספינה שלא תטבע. התבגרתי.למדתי בזמן קצר הרבה דברים. ראשית למדתי לא לקבל כמובן מאליו את המתנות שהחיים מזמנים לך. ליהנות מכל דבר קטן. לחיות את הרגע. אם היו לי מלא פחדים בעבר הרי שהיום למדתי שיש בתוכי אומץ להשיר מבט לגדול שבפחדי ולנצח אותו. אני מעיזה יותר, מנסה יותר ולא מפחדת ליפול. ואלוהים עדי שאני נופלת. נופלת אבל קמה. למדתי להעריך את ערכה של המשפחה.את חשיבותה של הידידות. בעבר חטאתי בחטא הגאוה. מעולם לא הסכמתי להודות בחולשותיי או לבקש עזרה. נתתי תמיד לכולם ומכל ה-לב אבל לא ידעתי לקבל. ליהנות ממחווה ידידותית סתם ככה. היום למדתי לקבל. למדתי לבקש. להגיד מה אני רוצה. למה אני זקוקה.למדתי לחיות בשיתןף ולא להיות זאב בודד. למדתי להיות יעילה יותר. למשל בחלוקת הזמן- משאב שיש לי מחסור קבוע בו. והכי חשוב למדתי מהי אהבת אמת ומהי מסירות. כן יש המון קשיים והמון בעיות. וכל מי שלוקח על עצמו משימה כזו שידע מראש זה קשה ומשפיע על כל תחומי החיים שלך המטפל. אתה חייב להשאיר את האגו שלך ואת הצרכים שלך בצד כי מה שחשוב הוא החולה. כמובן שאתה צריך ללמוד לספק את הצרכים שלך ולא להזניח את עצמך או את שאר קרוביך אבל בדרך אחרת. באופן שונה. אני היום אדם אחר מלפני שנה. טוב יותר מזוקק יותר, כאילו עליתי בזכות אמא לספרות אחרות , למרות שאני עדיין מאוד ארצית ומאוד מחוברת לחומריות של החיים. גיליתי בתוכי מעיין נסתר. ממנו אני לוגמת כדי לקבל כוח. מעיין החיים שבו נמצאים הערכים שלמדתי בבית. אני לוגמת מאותו מעיין בו שאבה אמי בזמנו כוח כדי לטפל בהוריה, בנו ובכל העולם. למדתי שאין מכשול שהוא גבוה מדי עבורי ( כמובן באלו שתלויים בי ולא בבורא עולם) למרות מה שהאלצהיימר מחולל לנשמה של אמא אני יודעת שההשארות בבית טובה לה. כמובן בשילוב הפעילות הברוכה ב" בית אביב" מרכז היום שלה. וכאן אני מסכימה עם אחותי היקרה כי צריך להרחיב את הימים שלה שם למקסימום זה טוב לה וגם לי. אני יודעת שאהבתה של אמא אליי גדלה, למרות שהיתה תמיד קיימת. שהיא מעריכה את זה, בדרכה, ושטוב לה. וכשיבוא היום הנורא והיא כבר לא תזכור שאני אוהבת אותה" עד השמיים וחזרה" ולא תדע בכלל מי אני- אני אזכור. אני אדע. שהייתי האור בחושך שהאלצהיימר כפה עליה. שהרעפתי עליה אהבה ושטיפלתי בה באותו הלהט ובאותה המסירות שהיא טיפלה בהוריה, בבעלה, בילדיה, בנכדיה ובכל נזקק. השילוב של עזרה חיצונית, מרכז יום וההשארות בבית הוא האידיאלי עבור אמא. אין ספק לו חי אבי היקר היום ולו היתה אמא בריאה הם היו גאים בי לא על הטיפול אלא על התמורות שחלו בי ושהפכו אותי מבחינה רוחנית מברבזון כעור לברבור יפה. אם אתם חושבים לטפל בבן משפחה בבית- דעו כי קשיים רבים ויום יומיים צפויים לכם אבל גם רגעים יפים וקסומים. כמו ההורה שנשאר לטפל בתינוקו ורואה את צעדו הראשון ושומע את המילה הראשונה כך גם אנחנו נהיה איתם ברגעי החסד כשהצלילות מגיעה לביקור ונראה את מעט רגעי האושר שלהם. והכי חשוב שאני יודעת שברגעים הקשים כשענני אלצהיימר קודרים מרחפים סביבי שיש לי למי לפנות. יש לי את האנשים הטובים בעולם שילוו אותי עד ששוב תחזור השמש ותגרש את העננים. ויש לי אתכם. תמיד!
 

אירילה

New member
כמו שנאמר ומעז יצא מתוק..... ../images/Emo8.gif

האוניברסיטה הטובה ביותר של האדם הם החיים עצמם ,אין יום העובר ללא לימוד עצמי על חיינו ,הסגולה של בן העאנוש היא לדעת להפיק את הטוב מהרע ,מהיכן שקשה לנו לדעת להפיק את המכסימום שיהיה יותר קל ,ככל שיהיה טוב יותר כך קל לאדם לשאת במטלות היומיומיות בחייו. המוטו שלי בחיים הוא בדיוק המהפך שעברת את ענתי ,תמיד ברגעי מצוקה או קשיים ,אני חושב איך עושים/מוציאים מכל זה את הטוב ולנו היהודים הקדוש ברוך הוא חנן אותנו בראש עשר (לא לחינם נחשבים אנחנו לעם סגולה) ,שני אלמנטים חייבים שיהיו נטועים אצל האדם ,האמונה בעצמו ובאחרים ובאופטימיות. האדם קובע את אופי חייו ,אם יקום בבוקר ויאמר לעצמו היום הולך להיות רע ,כך יהיה יומו ואם יאמר היום השמש זורחת ,כך יזרחו לו השמים באותו היום ,האמון בעצמך משחק תפקיד חשוב. כבר סיפרתי כאן שאשתי לקתה בארוע מוחי בשנות השלושים שלה ,כאשר האישה נמצאת בפריחתה ,ואז ביום אחד בום גדול ,והגוף משתתק על צד אחד מכף רגל ועד ראש ואתה נמצא בהלם ,ומתעשת מהר כי הרי החיים חייבים להמשיך הלאה ,ואם נבכה על הקיים נבכה לעד ,וביום השלישי לאחר הארוע אזרתי את כל כוחותיי והאמונה שלי והחלטתי שהולכים קדימה עם כל הקשיים ,ולמדתי על עצמי דברים חדשים והפכתי לאדם יותר מתחשב ,מתון ,שקט כי כשאתה רואה שאצלך רע ,תתנחם שיש דברים הרבה יותר גרועים בעולם והודתי לאלוהים שהשאיר לי את אשתי בחיים. כך שענתי ,אני בחלט מזדהה איתך ,החיים הם הלימוד הכי חשוב מעבר להשכלה הפורמלית. מסתבר שגם ברע יש טוב ואת זה חייבים כולם ללמוד איך להפיק. אני שמח בשינוי שחל אצלך. תמשיכי ככה ושיהיה לך רק טוב גרשון
 

ענתי44

New member
תודה../images/Emo140.gif

תודה רבה על תגובתך. כל מה שאמרת אמת צרופה. אתה הגנן של חייך אם תזרע בבערוגת עולמך זרעים של תקווה ואופטימיות תקצור הצלחה ואם חזרע נבטי חשש ומחשבות שליליות הן יתגשמו ויהיה קשה לעקרן מהשורש.
 

טיקו1

New member
התרומה והתמורה

כבר לפני כמה ימים סיפרה לי חברה על התרשמותה העמוקה מדברייך בפורום.רק עכשיו היה לי זמן לקרוא. אשרייך שגילית בך יכולות של שינוי וצמיחה, ואשרייך שאת מודעת לכך.ראייתך את העבר, ההווה והעתיד מפוכחת ומעודדת. יפה שחלקת עם האחרים, כולנו, את הרגשותיך. אני מקווה שלא תתנגדי לפרסומם גם במקומות אחרים, כגון בעלון העמותה. יש חברים רבים שאינם גולשים וחבל שדבריך הנהדרים לא יובאו לידיעתם. (אמי נפטרה לפני 5 ש' אחרי 15 שנות מחלה.אני מתנדבת בעמותה וחברה במערכת העלון.) כל טוב. רותי
 

ענתי44

New member
אכן תמורה!../images/Emo141.gif

תודה לך על דבריך המרגשים.מקודם כשהלבשתי לאמא כותונת ושאלתי אותה אם היא יודעת כמה שאני אוהבת אותה , היא ענתה לי: "לפעמים. אני מרגישה לפי החיבוק שלך", וזו התמורה הטובה ביותר. האמת שאני צריכה להודות לכם ולא להיפך שאתם נותנים לי במה לשפוך את ליבי. הכתיבה עבורי היא צורך חשוב לא פחות מאוויר לנשום. והיא אחד הכלים שעוזרים לי. באמת שמחה שדבריי לא מתעופפים סתם ככה לתהום הנשייה, אלא יוצאים מלב ונכנסים ללב. מצטערת לשמוע על אימך. וכן אשמח מאוד לקחת חלק בכתיבת העלון של העמותה. למי עליי לפנות?
 

טיקו1

New member
עלון העמותה

מצטערת שלא עניתי מייד, כבר כתבתי שאינני גולשת קבועה.בקשר להשתתפות בכתיבה בעלון, הטל. שלי 039331812 (לא בשבת).אם אינני בבית נא השאירי מס'טלפון שלך במשיבון. תודה על הנכונות. חזקי ואמצי בחיי היומיום!! נ.ב. אינני יודעת היכן את גרה, אם באיזור המרכז- אולי תבואי לאסיפת חברי העמותה ביום רביעי 29 ביוני ושם נוכל גם לדבר קצת?! כל טוב! רותי
 
למעלה