מ ת כ ר ב ל ת
New member
הפנו אותי לכאן...
משהו מפורום אחר בו פורסמה הודעה זו הפנה אותי לכאן... בין השאר הוא העתיק מכאן מאמר באנגלית, אם למשהו מכם יש סבלנות לפרש את המילים בעברית הייתי מודה לו מאוד, יש לי הבנה בסיסית באנגלית והבנתי את הרעיון הכללי... בהודעתי השניה אצרף את הפסקה שהעתיק עבורי ... אני בתחילת שנות השלושים לחיי. ובתהליך מאוד ארוךךך ומתיש. לא מגדירה את עצמי כלסבית, לא חושבת שנולדתי כזאת אולי אהפך לאחת כזאת ברבות השנים מפני שאני לא מוצאת את הרצון לקיים איזשהו קשר עם הצד הגברי. התאכזבתי נפגעתי,שוב התאכזבתי, זייפתי, התאכזבתי התאכזבתי והתאכזבתי כל זה בקשר אחד ויחיד 'וממומש' שווה נישואין בגיל צעיר בלי מודעות לאן אני נכנסת בקהילה שמרנית וסגורה. מאז הפרידה הסופית עברו המון שנים. עם הזמן הרצון וההתלהבות להכיר משהו ירדו עד שהתפוגגו, היום כשמדברים איתי על חתונה וכל הברכות ה'בקרוב אצלך' הופכות למועקה עד להרגשת דיכאון קל. הקשר הגופני שהיה שם פגע בי, הרגשתי שאני כלי לסיפוק צרכים, בכל אותן שנים ניסיתי ליצור קשרים עם גברים והיו מהם ששאלו אותי האם עברתי אונס, בגלל שהם שמעו את דעתי בנושא סיפוק צרכיהם הבהמיים תוך שימוש בגוף נשי ככלי. גם היום דעתי לא השתנתה למרות שעבר כבר עשור,נדמה שהדיעה התפתחה אפילו מאוחר יותר והשתרשה עם השנים, וככל שהפרש הזמן שלא הייתי בקשר עם אף אחד ''מהם'' הלך וגדל כך לא הרגשתי בחסרון קשר כזה. בתקופה של לפני ארבע שנים כשעדיין לא הייתי מודעת לבעייתיות שבי, קרה לי מקרה שגרם לי לחשוב שכדאי לי לבדוק האם אני לסבית, בעברי קרו לי כל מיני מקרים לא רגילים שהדחקתי אותם גם כשהם קרו, כמו לשכב עם החברה הכי טובה שלי ולא להחליף איתה מילה על המקרה, להדלק פתאום על מצילה בבריכה שנראתה אגב גברית וזה נראה לי קסום לא הצלחתי ולא התאמצתי בכלל להוריד ממנה את העיניים עד ששמתי לב שהמבט שלי ממש מטריד אותה, הבנתי שמשהו כאן שונה, אך תמיד הרגשתי שונה, בכל מקום שהייתי ובכל חברה שאליה הייתי שייכת. לפני שלוש ארבע שנים כשהחלטתי לחקור את העניין, מצאתי ביני לבין ה''לסבית'' הממוצעת (וסליחה סליחה סליחה אם זה נשמע מתנשא או מעליב, קטונטי) המון קווי דמיון וטעם משותף הדוגמאות הן קטנות אך נראו לי מאוד משמעותיות באותן שלבים מוסיקה ביגוד וכו', חיצוניות - המון נשים לסביות נראות מאוד צעירות לגילן וזה דבר שמאוד מאפיין את החיצוניות שלי, מן ילדותיות שדבוקה באופי... ועוד. חיפשתי ומצאתי הייתי מוכנה לזרוק את עצמי לתוך המים ישר בהתחלה, וכל כך היה קל להתאהב כשאת כל כך מוכנה לזה ורוצה בזה במשהי שאין ביני לבינה אף קשר גם המרחק היה באמת משוגע אבל הייתי כל כך מוכנה והיה זה אחרי מס' חודשים של גישושים. לקח לי מספיק זמן עד שפגשתי משהי משמעותית שהיה לי איתה קשר מתמשך ומאוד מיוחד, הרגשתי שהגעתי הביתה כשהיא חיבקה אותי, כניראה שהיה חסר לי כל כך מגע של משהו/י ,מגע בכלל, מגע של גבר לרוב היה מרתיע אותי הייתי דרוכה ועצבנית כל זמן הפגישה,בזמנים כשהיו מקרים שגבר היה מחבק אותי הייתי חושבת אם עומד לו או לא. (מצטערת על השפה). סטיתי מהנושא, התחלתי לספר על מהות הקשר שהיתה לי עם אותה אישה, זה היה קשר מבלבל שגרם לי להבין את עצמי יותר טוב להיות מופתעת מעצמי לגלות את עצמי (בדרך עזרתי לה לגלות שהיא בעצם לסבית) היא היתה מעיין דמות אימהית בשבילי, היתה לי בעיה עם המשיכה אליה הרבה פעמים, ובתקופה בה הייתי מאוהבת בה, לא יכולתי מלהתאפק שלא לגעת בה. היא היתה נשואה ומלכתחילה היה לי נוח בקשר מהסוג הזה כי לא רציתי ולא הייתי מוכנה להתחייב, (עד לפני שהכרתי אותה לא הבנתי למה רב הפעמים אני מרגישה שלא מתאים לי להתחייב לקשר עם משהי, לא רציתי להפגע ועוד יותר לא לפגוע באף אחת, היום במבט לאחור אני חושבת שהיה מאוד עוזר לי היום אם הייתי ממצא את עצמי בקשר עם אישה, אני חושבת שיש נשים שמגדירות את עצמן כלסביות אך אפשר למצא את אותן באיזשהו שלב עוזבות את הכל ומתחתנות, וכאן אני באמת הייתי רוצה שתתקנו אותי אם אני טועה, ומכאן אני מסיקה שאולי חבל שנתקעתי כל השנים האלה ב'עולם הלסבי' בלי לעשות עם זה משהו באמת ממשי שממצא את עצמו, והייתי מגיעה למצב שבו היום הייתי יודעת טוב יותר מה הכיוון שלי, מה אני רוצה ומה עדיף לי. הקשר עם אותה הנשואה הוא לא הנושא כן אבל הוא היה מעין קטליזטור למי שאני ולהתהליך שאני עוברת, חיפשתי דמות אימהית כי היתה לי אמא מאוד קרה וזה היה מאוד חסר לי ולא ידעתי כל השנים האלה שזה חסר לי, אהבתי אותה, נמשכתי אליה, אפילו נמשכתי אליה מאוד בתקופה מסויימת אחר כך בכלל לא נמשכתי, ובכל זאת הייתי ובחלק מהפעמים הרגשתי ששוב אני פוגעת בעצמי ומרצה וכביכול ממשיכה 'לזייף' לא הייתי נאמנה לאמת שלי, אך לא ידעתי מה היא האמת שלי בתוך כל הבילבול,וחשבתי שכך אמצא אותה. לא ידעתי מה הזהות שלי, הגעתי לאיזשהי הבנה שאני לא בטוחה שאני בכלל לסבית ואם הייתי בטוחה בזה אין ספק שהייתי נשארת בארון לדקה אחת מיותרת, אחרי השקר והזיוף הגדול בו חייתי אני מרגישה שאני לא מסוגלת לחיות בשקר. אני מרגישה שהייתי זקוקה לדמות דומיננטית בדמות אישה שתבוא תלטף תנחם את הנשמה שלי תעטוף ותחבק וקיבלתי היה בקשר הזה את הכל, כל מה שרציתי פלוס תוספות נלוות מבלבלות. הקשר עם אותה אישה הפסיק להיות רומנטי כי לא רציתי אהבה כזאת רציתי אהבה אחרת, (מבאס אותי לדעת שהיא פחות אוהבת בגלל שאני פחות מתנשקת,למרות שהיא לא תודה בזה אני מרגישה) נשארתי קרחת מכאן ומכאן. אני זקוקה ולא מפסיקה לפנטז על אהבת אישה רצוי ללא מין אני זקוקה כמעט נואשות לחיבוק למגע הכי קרוב שאפשר להרגיש מכרבלת ומכורבלת בתוך אישה. מה עושים???? אני סובלת המון שנים בגלל זה. ואני לא יכולה לחפש דבר כזה בעולם הסטרייטיות כי זה שונה לא נורמלי ומוזר. ואני גם ככה חיה בנזירות ובפרישות.אבל גם לי יש צרכים בסיסיים שאני לא מצליחה לחנוק אותם. הלוואי שיעברו לי. הלוואי ואצליח להיות 'נורמלית'!
משהו מפורום אחר בו פורסמה הודעה זו הפנה אותי לכאן... בין השאר הוא העתיק מכאן מאמר באנגלית, אם למשהו מכם יש סבלנות לפרש את המילים בעברית הייתי מודה לו מאוד, יש לי הבנה בסיסית באנגלית והבנתי את הרעיון הכללי... בהודעתי השניה אצרף את הפסקה שהעתיק עבורי ... אני בתחילת שנות השלושים לחיי. ובתהליך מאוד ארוךךך ומתיש. לא מגדירה את עצמי כלסבית, לא חושבת שנולדתי כזאת אולי אהפך לאחת כזאת ברבות השנים מפני שאני לא מוצאת את הרצון לקיים איזשהו קשר עם הצד הגברי. התאכזבתי נפגעתי,שוב התאכזבתי, זייפתי, התאכזבתי התאכזבתי והתאכזבתי כל זה בקשר אחד ויחיד 'וממומש' שווה נישואין בגיל צעיר בלי מודעות לאן אני נכנסת בקהילה שמרנית וסגורה. מאז הפרידה הסופית עברו המון שנים. עם הזמן הרצון וההתלהבות להכיר משהו ירדו עד שהתפוגגו, היום כשמדברים איתי על חתונה וכל הברכות ה'בקרוב אצלך' הופכות למועקה עד להרגשת דיכאון קל. הקשר הגופני שהיה שם פגע בי, הרגשתי שאני כלי לסיפוק צרכים, בכל אותן שנים ניסיתי ליצור קשרים עם גברים והיו מהם ששאלו אותי האם עברתי אונס, בגלל שהם שמעו את דעתי בנושא סיפוק צרכיהם הבהמיים תוך שימוש בגוף נשי ככלי. גם היום דעתי לא השתנתה למרות שעבר כבר עשור,נדמה שהדיעה התפתחה אפילו מאוחר יותר והשתרשה עם השנים, וככל שהפרש הזמן שלא הייתי בקשר עם אף אחד ''מהם'' הלך וגדל כך לא הרגשתי בחסרון קשר כזה. בתקופה של לפני ארבע שנים כשעדיין לא הייתי מודעת לבעייתיות שבי, קרה לי מקרה שגרם לי לחשוב שכדאי לי לבדוק האם אני לסבית, בעברי קרו לי כל מיני מקרים לא רגילים שהדחקתי אותם גם כשהם קרו, כמו לשכב עם החברה הכי טובה שלי ולא להחליף איתה מילה על המקרה, להדלק פתאום על מצילה בבריכה שנראתה אגב גברית וזה נראה לי קסום לא הצלחתי ולא התאמצתי בכלל להוריד ממנה את העיניים עד ששמתי לב שהמבט שלי ממש מטריד אותה, הבנתי שמשהו כאן שונה, אך תמיד הרגשתי שונה, בכל מקום שהייתי ובכל חברה שאליה הייתי שייכת. לפני שלוש ארבע שנים כשהחלטתי לחקור את העניין, מצאתי ביני לבין ה''לסבית'' הממוצעת (וסליחה סליחה סליחה אם זה נשמע מתנשא או מעליב, קטונטי) המון קווי דמיון וטעם משותף הדוגמאות הן קטנות אך נראו לי מאוד משמעותיות באותן שלבים מוסיקה ביגוד וכו', חיצוניות - המון נשים לסביות נראות מאוד צעירות לגילן וזה דבר שמאוד מאפיין את החיצוניות שלי, מן ילדותיות שדבוקה באופי... ועוד. חיפשתי ומצאתי הייתי מוכנה לזרוק את עצמי לתוך המים ישר בהתחלה, וכל כך היה קל להתאהב כשאת כל כך מוכנה לזה ורוצה בזה במשהי שאין ביני לבינה אף קשר גם המרחק היה באמת משוגע אבל הייתי כל כך מוכנה והיה זה אחרי מס' חודשים של גישושים. לקח לי מספיק זמן עד שפגשתי משהי משמעותית שהיה לי איתה קשר מתמשך ומאוד מיוחד, הרגשתי שהגעתי הביתה כשהיא חיבקה אותי, כניראה שהיה חסר לי כל כך מגע של משהו/י ,מגע בכלל, מגע של גבר לרוב היה מרתיע אותי הייתי דרוכה ועצבנית כל זמן הפגישה,בזמנים כשהיו מקרים שגבר היה מחבק אותי הייתי חושבת אם עומד לו או לא. (מצטערת על השפה). סטיתי מהנושא, התחלתי לספר על מהות הקשר שהיתה לי עם אותה אישה, זה היה קשר מבלבל שגרם לי להבין את עצמי יותר טוב להיות מופתעת מעצמי לגלות את עצמי (בדרך עזרתי לה לגלות שהיא בעצם לסבית) היא היתה מעיין דמות אימהית בשבילי, היתה לי בעיה עם המשיכה אליה הרבה פעמים, ובתקופה בה הייתי מאוהבת בה, לא יכולתי מלהתאפק שלא לגעת בה. היא היתה נשואה ומלכתחילה היה לי נוח בקשר מהסוג הזה כי לא רציתי ולא הייתי מוכנה להתחייב, (עד לפני שהכרתי אותה לא הבנתי למה רב הפעמים אני מרגישה שלא מתאים לי להתחייב לקשר עם משהי, לא רציתי להפגע ועוד יותר לא לפגוע באף אחת, היום במבט לאחור אני חושבת שהיה מאוד עוזר לי היום אם הייתי ממצא את עצמי בקשר עם אישה, אני חושבת שיש נשים שמגדירות את עצמן כלסביות אך אפשר למצא את אותן באיזשהו שלב עוזבות את הכל ומתחתנות, וכאן אני באמת הייתי רוצה שתתקנו אותי אם אני טועה, ומכאן אני מסיקה שאולי חבל שנתקעתי כל השנים האלה ב'עולם הלסבי' בלי לעשות עם זה משהו באמת ממשי שממצא את עצמו, והייתי מגיעה למצב שבו היום הייתי יודעת טוב יותר מה הכיוון שלי, מה אני רוצה ומה עדיף לי. הקשר עם אותה הנשואה הוא לא הנושא כן אבל הוא היה מעין קטליזטור למי שאני ולהתהליך שאני עוברת, חיפשתי דמות אימהית כי היתה לי אמא מאוד קרה וזה היה מאוד חסר לי ולא ידעתי כל השנים האלה שזה חסר לי, אהבתי אותה, נמשכתי אליה, אפילו נמשכתי אליה מאוד בתקופה מסויימת אחר כך בכלל לא נמשכתי, ובכל זאת הייתי ובחלק מהפעמים הרגשתי ששוב אני פוגעת בעצמי ומרצה וכביכול ממשיכה 'לזייף' לא הייתי נאמנה לאמת שלי, אך לא ידעתי מה היא האמת שלי בתוך כל הבילבול,וחשבתי שכך אמצא אותה. לא ידעתי מה הזהות שלי, הגעתי לאיזשהי הבנה שאני לא בטוחה שאני בכלל לסבית ואם הייתי בטוחה בזה אין ספק שהייתי נשארת בארון לדקה אחת מיותרת, אחרי השקר והזיוף הגדול בו חייתי אני מרגישה שאני לא מסוגלת לחיות בשקר. אני מרגישה שהייתי זקוקה לדמות דומיננטית בדמות אישה שתבוא תלטף תנחם את הנשמה שלי תעטוף ותחבק וקיבלתי היה בקשר הזה את הכל, כל מה שרציתי פלוס תוספות נלוות מבלבלות. הקשר עם אותה אישה הפסיק להיות רומנטי כי לא רציתי אהבה כזאת רציתי אהבה אחרת, (מבאס אותי לדעת שהיא פחות אוהבת בגלל שאני פחות מתנשקת,למרות שהיא לא תודה בזה אני מרגישה) נשארתי קרחת מכאן ומכאן. אני זקוקה ולא מפסיקה לפנטז על אהבת אישה רצוי ללא מין אני זקוקה כמעט נואשות לחיבוק למגע הכי קרוב שאפשר להרגיש מכרבלת ומכורבלת בתוך אישה. מה עושים???? אני סובלת המון שנים בגלל זה. ואני לא יכולה לחפש דבר כזה בעולם הסטרייטיות כי זה שונה לא נורמלי ומוזר. ואני גם ככה חיה בנזירות ובפרישות.אבל גם לי יש צרכים בסיסיים שאני לא מצליחה לחנוק אותם. הלוואי שיעברו לי. הלוואי ואצליח להיות 'נורמלית'!