הפסדתי....

הפסדתי....

ידעתי שזה לא ימשך הרבה זמן, למרות שהוא דיבר בעיקר על העתיד ואני לא עצרתי אותו. הוא צייר לי חיים מאוד יפים ונוחים. בלי הרבה סיבוכים או תקלות צפויות. אני נהנתי מתשומת הלב, הוא מילא אותי בדברים שכל כך הרבה אנשים רוקנו ממני במשך יותר מידי שנים. הייתי קשה איתו. לא בכוונה, אלא בגלל שכזו אני. חסרת ביטחון. אבל הוא אמר לי כל הזמן שיהיה בסדר, ושהוא לא יוותר עלי כל כך מהר. היה לי טוב. ידעתי שזה לא יכול להימשך. תכננתי להגיד לו את זה, אבל לא בשבת כי יש לו יום הולדת למחרת ולא רציתי לקלקל. אמרתי - נמשוך את זה עוד כמה ימים... ביום שישי בילינו את אחר הצהריים יחד, היה יופי של יום, קבענו לדבר בערב. בערב הוא כבר לא ענה לי לטלפון. ביום שבת הוא לא התקשר ולא שלח שום הודעה. לטלפון היחיד שחייגתי אליו, הוא גם לא ענה. בבוקר שלחתי לו הודעת ברכה ליום הולדת. אחרי שעה וחצי הוא כתב לי: "תודה. אל תשאלי למה" לא שאלתי למה. לא עניתי בכלל. נסעתי אליו הביתה והנחתי ליד הדלת את המתנה שרציתי לתת לו. בכרטיס כתבתי: "כבר קניתי... אז מקווה שתהנה." ידעתי שזה לא ימשך הרבה זמן. הרי רציתי בעצמי להפסיק את זה. אז למה אני לא מפסיקה לבכות?
 
גם אני לא הבנתי...

אם הייתי מבינה אולי לא הייתי מרגישה ככה עכשיו. דווקא נפרדנו בסבבה ביום שישי, היו לנו תכניות ספציפיות לערב. אפילו כשיצאתי מהרכב שלו הסתכלתי מסביב לראות שלא שכחתי משהו, אז הוא אמר "נו ואם שכחת...? את תקבלי את זה כשניפגש פעם הבאה..." ז"א שכשנפרדנו ביום שישי עדיין היו לו כוונות לראות אותי שוב. מה שיותר מרגיז - שהוא זה שהיה אומר לי שהוא אוהב אותי ומתגעגע, היה מדבר איתי על משפחה וחיים יחד, והוא עכשיו בטח מתהלך כמו טווס גיבור ואני, שלא נקשרתי אליו רגשית (לוקח לי הרבה זמן...) מרגישה חרא....
 
כנראה שהוא לא מתאים לך

וזה טוב שאתם לא ביחד. פרידה היא תמיד קשה במיוחד כשהיא לא צפויה. יהיה בסדר. בפעם הבאה קחי את העניינים לאט ואל תראי על חוסר בטחון.
 
אני יודעת שהוא לא מתאים לי

בגלל זה גם אני רציתי להיפרד ממנו. אבל לי היתה דרך אחרת. לא איכפת לי שזה נגמר. הדרך שלו פגעה בי.
 
ולא תפסת אותו מאז?..

אם זאת הייתי אני הייתי מתקשרת שוב, לא שמה זין על משחקי אגו או שטויות כאלה.. אם את בוכה לא טוב לך עם המצב אז תנסי לברר קצת אינפורמציה כדי להתמודד עם זה טוב יותר.. אני באמת חושבת ששיחה איתו- בין אם הקשר הולך להמשיך או לא- היא הדרך הכי טובה לסגור קצוות פתוחים וכואבים שכאלה.. תנסי להתקשר שוב, אפילו מחסוי שיענה לך.. אל תרגישי שאת מפסידה את הכבוד שלך, כי את עושה את זה בשביל עצמך- כי את תרגישי יותר טוב- ובגלל זה את בוגרת וזה ממש לא עניין של משחקי כבוד. בהצלחה!
 
למעלה