הפסיכולוגיה של החזרה בשאלה!
לפני עשור הגה, יזם והקים שי הורוויץ את עמותת הלל, שסייעה לצעירים שחזרו בשאלה. מחר חוגג הארגון עשור לקיומו. ביקשנו ממנו לכתוב את דעתו על העמותה ועל פעילותה היום, כמו גם על התופעה של החזרה בשאלה. הראל בוזגלו. -------------------------------------------------------------------------------- לאחר שבגיל 15 נדחפתי החוצה מתוך העולם החרדי, החלטתי שנתיים לאחר מכן, בגיל 18 להקים עמותה לחוזרים בשאלה, מתוך רצון של נקמנות, ומרדנות. לצערי העמותה שהקמתי המשיכה לפעול גם לאחר שהתפכחתי ונוכחתי לדעת כי אנו קורעים צעירים וילדים ממשפחותיהם ללא הענקת מענה אמיתי לקשר בין הילדים להורים. עמותת הלל, פועלת היום, למיטב ידיעותי ולצערי, תוך ניתוק צעירים ממשפחותיהם, תוך שימוש במניפולציות פסיכולוגיות וללא ידע מקצועי בתחום מצוקות נוער מתבגר. ובייחוד, תוך בורות וחוסר הבנה של הרקע והמנטליות שבו גדלו הנערים והנערות הדתיים. חוסר הבנה זה גורם ליציאה חפוזה של נער דתי מהסביבה בה הוא גדל, תוך ניתוקו האכזרי והקיצוני מהחברה, משפחתו הקרובה והדת. ניתוק זה, ברוב המקרים שידועים לי, גורמים לתוצאות קשות של בלבול נפשי, בעיות קליטה, בדידות איומה ותהיות על הצעד החפוז שנעשה. במקרים רבים קשיים אלו מביאים את הנערים והנערות לשוב אל חיק משפחתם בסופו של דבר, אך בנפשם כבר טבועים צלקות עמוקים ממסלול היסורים שעברו, צלקות המונעות מהם לחיות באופן טבעי בסביבה הישנה, אותם נטשו ואליהם שבו. למותר לציין, כי אילו הנערים והנערות היו מקבלים סיוע הולם, אמיתי ומקצועי בזמן אמת דבר זה היה נמנע. את ניהול העמותה שהקמתי ירשו במקומי אישים שאינם דתיים, הנעדרים רקע והבנה של הנערים והנערות הפונים אליהם וחסרי ידע בדינמיקה של החברה החרדית (חברי הלל החילונים החליטו שלא למנות בראש העמותה חרדי מלידה שחזר בשאלה נבעה מהידיעה שאנשים שגדלו באורח חיים דתי\חרדי במרבית המקרים חוזרים חזרה לאחר שמתבגרים ומתפכחים). על כן היום הנהלת העמותה חסרה היכרות עם הציבור הדתי ודפוסי החשיבה שלו. מתוך כך פועלים מתנדבי העמותה באופן לא מקצועי, כאשר הסיוע או הטיפול שהם מציעים אינו הדבר המתבקש והפשוט: ניסיון לשקם יחסים מעורערים בתוך המשפחה או החברה - אלא מיד הענקת אפשרות ``בריחה ומנוסה`` של המתבגר לקיבוץ או למשפחות מארחות, כל זאת ללא סיוע והתמודדות עם הבעיות האמיתיות של המתבגר ומשפחתו. אנשי הלל מייחסים בגרות נפשית מכל בחינה אפשרית גם לקטינים בני 15-18, והם פותחים בהליך של יעוץ טלפוני ופגישות תוך הובלה לפתרון אחד ויחיד של עזיבת המשפחה והחברה - דבר שהוא בעוכרי הנער בשלבים מאוחרים יותר. בידי רשימה שמית של קטינים כאלה שקיבלו ``סיוע`` - ובסופו של דבר התגלה כהאצת הדרדרות הנער. מעיד אני עדות אישית שלעיתים משתרבבות כוונת זדוניות (כמעט מיסיונריות) בפעילות חלק מהמתנדבים שהכרתי. חלקם של המתנדבים רוצים ``להצליח בכל מחיר`` בהעברתו של צעיר מעולם זה למשנהו, כוונה זדונית זו היא בניגוד לכל כללי המקצוע בעזרה למתבגרים במצוקה. אנשי ``הלל`` פועלים מתוך ניתוק מוחלט של העבר החינוכי שממנו הגיע הפניה, בהרבה מקרים נתגלו ידיעות נחוצות מעברו של היוצא (כגון: תקיפה, אונס, כפייתיות או בעיות פסיכטאריות) לאחר שנשלם תהליך היציאה, דבר שגורם לחוסר אונים בקרב המתנדבים עצמם. דבר זה היה נמנע אילו גורם כל שהוא מהעמותה היה פונה לגורם חינוכי-דתי הבקיא בעברו של הנער, או היכול לקבל מידע מהסביבה בה גדל הנער, וכך לבנות פיתרון המתאים לרקע הפונה. אך מהלך תקין ופשוט זה לא נעשה (יש הגורסים משום דימיונות שווא כאילו ``אין עם מי לדבר`` אצל החרדים – אך אין לכך ביסוס: עובדה רציתי לדבר, והם מסרבים לשתף פעולה). לצערי למרות פניות אל ראשי הלל, הם סירבו לשתף פעולה וגם סירבו לשמוע ממני, או מגורמים מקצועיים דתיים אחרים, המעונינים לסייע למי שפונה לעמותה. ומכיוון שהם עוסקים בנוער חרדי ודתי, הרי הם צריכים לשתף פעולה עם גורמים בחברה הזאת, אשר יכולים לסייע הרבה יותר, מקבוצת הסטודנטים המתנדבים שמתחלפים בקצב רצחני. העובדה שאין הם מסכימים לכך, שם בסימן שאלה את עצם קיומם. לשמחתי כיום ישנה מודעות גבוהה מאוד בקרב הציבור החרדי לבעיית הנשירה והוקמו עשרות מסגרות טיפוליות. אין ספק כי ניתן לסייע ליוצאים בהליך בריא, אמיתי ונכון בלי הגברת והקצנת בעיות המתבגרים. היום יש ארגונים חרדיים רבים אשר יכולים לסייע, מתוך הבנה וידע ו מתוך נכונות אמיתית. אלה גם, לעיתים קרובות משמשים גשר בין הנער ומשפחתו, מיותר לציין כי הם יעילים יותר לאור היכרותם את החברה בה הקטינים גדלו. -------------------------------------------------------------------------------- לגבי עצם התופעה של החזרה בשאלה, זה מאמר שכתבתי בנושא. מאחל לכם קריאה נעימה. לא בדיקה, לא היגיון ולא מחשבה. רק כפתור בחולצה
לפני עשור הגה, יזם והקים שי הורוויץ את עמותת הלל, שסייעה לצעירים שחזרו בשאלה. מחר חוגג הארגון עשור לקיומו. ביקשנו ממנו לכתוב את דעתו על העמותה ועל פעילותה היום, כמו גם על התופעה של החזרה בשאלה. הראל בוזגלו. -------------------------------------------------------------------------------- לאחר שבגיל 15 נדחפתי החוצה מתוך העולם החרדי, החלטתי שנתיים לאחר מכן, בגיל 18 להקים עמותה לחוזרים בשאלה, מתוך רצון של נקמנות, ומרדנות. לצערי העמותה שהקמתי המשיכה לפעול גם לאחר שהתפכחתי ונוכחתי לדעת כי אנו קורעים צעירים וילדים ממשפחותיהם ללא הענקת מענה אמיתי לקשר בין הילדים להורים. עמותת הלל, פועלת היום, למיטב ידיעותי ולצערי, תוך ניתוק צעירים ממשפחותיהם, תוך שימוש במניפולציות פסיכולוגיות וללא ידע מקצועי בתחום מצוקות נוער מתבגר. ובייחוד, תוך בורות וחוסר הבנה של הרקע והמנטליות שבו גדלו הנערים והנערות הדתיים. חוסר הבנה זה גורם ליציאה חפוזה של נער דתי מהסביבה בה הוא גדל, תוך ניתוקו האכזרי והקיצוני מהחברה, משפחתו הקרובה והדת. ניתוק זה, ברוב המקרים שידועים לי, גורמים לתוצאות קשות של בלבול נפשי, בעיות קליטה, בדידות איומה ותהיות על הצעד החפוז שנעשה. במקרים רבים קשיים אלו מביאים את הנערים והנערות לשוב אל חיק משפחתם בסופו של דבר, אך בנפשם כבר טבועים צלקות עמוקים ממסלול היסורים שעברו, צלקות המונעות מהם לחיות באופן טבעי בסביבה הישנה, אותם נטשו ואליהם שבו. למותר לציין, כי אילו הנערים והנערות היו מקבלים סיוע הולם, אמיתי ומקצועי בזמן אמת דבר זה היה נמנע. את ניהול העמותה שהקמתי ירשו במקומי אישים שאינם דתיים, הנעדרים רקע והבנה של הנערים והנערות הפונים אליהם וחסרי ידע בדינמיקה של החברה החרדית (חברי הלל החילונים החליטו שלא למנות בראש העמותה חרדי מלידה שחזר בשאלה נבעה מהידיעה שאנשים שגדלו באורח חיים דתי\חרדי במרבית המקרים חוזרים חזרה לאחר שמתבגרים ומתפכחים). על כן היום הנהלת העמותה חסרה היכרות עם הציבור הדתי ודפוסי החשיבה שלו. מתוך כך פועלים מתנדבי העמותה באופן לא מקצועי, כאשר הסיוע או הטיפול שהם מציעים אינו הדבר המתבקש והפשוט: ניסיון לשקם יחסים מעורערים בתוך המשפחה או החברה - אלא מיד הענקת אפשרות ``בריחה ומנוסה`` של המתבגר לקיבוץ או למשפחות מארחות, כל זאת ללא סיוע והתמודדות עם הבעיות האמיתיות של המתבגר ומשפחתו. אנשי הלל מייחסים בגרות נפשית מכל בחינה אפשרית גם לקטינים בני 15-18, והם פותחים בהליך של יעוץ טלפוני ופגישות תוך הובלה לפתרון אחד ויחיד של עזיבת המשפחה והחברה - דבר שהוא בעוכרי הנער בשלבים מאוחרים יותר. בידי רשימה שמית של קטינים כאלה שקיבלו ``סיוע`` - ובסופו של דבר התגלה כהאצת הדרדרות הנער. מעיד אני עדות אישית שלעיתים משתרבבות כוונת זדוניות (כמעט מיסיונריות) בפעילות חלק מהמתנדבים שהכרתי. חלקם של המתנדבים רוצים ``להצליח בכל מחיר`` בהעברתו של צעיר מעולם זה למשנהו, כוונה זדונית זו היא בניגוד לכל כללי המקצוע בעזרה למתבגרים במצוקה. אנשי ``הלל`` פועלים מתוך ניתוק מוחלט של העבר החינוכי שממנו הגיע הפניה, בהרבה מקרים נתגלו ידיעות נחוצות מעברו של היוצא (כגון: תקיפה, אונס, כפייתיות או בעיות פסיכטאריות) לאחר שנשלם תהליך היציאה, דבר שגורם לחוסר אונים בקרב המתנדבים עצמם. דבר זה היה נמנע אילו גורם כל שהוא מהעמותה היה פונה לגורם חינוכי-דתי הבקיא בעברו של הנער, או היכול לקבל מידע מהסביבה בה גדל הנער, וכך לבנות פיתרון המתאים לרקע הפונה. אך מהלך תקין ופשוט זה לא נעשה (יש הגורסים משום דימיונות שווא כאילו ``אין עם מי לדבר`` אצל החרדים – אך אין לכך ביסוס: עובדה רציתי לדבר, והם מסרבים לשתף פעולה). לצערי למרות פניות אל ראשי הלל, הם סירבו לשתף פעולה וגם סירבו לשמוע ממני, או מגורמים מקצועיים דתיים אחרים, המעונינים לסייע למי שפונה לעמותה. ומכיוון שהם עוסקים בנוער חרדי ודתי, הרי הם צריכים לשתף פעולה עם גורמים בחברה הזאת, אשר יכולים לסייע הרבה יותר, מקבוצת הסטודנטים המתנדבים שמתחלפים בקצב רצחני. העובדה שאין הם מסכימים לכך, שם בסימן שאלה את עצם קיומם. לשמחתי כיום ישנה מודעות גבוהה מאוד בקרב הציבור החרדי לבעיית הנשירה והוקמו עשרות מסגרות טיפוליות. אין ספק כי ניתן לסייע ליוצאים בהליך בריא, אמיתי ונכון בלי הגברת והקצנת בעיות המתבגרים. היום יש ארגונים חרדיים רבים אשר יכולים לסייע, מתוך הבנה וידע ו מתוך נכונות אמיתית. אלה גם, לעיתים קרובות משמשים גשר בין הנער ומשפחתו, מיותר לציין כי הם יעילים יותר לאור היכרותם את החברה בה הקטינים גדלו. -------------------------------------------------------------------------------- לגבי עצם התופעה של החזרה בשאלה, זה מאמר שכתבתי בנושא. מאחל לכם קריאה נעימה. לא בדיקה, לא היגיון ולא מחשבה. רק כפתור בחולצה