הפסקה בטיפולים בגלל חוסר תמיכה?

[אדמה טובה]

הפסקה בטיפולים בגלל חוסר תמיכה?

הפסקה בטיפולים בגלל חוסר תמיכה?
אולי תוכלו לעזור לי מנסיונכן? אישי ואני בטיפולי פוריות מזה כמה חודשים. זה שוב לא הצליח ואני עומדת לפני סיבוב חדש. ההורמונים גורמים לי לעצבנות ועצב, והמתח גורם לי לפרוק אותם על אישי, שמתקשה לתמוך באופן אקטיבי. מבחינתו, להגיע בזמן כשצריך לקיים יחסי מין (תוך ויתור על כמה שעות עבודה), זה תמיכה. אנחנו בעיצומו של משבר חריף, שכל נסיון לפתור אותו מתפוצץ בריב חדש אחרי יומיים. הריבים הם על אותם דברים שתמיד היוו מוקדי מתח בינינו, אבל החמירו ללא נשוא (לדעתי, הוא שקוע בעצמו ולא קשוב אליי, ולדעתו אני מתלוננת ללא הרף ובאה אליו בטענות). אני מתחילה לחשוב שאולי עדיף לעשות הפסקה בטיפולים, אבל חוששת, בגלל הגיל, מצבי ההורמונלי העגום, ובגלל שיש לי רק שחלה אחת עם נטיה לציסטות (השניה נכרתה בגלל אותו דבר). אני לא מצליחה לעורר אצל אישי אמפטיה והבנה, כנראה כי אני כבר רק מתפרצת ומאשימה בלי הפוגה. וכנראה שהוא גם עסוק בעניינים משלו, בקריירה שלו ואין לו משאבים לקבל אותי כשאני לא חזקה ומתמודדת. אתמול הוא רמז לי שיש לו רק מעט רזרבה לסבול אותי ככה. הוא לא מוכן ללכת לטיפול זוגי. מה עושים (בהנחה שאני לא מחליפה בן זוג ולא מגרשת אותו

)? אני לא אראה מחשב עד יום שלישי, אבל זה גם היום שבו אני צריכה להחליט על המשך הטיפולים. אז תודה על תשובותיכן עד אז, מראש!

 

[הדג של נועה]

../images/Emo24.gif אולי באמת קצת מנוחה

הפסקה בטיפולים בגלל חוסר תמיכה?
אולי תוכלו לעזור לי מנסיונכן? אישי ואני בטיפולי פוריות מזה כמה חודשים. זה שוב לא הצליח ואני עומדת לפני סיבוב חדש. ההורמונים גורמים לי לעצבנות ועצב, והמתח גורם לי לפרוק אותם על אישי, שמתקשה לתמוך באופן אקטיבי. מבחינתו, להגיע בזמן כשצריך לקיים יחסי מין (תוך ויתור על כמה שעות עבודה), זה תמיכה. אנחנו בעיצומו של משבר חריף, שכל נסיון לפתור אותו מתפוצץ בריב חדש אחרי יומיים. הריבים הם על אותם דברים שתמיד היוו מוקדי מתח בינינו, אבל החמירו ללא נשוא (לדעתי, הוא שקוע בעצמו ולא קשוב אליי, ולדעתו אני מתלוננת ללא הרף ובאה אליו בטענות). אני מתחילה לחשוב שאולי עדיף לעשות הפסקה בטיפולים, אבל חוששת, בגלל הגיל, מצבי ההורמונלי העגום, ובגלל שיש לי רק שחלה אחת עם נטיה לציסטות (השניה נכרתה בגלל אותו דבר). אני לא מצליחה לעורר אצל אישי אמפטיה והבנה, כנראה כי אני כבר רק מתפרצת ומאשימה בלי הפוגה. וכנראה שהוא גם עסוק בעניינים משלו, בקריירה שלו ואין לו משאבים לקבל אותי כשאני לא חזקה ומתמודדת. אתמול הוא רמז לי שיש לו רק מעט רזרבה לסבול אותי ככה. הוא לא מוכן ללכת לטיפול זוגי. מה עושים (בהנחה שאני לא מחליפה בן זוג ולא מגרשת אותו

)? אני לא אראה מחשב עד יום שלישי, אבל זה גם היום שבו אני צריכה להחליט על המשך הטיפולים. אז תודה על תשובותיכן עד אז, מראש!

אולי באמת קצת מנוחה
תעזור לשיקום ההורמונים הפגועים, המוטיבציה ומצב הרוח הכללי. גם עלי ההורמונים משפיעים בצורה קיצונית. אני יכולה להיות במצב רוח מעולה רגע אחד ואחרי כן בדכאון ובכי נוראי. בעלי למד והפנים שאסור להתקרב אלי במצבים מסויימים, כי אני באמת "לא אני". האשמות--> לא עוזרות וחלילה שלא תאשימי את עמצך והרי לא בחרת שחלות עם נטיה לציסטות ולא הזמנת את כריתת השחלה הראשונה, אז אנא, צאי מזה, את לא אשמה בכלום. אני כן מצפה שבעלי יתמוך בי לאורך כל הדרך, אך החיים והמציאות מעל הכל ולפעמים גם הוא טרוד וחסר יכולת לעזור ולתמוך. בימים כאלה אני מנסה להתעלות על עצמי ולא לדרוש ולא לקטר יותר מידי. אם את לא יכולה וזה לא עוזר, קחו הפסקה קלה. מנוחה רק יכולה לעשות לך, לאישך ולזוגיות שלכם טוב. הסיכוי להכנס להריון במצב של לחץ תמידי, מצב רוח מזופת וכד´ הוא קלוש, אז עדיף לקחת הפסקה, להתפנק ולפנק, להפטר מעודף ההורמונים..., להיות ביחד, לבלות, להרגע ואחרי כל זה לחזור בכוחות מחודשים לטיפולים. המון בהצלחה בכל שתחליטי לעשות.

ענק מכל ה-

ה-

של נועה

 

[רחל של ענבל]

אני הייתי שואלת את עצמי

הפסקה בטיפולים בגלל חוסר תמיכה?
אולי תוכלו לעזור לי מנסיונכן? אישי ואני בטיפולי פוריות מזה כמה חודשים. זה שוב לא הצליח ואני עומדת לפני סיבוב חדש. ההורמונים גורמים לי לעצבנות ועצב, והמתח גורם לי לפרוק אותם על אישי, שמתקשה לתמוך באופן אקטיבי. מבחינתו, להגיע בזמן כשצריך לקיים יחסי מין (תוך ויתור על כמה שעות עבודה), זה תמיכה. אנחנו בעיצומו של משבר חריף, שכל נסיון לפתור אותו מתפוצץ בריב חדש אחרי יומיים. הריבים הם על אותם דברים שתמיד היוו מוקדי מתח בינינו, אבל החמירו ללא נשוא (לדעתי, הוא שקוע בעצמו ולא קשוב אליי, ולדעתו אני מתלוננת ללא הרף ובאה אליו בטענות). אני מתחילה לחשוב שאולי עדיף לעשות הפסקה בטיפולים, אבל חוששת, בגלל הגיל, מצבי ההורמונלי העגום, ובגלל שיש לי רק שחלה אחת עם נטיה לציסטות (השניה נכרתה בגלל אותו דבר). אני לא מצליחה לעורר אצל אישי אמפטיה והבנה, כנראה כי אני כבר רק מתפרצת ומאשימה בלי הפוגה. וכנראה שהוא גם עסוק בעניינים משלו, בקריירה שלו ואין לו משאבים לקבל אותי כשאני לא חזקה ומתמודדת. אתמול הוא רמז לי שיש לו רק מעט רזרבה לסבול אותי ככה. הוא לא מוכן ללכת לטיפול זוגי. מה עושים (בהנחה שאני לא מחליפה בן זוג ולא מגרשת אותו

)? אני לא אראה מחשב עד יום שלישי, אבל זה גם היום שבו אני צריכה להחליט על המשך הטיפולים. אז תודה על תשובותיכן עד אז, מראש!

אני הייתי שואלת את עצמי
האם מדובר במצב שקשור אך ורק לטיפולים? כלומר, האם המתחים הללו נגרמים רק בגלל הכשלונות, המצב ההורמונלי הירוד, הקושי להתמודד עם כל זה? האם ברגע שתצליחו, המצב ישתנה? או שמא מדובר במשבר עמוק יותר? משבר שרק יחריף עם בואו של התינוק המצופה? אם התשובה לשאלה הראשונה היא כן, הייתי מניחה לבעלי. הייתי מפנימה (כפי שהפנמתי בסבב הטיפולים הראשון, לגבי בעלי) שכל אחד מתמודד בצורה אחרת ומכבדת את זה. הייתי פונה לייעוץ פסיכולוגי רק עבור עצמי. הייתי מוציאה את כל הקושי והתסכול בערוצים אחרים, אשר אינם כוללים את הבעל. במלים אחרות, הייתי מתמודדת עם הקשיים בעצמי עד להצלחה המיוחלת, שאחריה הבעיות האלו אמורות להעלם. כך היה אצלנו בסבב הטיפולים עם ענבל. בהתחלה הרגשתי הכי זנוחה בעולם. כשהבנתי שהוא גם סובל, וגם לו קשה, ואין לו אפשרות לתמוך בי כפי שאני מצפה ממנו, ופניתי לערוצי תמיכה אחרים (אצלי היה בעיקר הפורום, ההורים, וחברה אחת או שתיים), עצם ההרפיה ממנו עשתה את שלה. בהריון הוא תמך בי בלי שאדרוש ממנו, והיום הוא האבא הכי טוב בעולם. בהצלחה! רחל

 

[העין ה 3]

גם אני בעד טיפול פסיכולוגי

הפסקה בטיפולים בגלל חוסר תמיכה?
אולי תוכלו לעזור לי מנסיונכן? אישי ואני בטיפולי פוריות מזה כמה חודשים. זה שוב לא הצליח ואני עומדת לפני סיבוב חדש. ההורמונים גורמים לי לעצבנות ועצב, והמתח גורם לי לפרוק אותם על אישי, שמתקשה לתמוך באופן אקטיבי. מבחינתו, להגיע בזמן כשצריך לקיים יחסי מין (תוך ויתור על כמה שעות עבודה), זה תמיכה. אנחנו בעיצומו של משבר חריף, שכל נסיון לפתור אותו מתפוצץ בריב חדש אחרי יומיים. הריבים הם על אותם דברים שתמיד היוו מוקדי מתח בינינו, אבל החמירו ללא נשוא (לדעתי, הוא שקוע בעצמו ולא קשוב אליי, ולדעתו אני מתלוננת ללא הרף ובאה אליו בטענות). אני מתחילה לחשוב שאולי עדיף לעשות הפסקה בטיפולים, אבל חוששת, בגלל הגיל, מצבי ההורמונלי העגום, ובגלל שיש לי רק שחלה אחת עם נטיה לציסטות (השניה נכרתה בגלל אותו דבר). אני לא מצליחה לעורר אצל אישי אמפטיה והבנה, כנראה כי אני כבר רק מתפרצת ומאשימה בלי הפוגה. וכנראה שהוא גם עסוק בעניינים משלו, בקריירה שלו ואין לו משאבים לקבל אותי כשאני לא חזקה ומתמודדת. אתמול הוא רמז לי שיש לו רק מעט רזרבה לסבול אותי ככה. הוא לא מוכן ללכת לטיפול זוגי. מה עושים (בהנחה שאני לא מחליפה בן זוג ולא מגרשת אותו

)? אני לא אראה מחשב עד יום שלישי, אבל זה גם היום שבו אני צריכה להחליט על המשך הטיפולים. אז תודה על תשובותיכן עד אז, מראש!

גם אני בעד טיפול פסיכולוגי
אבל את יכולה מראש ללכת למטפלת זוגית מתוך תקווה שאולי היא תצליח להביא אותו לטיפול ביחד איתך בשלב מסוים. כמו שכבר נאמר, כל אחד מתמודד אחרת עם הקשיים, ואפשר להבין אותו. גם אצלנו זה כך - כל הזמן רבים על שטויות וביום שאני מקבלת תשובה שלילית המריבות יותר גרועות מתמיד. אולי באמת כדאי לעשות הפסקה ולצבור כוחות ואני מדברת אפילו על הפסקה של חודש חודשיים - לא יותר. (גם לא כתבת בת כמה את). ואם אתן רוצות קצת לצחוק - בעלי חושב שהחלק שלו בטיפולים הוא הקשה ביותר: "את לא מבינה כמה זה קשה לאונן לתוך כוס ועוד בשרותים ציבוריים!" ורדה

 

[רוצה עוד 1]

אוי, קשה!

הפסקה בטיפולים בגלל חוסר תמיכה?
אולי תוכלו לעזור לי מנסיונכן? אישי ואני בטיפולי פוריות מזה כמה חודשים. זה שוב לא הצליח ואני עומדת לפני סיבוב חדש. ההורמונים גורמים לי לעצבנות ועצב, והמתח גורם לי לפרוק אותם על אישי, שמתקשה לתמוך באופן אקטיבי. מבחינתו, להגיע בזמן כשצריך לקיים יחסי מין (תוך ויתור על כמה שעות עבודה), זה תמיכה. אנחנו בעיצומו של משבר חריף, שכל נסיון לפתור אותו מתפוצץ בריב חדש אחרי יומיים. הריבים הם על אותם דברים שתמיד היוו מוקדי מתח בינינו, אבל החמירו ללא נשוא (לדעתי, הוא שקוע בעצמו ולא קשוב אליי, ולדעתו אני מתלוננת ללא הרף ובאה אליו בטענות). אני מתחילה לחשוב שאולי עדיף לעשות הפסקה בטיפולים, אבל חוששת, בגלל הגיל, מצבי ההורמונלי העגום, ובגלל שיש לי רק שחלה אחת עם נטיה לציסטות (השניה נכרתה בגלל אותו דבר). אני לא מצליחה לעורר אצל אישי אמפטיה והבנה, כנראה כי אני כבר רק מתפרצת ומאשימה בלי הפוגה. וכנראה שהוא גם עסוק בעניינים משלו, בקריירה שלו ואין לו משאבים לקבל אותי כשאני לא חזקה ומתמודדת. אתמול הוא רמז לי שיש לו רק מעט רזרבה לסבול אותי ככה. הוא לא מוכן ללכת לטיפול זוגי. מה עושים (בהנחה שאני לא מחליפה בן זוג ולא מגרשת אותו

)? אני לא אראה מחשב עד יום שלישי, אבל זה גם היום שבו אני צריכה להחליט על המשך הטיפולים. אז תודה על תשובותיכן עד אז, מראש!

אוי, קשה!
ראיתי וחוויתי יותר מפעם אחת, בשנים האחרונות, איך הטיפולים גורמים להקצנה והחמרה של בעיות ומתחים שהיו קיימים מתחת וגם מעל לפני השטח עוד קודם. הרי עצם הצורך בהתערבות גסה כל כך בחיים האינטימיים שלנו - שאמורים להיות עניין טבעי וזורם, ההכרח לקיים יחסי מין מתוזמנים ומתועדים, ההשפעה ההרסנית של ההורמונים, כל זה בשילוב עם שני שותפים לפרוייקט שכל אחד מהם בא מכוכב אחר (כבר הסכמנו מזמן על נגה ומאדים, לא?), בעלי אופי ודרכי התמודדות שונים ויכולת שיתוף ברמות שונות, והרי לך מתכון די בטוח להתפוצצויות על בסיס יומי. ולכל אחד משניכם תרומתו הייחודית למצב הנפיץ. ואף אחד לא אשם יותר מהשני, כי הרי ידוע, שחיפוש אשמים זו הדרך הכי לא-פרודוקטיבית לפתור משברים. אז מכיוון שזהו האיש וזוהי האישה ולא מחליפים בני זוג, ועם זה צריך לנצח, מה שצריך לעשות הוא למצוא דרך או שעת כושר לשבת ביחד ולשוחח שיחה טובה ורגועה ולברר מה שניכם רוצים, ואיך אתם יכולים להגיע לשם. בעצם שיחת תיאום ציפיות. אני חושבת שכדאי ליצור תנאים מיוחדים ואפילו מלאכותיים לשיחה הזו. אולי לצאת למסעדה טובה, או לארגן ערב שקט, בלי הפרעות, עם איזה סרט טוב ויין נחמד. ממש לביים אוירה נעימה ונינוחה שיכולה להוביל לשיחה כנה ומועילה, בלי הטחת האשמות, בלי לחטט בעבר, אלא במטרה לבדוק האם שניכם רוצים אותו דבר ומה כל אחד מוכן לתרום ועל מה כל אחד מוכן לוותר למען המטרה. ואם המסקנה היא שזקוקים להפסקה, לאגירת כוחות ומילוי המצברים (וגם ניקוי הגוף) אז אולי זה מה שנחוץ. לא חודש או חודשיים הם שיעשו את ההבדל. שיהיה בהצלחה, אדמה טובה, מה שתחליטי לעשות!

 

[אדמה טובה]

תודה לכן על התמיכה

אוי, קשה!
ראיתי וחוויתי יותר מפעם אחת, בשנים האחרונות, איך הטיפולים גורמים להקצנה והחמרה של בעיות ומתחים שהיו קיימים מתחת וגם מעל לפני השטח עוד קודם. הרי עצם הצורך בהתערבות גסה כל כך בחיים האינטימיים שלנו - שאמורים להיות עניין טבעי וזורם, ההכרח לקיים יחסי מין מתוזמנים ומתועדים, ההשפעה ההרסנית של ההורמונים, כל זה בשילוב עם שני שותפים לפרוייקט שכל אחד מהם בא מכוכב אחר (כבר הסכמנו מזמן על נגה ומאדים, לא?), בעלי אופי ודרכי התמודדות שונים ויכולת שיתוף ברמות שונות, והרי לך מתכון די בטוח להתפוצצויות על בסיס יומי. ולכל אחד משניכם תרומתו הייחודית למצב הנפיץ. ואף אחד לא אשם יותר מהשני, כי הרי ידוע, שחיפוש אשמים זו הדרך הכי לא-פרודוקטיבית לפתור משברים. אז מכיוון שזהו האיש וזוהי האישה ולא מחליפים בני זוג, ועם זה צריך לנצח, מה שצריך לעשות הוא למצוא דרך או שעת כושר לשבת ביחד ולשוחח שיחה טובה ורגועה ולברר מה שניכם רוצים, ואיך אתם יכולים להגיע לשם. בעצם שיחת תיאום ציפיות. אני חושבת שכדאי ליצור תנאים מיוחדים ואפילו מלאכותיים לשיחה הזו. אולי לצאת למסעדה טובה, או לארגן ערב שקט, בלי הפרעות, עם איזה סרט טוב ויין נחמד. ממש לביים אוירה נעימה ונינוחה שיכולה להוביל לשיחה כנה ומועילה, בלי הטחת האשמות, בלי לחטט בעבר, אלא במטרה לבדוק האם שניכם רוצים אותו דבר ומה כל אחד מוכן לתרום ועל מה כל אחד מוכן לוותר למען המטרה. ואם המסקנה היא שזקוקים להפסקה, לאגירת כוחות ומילוי המצברים (וגם ניקוי הגוף) אז אולי זה מה שנחוץ. לא חודש או חודשיים הם שיעשו את ההבדל. שיהיה בהצלחה, אדמה טובה, מה שתחליטי לעשות!

תודה לכן על התמיכה
רציתי להודות לכן על העידוד והתמיכה. החלטנו שנלך לטיפול זוגי, כן, האיש הסכים לכך למרות התנגדות ראשונית. החלטנו שלא נעשה הפסקה בטיפולים. אני בת 36, עם שחלה אחת הנוטה לציסטות, ואנחנו לא רוצים לקחת צ´אנס שיקרה משהו שלא יאפשר הריון מאוחר יותר. ואנחנו מאמינים שנצליח להתגבר גם על התקופה הקשה, עם סיוע מקצועי ורצון טוב ואופטימיות שלנו.