הפסקת הריון בשבוע 28

[ענתב3]

הפסקת הריון בשבוע 28

אתמול התקבלה החלטה על הפסקת הריון. אני בשבוע 28, לאורך כל ההריון היו בעיות והיתה לי תחושה שכך זה יסתיים. למרות שאני מאוד שלמה עם ההחלטה, מאוד קשה לי. אני עוברת ימים נוראיים. אני מאוד חוששת מהתהליך עצמו ומהתקופה הקרובה שאנו הולכים לעבור כמשפחה (יש לי שני ילדים בני 8 ו 4.5). אם יש כאן נשים שעברו הפסקת הריון בשלב כזה ויכולות לספר לי קצת לקראת מה אני הולכת, לקבל עצות להתמודדות הקשה אני אודה לכן מאוד.

 

[דנהת]

הפסקת הריון שבוע 18

היי יקרה, איתך בכאבך, יש המון מה לספר וליעץ לך בתהליך המורכב והקשה שאת עוברת, את וכל בני המשפחה. חשוב לדבר עם הילדים, להסביר להם מה קורה, וזה מורכב ועדין מאד. חשוב לשתף אותם כמידת היכולת, שלכם ושלהם, לומר להם שאף אחד לא אשם באובדן ההריון היקר הזה. לפעמים ילדים נוטים להאשים את עצמם , בצורה לא רציונלית.... יש הרבה שלבים לתהליך הרגשי שנלווה לאובדן כזה, וניתן לעבור כל שלב בנפרד ובקצב שמתאים לכם. ממליצה בחום לבקש להפגש עם העו"ס של ביה"ח בו תבוצע הפסקת ההריון, וגם אני, אם תרצי, אשמח לעמוד לרשותך בכל עניין ודבר . שולחת לך חיבוק גדול.

 

[דנהת]

סליחה כתבתי בטעות 18 במקום שבוע 28, מתנצלת.

 

[ענתב3]

הפסקת הריון בשבוע 28

תודה רבה דנהת. יש לנו פגישה עם העו"ס של ביה"ח ביום ראשון, דיברתי איתה גם טלפונית וקיבלתי חלק מהמידע. היא גם תנחה אותנו איך לספר לילדים. אני נעזרת בכל מי שאפשר כדי לעבור את התקופה הכל כך קשה הזו. תודה

 

[אובדתעצות1]

 

[ואני בחסדך בטחתי]

מנסה לענות

אני כל כך מצטערת על מה שאת עוברת. אני חושבת שהניסיון להתכונן ולנווט את התקופה הקרובה כמה שיותר לפי רצונותיך הוא קריטי מבחינת החזרת תחושת השליטה על החיים (אפילו אם היא מזערית).
אני משתפת בניסיון שלי למרות שהוא שונה (הפסקת דופק בשבוע 23) וקחי מזה מה שנכון לך.
לי היה חשוב להחליט מראש אם לראות את התינוק ואם להחזיק. אני שמחה בבחירה שלי להיפרד ויודעת על נשים שבחרו אחרת וגם שלמות עם ההחלטה. נראה לי בעיקר חשוב להגיע לרגע הזה מוכנים.
כנ"ל לגבי הקבורה. הרבה לא רוצים להתעסק עם זה ואני לגמרי מבינה. זה נושא שמדינת ישראל מנסה לשפר את מצבו אך השיפור איטי ותלוי במיקום גיאוגרפי, עם איזו חברא קדישא ביה"ח עובד וכו'. נראה לי לא שייך להיכנס לפרטים אבל למי שיש כחות, או שיש לה מישהו שהיא סומכת עליו שיכול לעשות בירורים, אני מציעה לבדוק את כל העניין מראש. לברר מי עושה את הקבורה דרך ביה"ח ופשוט לקרוא עליהם באינטרנט. לחילופין אפשר להתייעץ עם מיטב המקסימה ממכון עיתים, לי היא עזרה בדקה ה90.
שאר הדברים כבר נאמרו.. ילדים, קהילה, טיפול, טיפול תרופתי
לאכול טוב, לעשות רק מה שטוב לך, לקבל חיבוק ממי שאפשר, להמשיך להעזר פה. כולנו איתך

 

[ענתב3]

מפחדת מאוד

קודם כל תודה רבה.
התהליך נקבע ליום רביעי, אנו עושים אותו בבילינסון. בקבורה החלטנו שאנחנו לא רוצים לטפל, מעדיפים שבית החולים ידאג להכל. נאמר לנו שהיא תהיה קבורה בחולון, אם נרצה לדעת בעתיד היכן היא נמצאת יוכלו להגיד לנו בדיוק לפי תאריך הלידה ושיוך לבילינסון. לראות או לא לראות? להחזיק או לא? אולי רק שיצלמו אותה? אנחנו עדיין לא יודעים מה נכון לנו, אני מאוד חוששת שזה יעשה לנו רע אך מצד שני אני מפחדת שבעתיד אצטער שלא עשיתי את זה. כרגע אני חוששת מהשיחה מחר עם הילדים המקסימים שלנו (בן 8 ובת 4.5) ומאוד מאוד חוששת מהתהליך עצמו. הלידות היו לי טראומתיות, נסיונות של אפידורל שלא משפיע, כאבי תופת שבקושי הצלחתי לעמוד בהם. אני מתה מפחד מהכאב הפיזי, האם יצליחו להקל עלי עם משככבי כאבים אחרים???

 

[ואני בחסדך בטחתי]

הכי מובן בעולם

אני ממש זוכרת את הפחד של לפני. בשבילי זה היה רגע מכונן. אני יכולה רק לשתף בחוויה שלי, וכמובן שלכל אחת הסיטואציה שונה, אבל שתדעי שיש כל מיני אפשרויות.. גם אני עברתי שתי לידות טראומטיות לפני הלידה השקטה, ודווקא לה אני קוראת הלידה הטבעית שלי, אני יודעת שזה מגוחך.. למרות שלא היה שום דבר טבעי באיך שהיא התחילה והסתיימה, הרגשתי בה הכי מחוברת לגוף שלי, ידעתי מתי זה מגיע, איך נח לי להתמקם, מה אני רוצה ולא רוצה, היינו רוב הזמן בעלי ואני לבד בחדר ולא היה לי כבר תינוק לפחד עליו

בהצלחה גדולה את יכולה להעזר בנו גם תוך כדי.
אני מוסיפה עבור נשים אחרות בעניין הקבורה (בחולון הטיפול מכובד וטוב). רק מבהירה שיש אפשרות דרך מכון עיתים להסדיר את הקבורה גם במקומות שלא עובדים עם בית החולים. זה לא מצריך מהזוג שום דבר, רק לדבר עם מכון עיתים. הם עושים את כל התיאומים מול בתי הקברות ובתי החולים.

 

[ענתב3]

תודה

תודה רבה

 

[שירהד1]

משתתפת בצערך

כמה עצוב, ובוודאי שקשה לך וברור לחלוטין שאת עוברת ימים נוראיים. ליבי איתך.
את רוצה לספר לנו מה היו הבעיות שבעקבותן היה צורך בהפסקת ההריון? (את ממש לא חייבת. רק אם את רוצה בכך. תרגישי נוח עם כל החלטה).

אני ממליצה לך להיכנס לאתר מרגש ומלא במידע, אותו כתבה חברה בפורום.
תגגלי: "לידה שקטה- נועה אמא של רואי". האתר נותן מידע רב ביותר ואני חושבת שתוכלי למצוא בו תשובות לשאלותייך.

אני לא יודעת אם כתוב באתר לגבי זה, ולכן אכתוב לך- לבוא לבית החולים עם כדורים לייבוש החלב, ולשאול מתי הכי טוב לקחת אותם. זה עלול להיות בלתי נסבל עוד יותר להתמודד עם הכאב הנוראי הזה של האובדן ועם שדיים גדושים, ללא תינוק

.

שולחת חיבוקי תנחומים והרבה כוחות,

שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 

[ענתב3]

מפחדת

קודם כל תודה רבה.
היו יותר מדי בעיות לצערי. שקיפות לא תקינה, בצקת עוברית, עובר קטן, הרחבת חדרי המוח. כל הממצאים יחד הראו על תסמונת גנטית (סיכוי של כמעט 100%). היינו אצל פרופסור שוחט בשבוע שעבר וכך הוא קבע. גם הגנטיקאית בועדה אמרה באופן חד משמעי שמדובר בתסמונת גנטית והתינוקת לא תהיה בריאה. היה הריון נורא קשה ומורכב. ישנה תחושה של הקלה שהועדה אישרה את הפסקת ההריון, מאוד חששתי ללדת ילדה חולה אבל עם זאת זה כל כך קשה ואני מפחדת נורא ממה שאני הולכת לעבור בתהליך הזה.
לגבי כדורים לייבוש חלב- נאמר לי ע"י העו"ס של בית החולים שהם יתנו לי שם. בכל מקרה לקחתי גם הפניה מרופאת הנשים שלי.
האם את חושבת שכדאי להיעזר בדולה? קראתי במספר מקומות שיש דולות שמלוות בלידות שקטות. מעבר לזה אנו נעזרים בפסיכולוגית מדהימה שמלווה אותנו ובמידת הצורך תגיע לבית החולים לאחר התהליך.
רוצה כל כך להיות אחרי...

 

[שירהד1]

אוי, הפחד הוא הכי מובן בעולם...

ממליצה לקחת כל עזרה אפשרית- מעולה שאת (ואתם) מטופלים אצל אשת מקצוע, ואכן מומלץ לקחת דולה ולהיעזר גם בגורם מקצועי זה, במידה וזה מתאים לך (יש כאלו שדווקא לא מעוניינות...).

לגבי הכדורים- ממליצה לך להגיע לבית החולים עם הכדורים ולא להסתמך על כך שיתנו לך שם. אם יש לך מרשם מהרופאה שלך- שמישהו יקנה עבורך בבית המרקחת.

לא רוצה להעיק עם שאלות, אבל חשוב לי לדעת לגבי התנהלות של רופאים/ות- האם לאחר השקיפות הלא תקינה, הבצקות, העובר הקטן וחדרי המוח הנרחבים שלחו אותך לבצע בדיקת דם של ניפט? או לחלופין- מי שפיר? אני מנסה להבין וללמוד גם למען נשים אחרות כיצד ניתן למנוע לידות שקטות בשבועות מתקדמים.
אצלי התגלתה תסמונת של טריזומיה 18, ועברתי גרידה בשבוע 16, לאחר שקיפות לא תקינה, סקירת מערכות נוראית (מומים בכל מערכת בגוף) ובדיקת ניפט שאישרה את התסמונת.

חבל לי מאוד לקרוא שהגעת לשבוע זה, ושאת נאלצת לעבור לידה שקטה.

שירה.


שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 

[ענתב3]

אינני יודעת

לאחר השקיפות הלא תקינה והבצקת שנראתה עשיתי בדיקת סיסי שליה (צ'יפ גנטי) ואקו לב עוברי. שתי הבדיקות הללו היו תקינות. גם הסקירה הראשונה היתה תקינה מלבד הבצקת שעדיין נראתה והעובדה שהעובר היה קטן בשבוע (לא ייחסו לזה משמעות). רק בסקירה המאוחרת (בשבוע 23) נראתה הבעיה במוח והקטנה נוספת של העובר בעוד שבועיים. אז נכנסתי לתהליך של סקירות חוזרות ותכופות. לפרופסור שוחט הגעתי בשבוע שעבר, בשבוע 28. הוא קבע שמדובר באופן חד משמעי בתסמונת גנטית והתינוקת לא תהיה בריאה.לפי מה שאני מבינה רק יועץ גנטי יכול היה לחבר את התמונה כולה ולהבין שזה המצב. אני לא באמת יודעת אם היה ניתן לדעת את זה לפני ולחסוך ממני את התהליך הכואב הזה. יש צורך בהמשך בירור, בדיקה שנקראת אקסיום. שולחים דגימה לארה"ב כדי לבדוק תסמונות גנטיות שלא ניתן לראות בבדיקות ה"רגילות".

 

[שירהד1]

אויש, כמה נורא...

טוב, לפי התיאור שלך, דווקא נשמע שקיבלת הכוונה רפואית נכונה לאורך ההריון.
אכן יש בעיות שמתגלות במלואן בשלב של הסקירה המורחבת.
מתי הלידה? האם כבר שוחחת עם הילדים?

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 

[ענתב3]

ילדתי אתמול

ילדתי אתמול בערב, היה קשה מאוד. 30 שעות של זירוז ולידה קשה וכואבת ללא משככי כאבים מלבד טשטוש שניתן כמה שעות לפני. אני נמצאת בבילינסון, הצוות מדהים גם במחלקת נשים וגם בחדר לידה, מאוד נעימים, קשובים, באמת מדהימים. אני עדיין בשלב של ההקלה מהכאבים הפיזיים שעברתי, אני לא מצליחה לעכל את מה שקרה לנו. זה נשמע נורא מוזר אבל אני מרגישה שעברתי איזשהו ניתוח ואני עכשיו בהחלמה או שילדתי והתינוקת פשוט בתינוקיה. לא נתפס לי שילדתי אתמול ושהתינוקת לא חיה. כנראה שזה איזשהו תהליך של הגוף להתמודד. בקרוב בטח יפול האסימון.
עם הילדים שוחחנו יומיים לפני האשפוז, קיבלנו הנחיות מהפסיכולוגית ומהעובדת הסוציאלית, היתה שיחה טובה מאוד, הגדול בן ה 8 שאל המון שאלות גם במהלך השיחה וגם אחרי. למחרת בבית הספר היה לו קצת קשה (המורות והחברים עזרו לו). עכשיו אני חושבת שהוא יותר בסדר. הקטנה בת ה 4.5 לא ממש מבינה את המשמעות עדיין.
זהו, האם זה נורמלי שאני בכזו הדחקה ולא קולטת כרגע את כל מה שקרה לי?

 

[כבשה0פועה]

נורמאלי לחלוטין במציאות לא נורמאלית

משתתפת בצערך על האבדן הנורא.
נשמע לחלוטין הגיוני שאת מדחיקה. את שניה אחרי הפרוצדורה, ולגוף שלך בוודאי יש עוד זמן התאוששות. מניחה שלכולכם, גם לבן שלכאורה יותר בסדר, עוד תהינה מורדות ועליות. לי זה נראה הדבר הנורמאלי במצב הלא נורמאלי אליו נקלעתם.