הפסקת הריון שבוע 25

קורין821

New member
הפסקת הריון שבוע 25

אתמול התבשרתי על תוצאות בדיקת מי שפיר שפירושן הפסקת הריון.
מאז אני לא מצליחה לעצור את הדמעות... למרות התמיכה וניסיונות העידוד של משפחה וחברים, אני מרגישה כ"כ בודדה.
בנוסף לתחושת האובדן אני ממש מתה מפחד מתהליך הלידה הארוך שצפוי לי.
צריכה עידוד, ואם אפשר לשוחח באופן פרטי עם מישהי שעברה תהליך דומה (כולל הפסקת הדופק לעובר לפני השראת לידה). בנוסף, אם מישהי עברה את זה בבי"ח מאיר אשמח לדעת כדי לקבל פרטים טכניים בין היתר.
כל תובנה שיש למישהי כאן אשמח לשמוע,,,מרגישה אבודה
תודה
 
מצטערת בשבילך כל כך

מצטערת בשבילך כל כך שאת נאלצת לעבור את זה,
הייתי שם לפני 8 חודשים, צ'יפ גנטי לא תקין והפסקת הריון בשבוע 25.
הימים האלה מקבלת הבשורה הנוראית ועד הלידה הם ימי ביניים מאוד קשים,
ימים שאני לפחות התרכזתי בהם רק בפן הטכני של מה שצפוי לי,
רק אחרי הלידה אפשר באמת לנסות ולהתחיל לעכל.

מפרטת לך בסעיפים את מה שעבר עליי-
ועדה להפסקת הריון- לפני תהליך הלידה צריך לעבור ועדת הפסקת הריון, בגלל השבוע המתקדם יש צורך ב"ועדת על", היא לא מתכנסת בכל בי"ח אז צריך לברר איפה יש קרוב אלייך ולקבוע תור.
אני את הועדה ביצעתי ברמב"ם, במקרה שלנו היועצת הגנטית המקסימה עזרה לנו בתיאום התור, יש מי שאת בקשר איתו מבי"ח שיוכל לעזור בזה?
לגבי הועדה עצמה- מגיעים עם כל המסמכים, בהתחלה יש שיחה עם עו"סית, במקרה שלנו היה מאוד מיותר, קיבלנו איזה נאום ש"טוב שגילינו את זה עכשיו", אחרי העו"סית ממתינים לועדה עצמה, בועדה חברים בערך 5 רופאים, נשאלנו אם אנחנו מבינים את משמעות ההחלטה ענינו שכן וחתמו לנו על הטפסים.

האשפוז עצמו- את הלידה עצמה ביצעתי בכרמל, תיאמתי איתם את הגעתי מראש והם דאגו לאשפוז בחדר נפרד במחלקת נשים- ממה שאני מכירה ברוב בתי החולים זה הנוהל, אבל עדיין כדאי לברר מול מאיר שהם נוהגים ככה. האשפוז הנפרד מאוד מקל.

זריקה להפסקת הריון- מתבצעת כמו בדיקת מי שפיר, אמורה לקחת כ-10 דקות ולא לכאוב פיזית. נפשית זה כבר סיפור אחר... לי באופן אישי גם הכאב הפיזי היה חזק יותר ממי השפיר, לדעתי בגלל ההשפעה הנפשית.

ציטוטק- אחרי הזריקה להפסקת הריון קיבלתי ציטוטק לנרתיק כדי להתחיל בהשראת הלידה, אצלי הוחלט על כדור כל 6 שעות. רק שעה בערך אחרי המנה השנייה של הציטוטק התחלתי להרגיש כאבים, בהתחלה עמומים כמו כאבי מחזור והלכו והתגברו.

משככי כאבים- במקרה שלי זו היתה לידה ראשונה כך שהצוות ציפה לתהליך ארוך ולא שמחו לתת לי הרבה משככי כאבים, התחילו מאקמול ואופטליגין שלא עזרו בכלל ורק אחרי שבעלי רב עם האחיות קיבלתי עירוי עם תרופה חזקה שעזרה לי (לא זוכרת את שמה..). העברתי לילה עם צירים מאוד כואבים, הרבה משככי כאבים ובסוף ילדתי כ-12 שעות מתחילת הצירים. (לי עזר לעשות מקלחות חמות בזמן הצירים).

כדורים לייבוש חלב- בשבוע זה כדאי לקחת כדורים לייבוש חלב, נקראים דוסטינקס, את הכדורים צריך לקנות באופן עצמאי אז כדאי לבקש מרשם מראש, כדאי לקחת את הכדור בסמיכות ללידה כמה שניתן כדי שהיעילות תגבר.

להביא לבי"ח- כדאי להביא בגדים נוחים, תחבושות עבות או תחתונים סופגים שמיועדים לאחר לידה וגם אוכל ושתייה עבורך ועבור מי שיהיה איתך.

נושא קשה נוסף שיעלו בפנייך הוא לראות את העובר וקבורת העובר, לאחר הלידה תוכלי להחליט אם את רוצה לראות את העובר אני חשבתי על זה זמון והתלבטתי ורק אחרי הלידה החלטתי שאני רוצה לראות, לא מתחרטת על כך.
לגבי קבורה- ניתן לבקש שבי"ח ידאג לקבורה בעצמו או שתרצי להיות שותפה. אני בחרתי לתת לבי"ח לטפל בזה, הרגשתי ועדיין מרגישה שזה היה גדול עליי נפשית.

כתבתי הרבה על הפן הטכני, ואחרי זה שולחת לך חיבוק גדול, זו חוויה קשה מאוד. וכל כך עצובה.
מוזמנת להמשיך לשאול ולהתייעץ בכל דבר.
 

קורין821

New member
תודה רבה על הפירוט

בגלל שקיבלתי את הבשורה ביום שישי לא הספקתי לברר כלום לגבי הפרוצדורה שמתנהלת במאיר. מחר אברר הכל.
את זוכרת תוך כמה זמן נקבעה לך ועדה? ומשניתן לך האישור בועדה פשוט קבעת עם ביה"ח במחלקת יולדות? תוך כמה ימים זה קרה?
ממש כמו החוויה שתיארת הימים האלה בעיקר קשים טכנית וההמתנה הזאת היא עינוי. וכל מי שאומר ש"הכל לטובה", ו"טוב שגילינו עכשיו" אולי צודק, אבל זה כ"כ לא מדבר אלי בשלב זה
 
המשך

כל כך מבינה אותך, אני הרגשתי שאנשים מנסים לנחם אותי אבל זה פשוט מוקדם מידי, הלב עדיין כל כך שבור.
אני העדפתי די להסתגר בימים האלה, היה לי קל יותר לתקשר בסמסים.
אני כן יכולה להגיד שעם הזמן הכאב דוהה ונהיה יותר נסבל ולאט לאט אפשר לחזור לנשום.

לגבי הזמנים- ביום שלישי קיבלנו את הבשורה, ברביעי החלטנו שמפסיקים את ההריון, הועדה נקבעה לראשון וביום שני בבוקר התאשפזתי ללידה.
הייתי בקשר עם המזכירה של חדרי הלידה עוד לפני הוועדה, אחרי שקיבלנו את האישור התקשרתי אליה ובהתחלה היא אמרה שנבוא מחרתיים, אחרי תחנונים הקדימו לי ליום למחרת.
לגבי אפידורל- בכרמל נותנים אפידורל רק בחדרי לידה ולא רצו להעביר אותי לשם עד שלא תהיה פתיחה משמעותית,
בסוף בחדר לידה קיבלתי אפידורל אבל זה היה מאוחר מידי והוא לא הספיק להשפיע.
בדיעבד אני יודעת שמבחינתי היה עדיף לגמרי להמשיך עם העירוי של המשכך כאבים, הוא היה הרבה יותר יעיל. וגם אחר כך כאב לי הגב באזור האפידורל למשך תקופה ארוכה.

אני כאן לכל שאלה שתעלה... עדכני אותנו
 

שירהד1

Member
מנהל
משתתפת בצערך על אובדן ההריון הצפוי


אכן מאוד מאוד עצוב וכואב לאבד הריון רצוי, שטומן בחובו כל כך הרבה תקוות ושמחה, ובבת אחת הכל מתנפץ. והלב שבור, כואב ומדמם.
טוב שיש לך סביבה תומכת, ויחד עם זאת, תחושת הבדידות קיימת משום שבסופו של דבר מי שצריכה לעבור את התהליך הקשה- הפיזי והנפשי- זו את.

לא כתבת אם יש בן זוג והאם זה ההריון הראשון שלך או שיש ילד/ים בבית.
אלו גם נתונים משמעותיים.

לפני מספר ימים שאלה פה עוד מישהי על תהליך הלידה השקטה, וענו לה. את יכולה להסתכל גם בשרשור הזה וללמוד ממנו. כתבתי לה שם על אתר משמעותי שיש בנושא. אני מתארת לעצמי שגם את תוכלי להיעזר בו.

לגבי הפן הנפשי- לאחר שתעברי את ההליך הפיזי, ממליצה מאוד על איזשהו תהליך של עיבוד האבל. לרוב, מאוד קשה לעשות זאת בכוחות עצמיים. לצורך כך, את יכולה לפנות אליי במערכת המסרים או לכל גורם מקצועי שהוא שאת סומכת עליו.

אנא עדכני אותנו במצבך.

שולחת חיבוקי תנחומים,

שירה.


שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 

מיכלי 55

New member
כמה עצוב :(

האם מבחינה רפואית הממצא הוא חד משמעי? וקשה?

שואלת כי אם יש מקום ל״אפור״ את עשויה להיות בבעיה עם הוועדה להפסקת הריון.
כדאי להיות מוכנים לתרחיש כזה....

שלחתי לך גם מסר אם תרצי לדבר.
 

0יון

New member
נשבר לי הלב עבורך


כל כך מצטערת בשבילך ומשתפת אותך מהחוויה שאני עברתי.
אני ילדתי במאיר לפני כשלוש שנים בשבוע 22+3 לאחר ירידת מים.
הגעתי מייד אחרי הסקירה המאוחרת והתקבלתי במיון יולדות.
היה לי מאוד מאוד קשה לקחת את ההחלטה ולסיים את ההריון, למרות ההמלצה החד משמעית מצד הצוות המטפל, ולכן הלידה השקטה התרחשה כעבור יומיים. מרגע קבלת ההחלטה הנוראית הצוות תקתק את העניינים. את הפנייה לועדה עשתה עבורי עו"סית. יום למחרת, ביום העצמאות הוזעק סגן מנהל בי"ח מאיר להזריק לי את הזריקה. לאחר מכן, סבב של ציטוטק מתחת ללשון כל שעתיים עד שהתפתחו צירים. ברגע שהתגברו הצירים נתנו אפידורל ודיי מייד התרחשה הלידה לצד שתי מיילדות מקסימות. כל זה במחלקת נשים של בית החולים בחדר פרטי.

התייחסתי רק לפן הטכני. כמובן שאם תזדקקי למידע נוסף - אני לרשותך.
צר לי שאת נאלצת לעבור את זה ואני מאחלת לך בכל ליבי ימים טובים יותר.
 
משתתפת בצערך

עברתי לידה שקטה בשבוע 21, כך שיש הבדלים רבים בין החוויה שאני עברתי לבין מה שאת תעברי, ובכל זאת מנסה לעזור מנסיוני.

השראת הלידה אצלי בוצעה באמצעות המסת כדורי ציטוטק מתחת ללשון, 2 כדורים כל 6 שעות. אחרי 4 או 5 מנות נתנו לי הפסקה של כ-24 שעות. ילדתי כמעט 48 שעות אחרי המנה הראשונה של הציטוטק, זו היתה הלידה השניה שלי (הראשונה היתה לידה שמחה).
הלידה השקטה שלי לא התרחשה בחדר לידה, כך שאפידורל לא בא בחשבון (וגם אם היה אפשרי לא הייתי לוקחת, אני מפחדת מהסיכונים וגם בלידה השמחה לא נעזרתי במשככים). בשלבים האחרונים של הלידה השקטה נעזרתי בפטידין שהוא חומר מטשטש ומבחינתי הוא עבד מצוין.
לא נתנו לי דוסטינקס בטענה שבשבוע 21 לא נוצר חלב. הם טעו ובענק. ממליצה להכין את הכדורים עוד לפני האשפוז, ולקחת אותם הכי מוקדם שניתן לאחר שהלידה מסתיימת. זה לא מבטיח שלא ייווצר חלב, אבל זה מקטין את הסיכוי לכך.
בדיעבד אני מתחרטת שלא לקחתי דולה שתלווה אותי במהלך הלידה השקטה. אם זה משהו שעשוי להתאים לך, ממליצה שתבררי על דולות רלוונטיות באזור שלך.
עם או בלי דולה, כדאי לערוך מעין תיאום ציפיות עם המלווים שלך לגבי הדברים שתרצי או לא תרצי שיקרו במהלך הלידה והאשפוז.
אנחנו ביקשנו מראש שלא לראות את העוברית ולא להיות מעורבים בקבורה שלה. כמעט 4 שנים אחרי, אני לגמרי שלמה עם ההחלטה הזו.
בשבוע שבו את נמצאת את זכאית לחופשת לידה. כדאי לעדכן על כך את הגורמים הרלוונטיים במקום העבודה שלך. בעיניי זו יכולה להיות משימה שאפשר להעביר לחברה קרובה או בן משפחה.

אני מבינה את מי שמנסה לתמוך ולעודד אותך, אבל כרגע את בשלב שבו אין שום נחמה ושום דבר לא יכול לעודד.
כרגע את בשלב האימה והכאב והצער, ואין ברירה אלא להיות בשלב הזה ולעבור אותו.
מנסיון של 6 אובדנים, עוצמת הכאב משתנה עם הזמן.
אני עדיין לא יכולה לסבול את "הכל לטובה" ואת "טוב שגיליתם עכשיו". לטובה היה לסיים את ההריון בידיים מלאות והכי טוב היה לא לגלות שום דבר וללדת בלידה שמחה ולא בלידה שקטה.

מותר לך לבכות (ולצרוח ולשנוא ולרצות להיעלם מהעולם), מותר לך להתרחק ולהסתגר.
את לא לבד.
אנחנו כאן, קוראות את העצב שלך וכואבות ביחד איתך.
 
זה אבל ומותר לנו להתאבל גם אם לסביבה זה נראה ״לטובה״

כואב הלב, להיות קרובה כל כך לחלום ולאבד.
העידוד היחיד שיש לי זה שעם הזמן הכאב הופך פחות חד והבדידות פחות מזהרת. לאט לאט אפשר לשמוח שוב ולהאמין שטוב עוד יבוא.
חיבוק
 
למעלה