הפעם אני מבקשת עצה

[חוזרת א]

הפעם אני מבקשת עצה

אני חוזרת בתשובה מזה שנתיים וחצי והתחתנתי עם בחור נפלא לפני כחצי שנה. בעלי לומד בישיבה וכרגע אנחנו חיים ב"ה בשלום בית ובשמחה. הבעיה היתה תמיד אמא שלי- היא התנגדה בכל כוחה לחתונה הזאת ואני התעקשתי. גם אחרי החתונה היא תמיד התייחסה לזה כדבר זמני וכל ניסיונותי לספר לה בשבחו של בעלי וכמה אני מרוצה מההחלטה הזאת נופלים על אזניים ערלות. היא החליטה שבעלי לא מספיק טוב בשבילי ויהי מה. ההחלטה אגב מבוססת על כך שהוא לומד בישיבה במקום לעבוד (הוא עובד בעבודות קטנות- הוראה, הדרכה וכו') לא למד באוניברסיטה ולכן הוא חסר כישורים- דבר שלחלוטין אינו נכון- בעלי הוא מאנשים הנבונים ביותר שהכרתי, בעל יכולות רבות ולא נופל ברמתו גם מסטודנטים רבים שאני מכירה (אני לומדת באוניברסיטרא אחרא ויודעת בדיוק מה קורה שם). היא כל הזמן דואגת וכשהוא מגיע היא מתייחסת אליו בקרירות רבה. ברור לי שחלק לא מבוטל מכך זה כי היא קיוותה שאני אחזור בחזרה לחילוניות והעובדה שהתחתנתי עם בחור דתי סגרה את האופציה... היחס שלה מאוד חשוב לי וכל טענה הגיונית אינה נשמעת- כשהיא מחליטה משהו זהו זה. ראוי לציין שאבי (שיבדל"א) תמיד תמך בי בכל ההחלטות גם של החזרה בתשובה וגם של החתונה כי הוא סומך עלי וגם מעריך מאוד את בעלי שהתחיל לעבוד אצלו לאחרונה דרך האינטרנט. אך דעתו בעניין זה לא נחשבת בעיניה. אני לא יודעת אם זה הפורום המתאים בדיוק אבל אני כבר מרגישה כאן כמו בבית ולכן החלטתי לשתף בתקוה שמישהו עבר אותו הדבר ויוכל לתת עצה... יש מתח רב ביני לבין אמי בגלל זה וידוע לי שהדרך שבחרתי בה גורמת לה צער רב למרות שהיא משלימה איתה ואפילו מכבדת מאד את דרכי כשאני בבית. מי יוכל לתת עצה???

 

[stifapt]

אולי עצה הכי טובה אין לי..

אבל לדעתי זה כן המקום לשאול כזה דבר.. אולי אפילו המקום הכי טוב.. תנסי שתראי שטוב לך בדרך שלך ושטוב לך עם בעלך שהיא תראה את זה כמה שיותר אולי זה גם משהו שצריך שאמא שלך ובעלך ינסו לעשות משהו לגביו.. נגיד שיצא להם איכשהו לדבר, ושבעלך יהיה מוכן לשיחה כזאת שידע ככה להגיד לה בקטנות דברים שהיא רוצה לשמוע.. שלא יתחילו לדבר עם דת לא נראה לי שזה יועיל.. אבל משפטים שמראים שיש לו כוונה לחיות איתך בטוב ושהוא לא "פרזיט" אני חושב שיש סיטואציות שקצת קצת להגיד מה שאנשים רוצים לשמוע יכול לעזור פלאים...

 

[הפלאות של עליזה 1]

אלוי ויכולנו לעזור אבל

נסי לא לספר לה מה קורא איתכם או אם יש קשיים תמיד ספרי רק דברים טובים את הצרות שלך שמרי לעצמך ואם היא תראה כמה טוב לך וכמה את מאושרת ולא חסר לך כלום יכול להיות שהיא תראה אותך אחרת ,וכמה הוא עוזר ותומך ,

 

[רות וידאל]

../images/Emo91.gifלקרוא שלום בית חשוב לכבד

בס"ד

לקרוא את הכתבה של שלום בית

חשוב לכבד הורים של בעל

המון תפילות תיהיה לך המון ישועות טובות

 

[חוזרת א]

תודה רבה

ניסינו כבר את הכל- בעלי פי מיליון יותר מתון ממני (לא פחות מבחינה דתית הוא פשוט יודע לקבל כל אחד ולדבר איתו בשפה שלו). בחיים אני לא אומרת לה דום טענה עליו, היא לא יודעת אם אנחנו רבים בכלל רק דברים טובים תמיד. בהתחלה הוא עוד ניסה להסביר לה אבל בשלב מסוים נראה לי שגם הוא התייאש וגם נעלב ממנה ועכשיו כבר הוא אפילו לא מנסה להיות נחמד במיוחד- שיא הרשמיות... בשבילי זה ממש מכה כי הדעה שלה חשובה לי (אפילו שהיא ממש לא הגיונית). אני לא מבינה איך כולם אוהבים אותו חוץ ממנה... עם ההורים של בעלי אגב אני מסתדרת ממש יפה- הם מקסימים ומתנהגים יפה וממש לא נכנסים לי לחיים יותר מדי. הוא לעומתי חזר לפני עשר שנים וההורים כבר הבינו שהוא יתחתן עם בחורה דתיה וממש שמחו שהוא התחתן בסוף עם חוזרת בתשובה שרגילה למשפחה חילונית ומלאת חיים כמוני ולא איזו צנונה כמו שהם ציפו... (הוא יצא עם מישהי דתיה מבית והם לא התלהבו אז אחריה אני שינוי מרענן...) אוף הלוואי שהיה מה לעשות זה ממש מבאס כל פעם לבוא ולדעת שלא טוב לבעלי...

 

[רות וידאל]

בסבלנות בסבלנות בסבלנות את תזכי

 

[stifapt]

עוד משהו שדיי ברור ושכחתי להגיד ../images/Emo13.gif

שגם בטח עשית ואת יודעת תבקשי מהכל יכול מאבא שמים ממי שהכי אוהב אותך והכי מקשיב לך וללב שלך

 

[אופירA]

יקירתי - לא אשת בשורה אני

הבעיה שלך עם אימך מורכבת, ואינה קשורה באופן ישיר לדת וליהדות. השימוש באכזבה מהחזרה בתשובה זה רק ביטוי למשהו הרבה יותר פנימי. נראה לי שאמך אינה מוכנה לקבל את המציאות, וגם בעל שהיה עובד 24 שעות ביממה במקצוע יוקרתי לא היה משביע את רצונה. היא מגיבה בצורה ילדותית לקושי שלה באי הגשמת חלומותיה. היא לא מצליחה להיפרד משליטתה עליך, וזה היה קורה גם אם לא היית חוזרת בתשובה, וגם אם היית מתחתנת עם אדם לרוחה. כנראה שהיתה מוצאת בו פגמים ספציפיים ומתלבשת עליהם. והבעיה שגם את אינך מוכנה לקבל את המציאות שאמך אינה מקור לתמיכה בך. את רוצה בכל לב לשנות אותה, ומחוברת להרגשה שדעתה חשובה לך מאד. משהו שינחם אותך - אתן בחברה טובה מאד של אמהות ובנות שמסרבות להיפרד ולהכיר בזולתה אדם עצמאי עם דעות עצמאיות הראויות לכבוד, ומנסות להפעיל שליטה אחת על חיי רעותה. הגיע הזמן להיפרד. ואם אמא אינה מסוגלת לכך, זהו תפקידך כאדם בוגר. הדרך שבחרת ברורה לך, ואינך זקוקה לאישורה של אמא (אם כי מאד נעים שאמא מלווה ותומכת ברקע). הבעל שבחרת בוודאי שברור לך, וגם אם היו לך קשיים איתו, זה עדיין לא היה סיבה להיפרד. אם שמעוניינת שבתה תיפרד מבעלה אינה רק בלתי הגיונית אלא גם מסוכנת. עלייך לוותר על אישוריה של אמא, ולהתעלם מדבריה. עלייך ועל בעלך, במידת האפשר להבהיר לאמך - אם מדובר באשה שמוכנה לדבר בהיגיון - שאין לה זכות לפגוע בבעלך ולהתייחס אליו בחוסר כבוד, והתנהגות כזו מצידה תגרור התרחקות שלכם מביתה וצינון יחסים. ואם היא אינה מבינה, עלייך להתרחק מכל סיטואציה שמשפילה את בעלך. השפלה ולו במעט של הגבר בתא המשפחתי היא מתכון לאסון זוגי. צריך גם להיזהר, כי דבריה של אמא, שדעתה חשובה לך מאד, יכולים לחלחל גם לתודעתך ואת עלולה לשדר אפילו זעיר אנפין של חוסר כבוד לבעלך! מאד מסוכן. הרב דיאמנט מסביר לזוגות איך להציב גבולות מאד ברורים להורים שמתערבים בחיי נישואיהם, ולא לחשוש מפגיעה בכבודם של ההורים בגלל הצבת הגבולות.

 

[חוזרת א]

יקירתי - לא אשת בשורה אני

הבעיה שלך עם אימך מורכבת, ואינה קשורה באופן ישיר לדת וליהדות. השימוש באכזבה מהחזרה בתשובה זה רק ביטוי למשהו הרבה יותר פנימי. נראה לי שאמך אינה מוכנה לקבל את המציאות, וגם בעל שהיה עובד 24 שעות ביממה במקצוע יוקרתי לא היה משביע את רצונה. היא מגיבה בצורה ילדותית לקושי שלה באי הגשמת חלומותיה. היא לא מצליחה להיפרד משליטתה עליך, וזה היה קורה גם אם לא היית חוזרת בתשובה, וגם אם היית מתחתנת עם אדם לרוחה. כנראה שהיתה מוצאת בו פגמים ספציפיים ומתלבשת עליהם. והבעיה שגם את אינך מוכנה לקבל את המציאות שאמך אינה מקור לתמיכה בך. את רוצה בכל לב לשנות אותה, ומחוברת להרגשה שדעתה חשובה לך מאד. משהו שינחם אותך - אתן בחברה טובה מאד של אמהות ובנות שמסרבות להיפרד ולהכיר בזולתה אדם עצמאי עם דעות עצמאיות הראויות לכבוד, ומנסות להפעיל שליטה אחת על חיי רעותה. הגיע הזמן להיפרד. ואם אמא אינה מסוגלת לכך, זהו תפקידך כאדם בוגר. הדרך שבחרת ברורה לך, ואינך זקוקה לאישורה של אמא (אם כי מאד נעים שאמא מלווה ותומכת ברקע). הבעל שבחרת בוודאי שברור לך, וגם אם היו לך קשיים איתו, זה עדיין לא היה סיבה להיפרד. אם שמעוניינת שבתה תיפרד מבעלה אינה רק בלתי הגיונית אלא גם מסוכנת. עלייך לוותר על אישוריה של אמא, ולהתעלם מדבריה. עלייך ועל בעלך, במידת האפשר להבהיר לאמך - אם מדובר באשה שמוכנה לדבר בהיגיון - שאין לה זכות לפגוע בבעלך ולהתייחס אליו בחוסר כבוד, והתנהגות כזו מצידה תגרור התרחקות שלכם מביתה וצינון יחסים. ואם היא אינה מבינה, עלייך להתרחק מכל סיטואציה שמשפילה את בעלך. השפלה ולו במעט של הגבר בתא המשפחתי היא מתכון לאסון זוגי. צריך גם להיזהר, כי דבריה של אמא, שדעתה חשובה לך מאד, יכולים לחלחל גם לתודעתך ואת עלולה לשדר אפילו זעיר אנפין של חוסר כבוד לבעלך! מאד מסוכן. הרב דיאמנט מסביר לזוגות איך להציב גבולות מאד ברורים להורים שמתערבים בחיי נישואיהם, ולא לחשוש מפגיעה בכבודם של ההורים בגלל הצבת הגבולות.

לא יודעת אם אי פעם תקראי את התשובה הזאת... עברו כמעט 20 שנה מאז,שרשמתי כאן ואת כתבת לי... חיים שלמים. פתאום נזכרתי בהתכתבויות שלי מפעם וחיפשתי וזאת עלתה ואיתה התשובה החכמה שרשמת לי. קלעת כלכך ואני לא הבנתי אפילו עד כמה... רק היום 18 שנה כמעט עברו, הבן שלי הגדול כבר בן 16 וחצי עדיין נשואה לאותו בעל מתוק והמצב איתה רק החמיר.. ורק עכשיו אני קוראת את התשובה שכתבת לי כבר אז ומבינה את המשמעות וכמה חכמה היית... וכמה צעירה ומתוקה ותמימה וילדותית אני הייתי...
אז אם יום יבוא ותראי את זה.. תודה לך! הייתי צריכה לקרוא את זה שוב כדי להצליח להפרד מהדמיונות. השם יברך אותך.

 

[mgb]

לעניות דעתי

בס"ד שלום לך חוזרת א! קראתי בקשב את דברייך וניכר בין השורות את הרצון להסתדר עם כולם. עם אמא, עם אישך היקר ועם אבא שבשמיים. מצבך כעת נמשל ל: "אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי"! אנסה את כוחי וה' יתן שאוכל להשיב לך כראוי. תחילת דבר, יש לדעת שכלפי אמך יש מחוייבות של מצוות כיבוד אם וכמובא בספר "החינוך" בטעמי המצוות מצווה זו שרשה ממידת "הכרת הטוב". חייבים לדעת שעבירת כיבוד הורים חמורה לאין ערוך ואפילו ברמיזה קטנטנה של זלזזול, ניתן לעבור על מצווה זו!! אבל לאמך יש גם מחוייבות לתורה ומצוות בדיוק כמוך! היינו היא חייבת גם להשביע רצון של אבינו שבשמיים. אם "נוכיח" שנישואיכם ואורח חייכם היום הוא רצון ה',תשאר רק השאלה מה עושים עם כיבוד אם כשהאם לא מבינה, עדיין, את חיוב זה. ההלכות בנושא, ב"ה, ברורות, כך למשל: "אבידת אביו ואבידת רבו, אבידת רבו קודמת. כי אביו הביאו לעולם הזה ורבו מביאו לעולם הבא" כלומר מחוייבויות רוחניות כלפי הרב קודמות למחויבויות להורים. אין זה אומר שכיבוד אב ואם והכרת הטוב אינו רוחני, חלילה. כוונת ההלכה להראות שעם היות מצוות כיבוד או"א מן החמורות, עדיין הכרת הטוב לרבו הינה הראשונה במעלה! כמו כן נפסק בשו"ע: "היה הבן רוצה ללמוד תורה במקום אחר ואביו אינו רוצה, אינו שומע לאביו" מכאן שהחיים הרוחניים של הבן וטובתו הרוחנית הנצחית עולה על מצוות כיבוד או"א!! עד כאן ברמה ההלכתית\שכלית. ננסה בעזר ה' לחשוב ברמה הפראקטית\אמוציונאלית: הורים בדרל כלל, עם חלוף השנים ובייחוד עם הולדת הנכדים משנים במשך הזמן את התנגדותם, על כל פנים הקיצונית כלפי ילדיהם. כמו כן מיידע אישי מנסיון שלי ושל חברים שאני מכיר ובכלל מאחרים. אם ממשיכים מצד אחד בעקביות באורח החיים ומאידך לכבד את ההורים אפילו יותר מהרגיל, ישנה השפעה חיובית וליבם מתרצה לקבל ולו חיצונית את השינוי באורח חייכם. בהצלחה רבה !!

 

[loters]

ניכר שאת עושה את מירב ההשתדלות

כדי לא לצער את אמך. מעבר לכך לענ"ד את פטורה ובפרט אם זה גורם/עלול לגרום לנזקים בשלום בית ביניכם. לעצות מעשיות הייתי מייעץ שתנסי לא לדבר על זה יותר מדי עם אמך, הזמן עושה את שלו והיא תתרגל כמו בכל דבר. זו סה"כ שנה ראשונה לנישואין ולהורים בפרט לאמא הרבה פעמים קשה שהבת שלה פתאום עוזבת אותה ואת כל ה"סודות" יש כבר למישהו אחר לספר וכו'. קבלי זאת בהבנה ובע"ה התייחסות זאת שלה תעבור והענינים יסתדרו.

 

[nogit.]

יקירה

קודם כל, הרבה תפילות... דבר שני, אולי כדאי להתייעץ עם הרב מאיר שמחוני שהוא יועץ נישואין ומבין בענייני שלום בית (למרות שהבעיה כאן זה עם אמא ולא עם בעלך) הנה כמה תשובות שלו, שתוכלי להתבשם ממנו. ועצה מעשית יכולה להיות אולי, שתנסי לשמוח במה שכן יש לך איתה, ולא להתמקד במה שמציק לה. לחזק את הקשר שלכם במה שיש. כי אם נגיד הייתן פעם אוהבות לצאת לקניון ביחד (אפילו אם עכשיו זה נראה לך קצת חסר תוחלת) אולי כדאי לחזור לזה. לחזק את הטוב. איך למדנו פעם? חושך לא מגרשים במקלות?...

 

[אריאלה ב.]

קודם כל בקשר לפורום

הפורום הוקם דוקא בשביל הודעות כמו שלך, לכן אל לך להרגיש שלא בנוח. ההודעות שלא מהסוג הזה הן אלו שלא שייכות לפורום. ההודעה שלך שייכת. ולנושא עצמו: אוי, יש לי כ"כ הרבה מה להגיד. ממה להתחיל?? נתחיל עם הסיבה להתנהגותה של אימך, לדעתי בכל אופן. קודם כל צריך להתחיל מכך שאמא שלך, כמו רוב האמהות, מאוד אוהבת אותך ותעשה הכל בשבילך. היא רוצה מה שיהיה לך אך ורק טוב בחיים. רק מה, ההבנה שלה לגבי מה שטוב לך שונה מההבנה שלך. יותר מזה, היא חושבת שהבחירה שעשית אינה לטובתך. בזה שהיא חושבת שמגיע לך משהו יותר טוב, זה לא שהיא נגד בעלך באופן אישי. נכון שזה נשמע כך, אבל למעשה היא פשוט מודאגת בשבילך, בשביל העתיד שלך. זה הכל. לכן לא יעזרו השבחים שתספרי עליו. היא חושבת שאת פועלת בניגוד לטובתך האישית - כפי שהיא רואה אותה. קודם כל, לפני שניגשים לבעיה צריך להבין ממה היא נובעת ולהפנים את זה שהיא בסה"כ פועלת כדי שיהיה לך טוב - אבל לפי המושגים שלה. כשמבינים שזה לא מתוך כוונה רעה או אנוכיות אלא מתוך אהבה אמיתית לבת שלה, לדעתי כבר הגענו למחצית הדרך לפתרון הבעיה. מדוע? מכיוון שברגע שמבינים שהמניעים שלה הם האהבה שיש לה לבת שלה את לא תעשי דברים שיחריפו את הבעיה כמו: ניתוק קשר או הפחתת הקשר או הביקורים, זלזול התחצפות וכו'. פתרון הבעיה לדעתי מתחלק ל-2, כששני החלקים הכרחיים: 1) תפילה לבורא עולם על הבעיה, תפילה ממה שנקרא: מתוך חדרי הלב, שיעזור לך לפתור את הבעיה. 2) שיחה כנה ואמיתית עם אימך, שיחה מלב שכואב באמת של בת אל ליבה האוהב של אמא שמחפשת את טובתה. את צריכה לתפוס את אימך לשיחה, פנים מול פנים, מה שנקרא ב-4 עינים, כשאתן לבד. תכיני את עצמך רגשית לשיחה הזאת שכאן את שופכת את כל הכאב שיש לך בלב, בשיחה הזאת את מראה לאימך עד כמה את כואבת מהנושא. תתחילי את המפגש עם אימך עם חיבוק חם מבת אוהבת לאמא ונשיקה מצלצלת ואוהבת. זה שובר מחיצות. תספרי לאימך עד כמה את אוהבת אותה ועד כמה היא חשובה בעיניך ושזה תמיד ישאר כך. עד כמה שהדיעה שלה חשובה בעיניך. ואז לאט לאט תתחילי לספר לה שכואב לך מאוד מהמצב. תספרי לה מה בדיוק כואב לך. תראי לה את הכאב האמיתי שלך. תגידי לה שזה אורח החיים שבחרת לעצמך וזה בן זוגך וזה לא ישתנה. וזהו. אל תוספי יותר בשלב הזה. בשיחה הראשונה תספרי אך ורק על מה שאת מרגישה. תראי איך זה מתפתח. אם תראי שאין שיפור ביחס (ואל תצפי לשינוי קיצוני בצורה מיידית, תעודדי אותה על כל שינוי קטן שאת מזהה אצלה) תזמי איתה שיחה נוספת ב-4 עיניים. מה יהיה בשיחה הנוספת? נדבר על זה כשנגיע לזה, לדעתי לא תצטרכי להגיע לזה. שה' יהיה בעזרך

 

[חוזרת א]

שוב תודה דברים של טעם אתם אומרים

מצאתי בכל הדברים דברי אמת וטעם את חלקם אני יודעת וחלק חידשו לי אך הופתעתי לראותעד כמה, אפילו שאינכם מכירים את כל המצב, קלעתם כל אחד בהסתכלותו לפן אחר ביחסים. החל מההסתכלות שיש לה קושי לקבל מציאות והיא מנסה להגשים חלומות דרכי ולכן בכל אחד היתה מוצאת פגמים (ואני מסכימה עם זה מאד) וכלה בכך שהכל נובע מאהבה וכיון שאני מודעת לכך אני לא יכולה לכעוס עליה. אפילו ביום החתונה שלא בידיעתי היא התווכחה עם משפחת החתן ועם הרב על הכתובה ודרשה סכום לא הגיוני והיה שם סקנדל גדול שציער את בעלי ואת משפחתו מאוד. סיפרו לי רק אחרי החתונה ואני כל כך נפגעתי ממנה ובייחוד בשם בעלי ומשפחתו שהצטערו ביום הכי חשוב עבורם... ועדיין ידעתי מהיכן זה נובע ושזה מבחינתה לטובתי (למרות שאני לא מסכימה עם זה כלל) והסברתי לה מה אני מרגישה... כמובן שניסיתי לפייס את בעלי בכל כוחי אפילו שזה היה יום אחרי החתונה ואין צורך לספר כמה קשה פתאום להתרגל לחיי נישואין חדשים ולהתחיל גם בלי שיהיה צל כזה על החיים... העבודה היתה קשה אבל היום בעלי לוקח את זה קל יותר (מה גם שדיברנו עם הרב של בעלי שמצא שהכתובה לא תקפה כי הסכום לא הגיוני ובלי שאף אחד יידע (אל תספרו לאף אחד )שינינו את הסכום למה שמקובל על שנינו וכך גם הוא ומשפחתו מרוצים יותר ואף העליתי את ערכי בעיניהם. אני משתדלת תמיד לדבר איתה כשאני איתה לבד ולהסביר לה כמה שאני שמחה בהחלטה שלי וכמה היא חשובה לי אבל אין מה לעשות כנראה... זה חא עובד. אין לי אפשרות לבלות איתה יותר כי אני גרה בקצה השני של הארץ והביקורים הם בעיקר בשבתות אז יש מגבלות מציאות... להתעלם ממנה אינני יכולה ואני לא מעוניינת. עבדתי קשה מדי כדי שלא להתנתק אפילו שידעתי שהחזרה שלי בתשובה פגעה בה מאוד ופגעה בבכל הציפיות שלה ממני- עבדתי על עצמי שלא לכעוס, הקלתי בכל מה שניתן להקל (גם היום) ואפילו המשכתי את לימודי באוניברסיטה למרות שקשה לי מאוד עם זה כדי שחלק מהציפיות שלה ממני יתממשו. הורי חשובים לי מאוד והחלטה חשובה היתה לי- שהחזרה בתשובה לא תשנה את הקשר ביננו ואף תחזק אותו- אבי יודע שכך קרה ואכן תומך בי ואמי... לה יש תאוריות משלה. אין ספק שתפילה כנראה היא היחידה שתועל בעניין זה אבל קיויתי שיהיה פתרון קסם והוא כמובן לא קיים כנראה.