פורום שלומקעס ../images/Emo9.gif
אני זוכרת שאריק היה נשמע לי מזעזע / קורע, לא הייתי בטוחה מה יותר, בתור ילדה בת 12 או לא בטוחה אפילו כמה בדיוק. היינו נקרעים על המילים שלו, בתור ילדים ממש קטנים [נו, הכל יחסי..] חזרתי [או התחלתי, כי אריק בגיל 12 בגלגלצ עם חברים או בנות דודות שלי באוטו לא נחשב] לשמוע שלומי כשהיה את הסיבוב, אסף-שלומי-ערן. הם היו פשוט תותחים. אני זוכרת שחפרתי אז בטלפון עם חברה והיא ספרה לי כמה מחכים לחדש שלו ואיך חברים שלה הפנאטים באים להופעות שלו עם פוסטרים של "פסנתר אתה חסר"... ואז היינו בהופעה שלו ושל אסף וערן בירושלים בחורף [והיה פשוט מ-ע-ו-ל-ה], ובסוף הוא עשה את אינטואיציה, כשעוד אפילו לא ידעתי איך קוראים לשיר או כלום, וזה היה הדבר הכי מצחיק וגאוני ששמעתי, כמעט השתנתי במכנסיים שם [כשהוא אומר "אה, זה, זה שיר של ערן" זה כל כך הרבה יותר מצחיק!!!], וזהו, מאז אני שומעת שלומי ממש. כששמעתי את אינטואיציה ברדיו בפעם הראשונה זה היה באמצע נהיגה, וזה היה כ"כ צחוקים וכ"כ נוסטלגיות להופעה המטורפת ההיא, שפשוט שכחתי לרגע שאני נוהגת
בקיצור.
!!! אה, והשני. כאילו, הראשון פשוט...
אבל לכל דיסק יש את הרבדים שלו שלאחרים אין, וככה זה גם אצל שלומי אני חושבת. בשני ישאת החלקים המצחיקים וגם את החלקים היפים נורא נורא. אני אפילו מרגישה בו [זה אולי נשמע קצת יהיר להגיד אבל] שהוא קצת התבגר מהראשון. בייחוד עם המותק את אצלי בראש הזה, והמסיבת חוף
והכשהיית איתי את לא אהבת לרקוד
/
ו...כו'. לא יודעת, ככה מרגיש לי. בקיצור, כפרה על שלומי
ואני עדיין כ"כ מתבאסת שכשהוא ניגן בפסטיבל הפסנתר עשיתי לילה...