"הפעם יהיה זה סיפור של חג המולד מאה אחוז. בעצם, התכוונתי לכתוב אותו עוד לפני שנתיים; עברה שנה ואמרתי "הפעם אכתוב אותו ויהי מה!" אלא שתמיד, כדרך העולם, צצו הפרעות מהפרעות שונות. עד שלפני ימים אחדים אמרה אמי: "אם לא תכתוב אותו השנה, לא תקבל שום מתנה לחג."
דבר זה הכריע. מיד ארזתי את מזוודתי, הכנסתי לתוכה את מחבט הטניס, את בגד הרחצה, את העיפרון הירוק שלי וכמות עצומה של נייר כתיבה; וכשעמדנו מיוזעים ומיוגעים באולמה של תחנת הרכבת, שאלתי: "ולאן עתה?"
שהרי כולכם תסכימו איתי, שקשה עד מאוד לחבר סיפור של חג המולד בעיצומו של קיץ.
אין אדם יכול לשבת על חלק הגוף המתוקן לכך מששת ימי בראשית ולכתוב: "הצינה הייתה צורבת, ירד שלג סוחף, ומשהשקיף הדוקטור אייזנמאייר בעד החלון, מיד קפאו שני תנוכי אזניו מקור".
כלומר גם אם תשתדלו מאוד לא תצליחו לכתוב כדברים האלה בחודש אוגוסט, בשעה שאתם ניצלים על שפת הים ומצפים למכת שמש שתבוא. ואולי כן?
הנשים מחוננות בשכל מעשי. אמי ידעה עצה. נגשה לקופה, חייכה לפקיד ושאלה:
"סלח נא, איפה אפשר למצוא שלג בחודש אוגוסט?"
"בקוטב הצפוני!" ביקש הפקיד להשיב תחילה;
אך בינתיים זיהה את אמי, כבש את תשובתו הנמהרת ואמר באדיבות: "על פסגת צוג, מרת קסטנר."
הנה כך נאלצתי לקנות לי מיד כרטיס לבווריה העליונה. לא הספיקה אמי לומר אלא: "אל תעז לשוב הביתה בלי הסיפור!"
(מתוך: הכיתה המעופפת/ אריך קסטנר. תרגמה: אלישבע קפלן, הוצאת אחיאסף)
מוקדש לכל מי שקרא את ספרי אריך קסטנר, מבלי לדלג על ההקדמות וההרהורים.
איור: וולטר טרייר
באדיבות ספריית בית אריאלה
ראה תגובה
דבר זה הכריע. מיד ארזתי את מזוודתי, הכנסתי לתוכה את מחבט הטניס, את בגד הרחצה, את העיפרון הירוק שלי וכמות עצומה של נייר כתיבה; וכשעמדנו מיוזעים ומיוגעים באולמה של תחנת הרכבת, שאלתי: "ולאן עתה?"
שהרי כולכם תסכימו איתי, שקשה עד מאוד לחבר סיפור של חג המולד בעיצומו של קיץ.
אין אדם יכול לשבת על חלק הגוף המתוקן לכך מששת ימי בראשית ולכתוב: "הצינה הייתה צורבת, ירד שלג סוחף, ומשהשקיף הדוקטור אייזנמאייר בעד החלון, מיד קפאו שני תנוכי אזניו מקור".
כלומר גם אם תשתדלו מאוד לא תצליחו לכתוב כדברים האלה בחודש אוגוסט, בשעה שאתם ניצלים על שפת הים ומצפים למכת שמש שתבוא. ואולי כן?
הנשים מחוננות בשכל מעשי. אמי ידעה עצה. נגשה לקופה, חייכה לפקיד ושאלה:
"סלח נא, איפה אפשר למצוא שלג בחודש אוגוסט?"
"בקוטב הצפוני!" ביקש הפקיד להשיב תחילה;
אך בינתיים זיהה את אמי, כבש את תשובתו הנמהרת ואמר באדיבות: "על פסגת צוג, מרת קסטנר."
הנה כך נאלצתי לקנות לי מיד כרטיס לבווריה העליונה. לא הספיקה אמי לומר אלא: "אל תעז לשוב הביתה בלי הסיפור!"
(מתוך: הכיתה המעופפת/ אריך קסטנר. תרגמה: אלישבע קפלן, הוצאת אחיאסף)
מוקדש לכל מי שקרא את ספרי אריך קסטנר, מבלי לדלג על ההקדמות וההרהורים.
איור: וולטר טרייר
באדיבות ספריית בית אריאלה
ראה תגובה
נערך לאחרונה ב:
